אבישגתיאטרון בובות
New member
סתם קפצתי לבקר, ויש לי חשק לשתף.....
מיכל פתחה כאן דיון לגבי בלוג/פורום/פייסבוק ובדיוק נחה עלי הרוח- אז כתבתי בלוגון קטן ואני פשוט מפיצה אותו לכל כיוון- גם לכאן. ומה שיצא- אני בטוח אהיה מרוצה! אתמול הגעתי לקיבוץ בעמק הירדן.להופעה . יוזמה חביבה ומרעננת של הספרנית החדשה. היא חשבה שאם יגיעו 12 ילדים, זה יחשב מבחינתה – הצלחה! והגיעו קרוב ל-30 עם הורים וסבים/ות והחדר הקטן היה מלא מפה לפה. ההצגה שבחרנו היתה " הארנב ממושי", מאת שלומית כהן-אסיף – סיפור מתוק על חברות אמת. הקשב היה נפלא. היה באוויר מתח טוב כזה. כולם היו מרוכזים. גם אני ( כן, לא תמיד אני מרוכזת...). כולם צחקו, התעצבו והגיבו במקומות הנכונים. שמחתי , אפילו, כשילדה אחת קטנה פחדה מקול הפיצוץ של הבלון. היא כיסתה את אוזניה בידיים קפוצות , כיווצה את הפנים והתכוננה למפץ הגדול. אז למה שמחתי? כי אני נמנעת מקול הפיצוץ. אני מוציאה את האוויר בשקט, וכולם מבינים מההקשר של ההצגה שהבלון התפוצץ.... למה? כי ילדה אחת שתפחד זה יותר מדי! אם אני באה להציג לקהל צעיר- אני מרגישה אותם , רגישה כלפיהם, סומכת על האינטליגנציה שלהם להבין סובב ומסובב גם בלי לעשות את הכל ואת הקול למוחשי. לאט-לאט היא שיחררה. עם הבלון השלישי והאחרון היא כבר לא פחדה. לא כיסתה אוזניים. הקשיבה , התרכזה ונהנתה מההצגה. ולמה בחרנו דווקא בסיפור הזה, מתוך כל הרפרטואר? כי ציפינו לקהל צעיר מאד וצעיר קצת פחות, של גילאי 2-6 . ההצגה של ממושי מאפשרת גם לקטנטנים לעקוב אחרי הסיפור ולהשתתף ובכל זאת, מרתקת את הבוגרים יותר ומאפשרת להם השתתפות בוגרת יותר. יש בסיפור מתח והתפתחות, ואין בו אלמנטים מפחידים. אני תמיד בודקת עם מזמין ההצגה- מה קהל היעד, הרגליו, ציפיותיו ומה מטרת האירוע. עם 20 שנות ניסיון ומבחר גדול- אני מצליחה, ברוב המקרים- לקלוע.... ואם הגעתם עד כאן אז תודה!
