יש לי כמה...
מה שאני כותבת עכשיו זה לא ציטוטים מהאולפנא שלנו.. אבל בקרוב אכתוב ציטוטים מאצלנו וזה יהיה קורע.
תלמיד: אתה מכתיב עכשיו? מורה: לא, אני מספר לך את החלום שחלמתי אתמול.
אני זמרת של שירי לכת. שומעים אותי ורוצים ללכת.
מורה: אתם רואים שבסוף כולכם מצליחים בפיזיקה? תלמיד: מה מצליחים?! חצי מהתלמידים נכשלו! מורה: רק חצי? אז אתם רואים שהמצב השתפר?
אתם צודקים! אבל אני מחליט פה!
יש בבית הספר הזה שתי מורות לביולוגיה, אבל גם השניה טובה!
אנחנו כולנו אלקטרונים פרוטונים ונויטרונים, רק שהתוצאות שונות...
אני לא יודע איך עשית את זה, ומן הסתם גם את לא, אבל שוב יצאה לך תשובה נכונה...
תלמידה: לא היה מי שיעיר אותי, אז התעוררתי מאוחר... מורה: רגע, ומישהו שיחליף לך טיטולים, היה?
כולם להיות בשקט מוחלט! אני לא צוחק - יש קולות בראש שלי והם מתערבבים עם הקולות שלכם וזה מעצבן!
מורה: "אני בטוחה שאני יכולה לספור כמה פעמים עשית שיעורים על יד אחת" תלמיד: "לא נכון עשיתי לפחות פעמיים!"
כשאני מכתיבה אף אחד לא כותב איתי!
תשתקו כשאתם מדברים איתי!
אתם מבינים? הוא רוצה בעצם ליזום בצורה יזומה.
מורה: "נו מה קרה?!" תלמיד: "הוא לקח לי את העט!" מורה: "נו תפסיקו להתנהג כמו תינוקות! הנה, קח לו את הקלמר."
מה קרה לכם? אתם בוהים בי כתרנגולות בבני אדם.
יש פה מורות מוזרות כאלה, אני לא יודע איך הן הגיעו לפה. ב-8 בבוקר אחת אומרת לי 'הי, מה אתה עושה פה?' לא יודע, סתם עמדתי פה ובנו עלי בית ספר...
מישהו הצביע ולא שמעתי?
אין בכלל נכשלים בכיתה. אולי שניים, שלושה, עשרה...
אני מוציאה הרבה אנרגיה. בסוף אני ארזה, וזה יהיה על מצפונכם.
מורה: "אתה רוצה להתחתן, לאן אתה הולך?" תלמיד: "לרבנות." מורה: "אתה הולך לבית הדין הרבני. אתה לא הולך לרבנות כי אתה לא רוצה תעודת כשרות." (-אזרחות..)
במחצית הבאה נלמד 8 שעות בשבוע: 3 הסטוריה ו-4 אזרחות.
אם תמשיכו לעגל פינות לא ישארו בעולם מרובעים.
אני לא רוצה לשמוע לא הא ולא דא.. ובמיוחד לא דא! כאן זה לא רוסיה...
תלמיד: "כדאי להביא מנות חמות וכאלה, או שיש מספיק אוכל?" מנהלת: "אל תדאג, עוד לא קרה שילד מת מרעב בפולין..."
נגד אבעבועות שחורות חיסנו רק בשנות החמישים והשישים, לכן אם המגפה תפרוץ שוב אתם תמותו ואני לא!
כולם ראו? גם מי שלא הסתכל?