נאמן למקורות
New member
../images/Emo63.gifלפרשת השבוע../images/Emo63.gif
פרשת חקת. דור דור ושירתו. "אז ישיר ישראל את-השירה הזאת עלי באר ענו-לה: באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במישענתם וממדבר מתנה:" (במידבר כא,יז-יח) "עלי באר" - מפרש רש"י: "זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים, משה ואהרן. במשענותם, במטה". רש"י מציין שזו הבאר שליותה אותם ארבעים שנה, אלא שירדה ופרסמה את הניסים שד' עשה לישראל - שהאמוריים עשו להם מארב ונמחצו למות בין ההרים, והדם זרם לנחלים, וירדה הבאר, והראתה את הנס הגדול שעשה הקב"ה לישראל. וקשה לפרוש רש"י כי מדוע נזכרו רק עכשיו לשיר שירה זו עבור הניסים הגדולים שנעשו עמהם? - ועוד ה"אור החיים" שואל: "צריך לדעת שירה זו מה טיבה, ומדוע לא אמרו שירה על ירידת המן או על שאר ניסים, כמו ענני הכבוד"? - והוא מתרץ לשיטתו ששירה זו על התורה אמרוה, עיין שם. ונראה לי לומר, שאת השירה הזאת אמרו בסוף ארבעים שנה. ומדוע? - כי "חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק במשענתם". ומפרש יונתן בן עוזיאל וכן תרגום ירושלמי, שזו הבאר חפרוה אבות העולם אברהם, יצחק ויעקב, ומשה ואהרן משכו אותה במטותם. לאחר ארבעים שנה במדבר - עם ישראל חוזר לשורשי האבות, ושואב מן הבארות שההורים הנחילו לבנים, באמצעות המנהיגים משה ואהרן. עבדות מצרים העכירה את הבאר של האבות, ורק לאחר ארבעים שנה חזרה הבאר לצלילותה הטבעית, ולכן אמרו שירה כי העם הגיע לדרגה שהוא יכול לשאוב בכוחות עצמו. ועוד יש לומר, שלכלה דור יש תפקיד משלו, ומטלות משלו, ונסיונות משלו. יש דור שממשיך דרך האבות ללא השארת חותם לדורות הבאים, אינו מוסיף ואינו מחדש מאומה - כדכתיב "עשרה דורות מן האדם הראשון עד נח ועשרה דורות מנח ועד אאע"ה". עשרים דורות אין חידושים. המחדשים הם נח ואברהם ולכן הם נזכרים בתורה באריכות, לזה בא הכתוב לומר שהנה לסוף ארבעים שנה - ודוקא ארבעים, כי זה נקרא "דור", שנאמר(תהילים צה,י): "ארבעים שנה אקוט בדור" - זכו ישראל לחפור באר משלהם, ולא סתם באר אלא "חפרוה שרים". ומוסיף דעת זקנים מבעלי התוספות": "שרים חפרוה ולא עבדים". ולזאת אמרו שירה כאשר אדם סולל לעצמו דרך חדשה, על יסוד דרך האבות, כמו שאמרו בגמרא (חולין ז,א): "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בה". ולכן אמרו שירה לסוף ארבעים שנה, שאז הגיעו לחירות רוחנית מכל שעבוד זר, ומתוך כך אמרו שירה חדשה אמנם זו אותה באר שליותה אותם ארבעים שנה, אך עכשיו גילו שבאותה באר נובעים מים חדשים וזכים - "עלי באר ענו לה", כדברי ה"ספורנו" (בפס' טז): "ראו שהאל יתברך נתן כח באותם המים לעלות", ואז התחילו את שירתם - שירתם המיוחדת והחדשה. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. מתוך האתר "נחלת צבי".
פרשת חקת. דור דור ושירתו. "אז ישיר ישראל את-השירה הזאת עלי באר ענו-לה: באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במישענתם וממדבר מתנה:" (במידבר כא,יז-יח) "עלי באר" - מפרש רש"י: "זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים, משה ואהרן. במשענותם, במטה". רש"י מציין שזו הבאר שליותה אותם ארבעים שנה, אלא שירדה ופרסמה את הניסים שד' עשה לישראל - שהאמוריים עשו להם מארב ונמחצו למות בין ההרים, והדם זרם לנחלים, וירדה הבאר, והראתה את הנס הגדול שעשה הקב"ה לישראל. וקשה לפרוש רש"י כי מדוע נזכרו רק עכשיו לשיר שירה זו עבור הניסים הגדולים שנעשו עמהם? - ועוד ה"אור החיים" שואל: "צריך לדעת שירה זו מה טיבה, ומדוע לא אמרו שירה על ירידת המן או על שאר ניסים, כמו ענני הכבוד"? - והוא מתרץ לשיטתו ששירה זו על התורה אמרוה, עיין שם. ונראה לי לומר, שאת השירה הזאת אמרו בסוף ארבעים שנה. ומדוע? - כי "חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק במשענתם". ומפרש יונתן בן עוזיאל וכן תרגום ירושלמי, שזו הבאר חפרוה אבות העולם אברהם, יצחק ויעקב, ומשה ואהרן משכו אותה במטותם. לאחר ארבעים שנה במדבר - עם ישראל חוזר לשורשי האבות, ושואב מן הבארות שההורים הנחילו לבנים, באמצעות המנהיגים משה ואהרן. עבדות מצרים העכירה את הבאר של האבות, ורק לאחר ארבעים שנה חזרה הבאר לצלילותה הטבעית, ולכן אמרו שירה כי העם הגיע לדרגה שהוא יכול לשאוב בכוחות עצמו. ועוד יש לומר, שלכלה דור יש תפקיד משלו, ומטלות משלו, ונסיונות משלו. יש דור שממשיך דרך האבות ללא השארת חותם לדורות הבאים, אינו מוסיף ואינו מחדש מאומה - כדכתיב "עשרה דורות מן האדם הראשון עד נח ועשרה דורות מנח ועד אאע"ה". עשרים דורות אין חידושים. המחדשים הם נח ואברהם ולכן הם נזכרים בתורה באריכות, לזה בא הכתוב לומר שהנה לסוף ארבעים שנה - ודוקא ארבעים, כי זה נקרא "דור", שנאמר(תהילים צה,י): "ארבעים שנה אקוט בדור" - זכו ישראל לחפור באר משלהם, ולא סתם באר אלא "חפרוה שרים". ומוסיף דעת זקנים מבעלי התוספות": "שרים חפרוה ולא עבדים". ולזאת אמרו שירה כאשר אדם סולל לעצמו דרך חדשה, על יסוד דרך האבות, כמו שאמרו בגמרא (חולין ז,א): "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בה". ולכן אמרו שירה לסוף ארבעים שנה, שאז הגיעו לחירות רוחנית מכל שעבוד זר, ומתוך כך אמרו שירה חדשה אמנם זו אותה באר שליותה אותם ארבעים שנה, אך עכשיו גילו שבאותה באר נובעים מים חדשים וזכים - "עלי באר ענו לה", כדברי ה"ספורנו" (בפס' טז): "ראו שהאל יתברך נתן כח באותם המים לעלות", ואז התחילו את שירתם - שירתם המיוחדת והחדשה. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. מתוך האתר "נחלת צבי".