כדי למנוע אפשרות של חפירת-יתר...
אני אגביל את עצמי ל3 ציטוטים בלבד.
משפט\קטע [לא כל השיר!] משיר של נייטוויש שהכי מתחברים אליו עכשיו: טוה, השיר הראשון שבחרתי כקורבן הוא
the poet and the pendulum. אמנם אין עדיין ליריקה רשמית, אבל זה לא מפריע לי לקחת שורות מהשיר, לקרוע אותן מהמשמעות המקורית שלהן ואז לנתח אותן סובייקטיבית בעליל.
Im afraid, so afraid being raped again and again and again אני בטוחה שלא רק לי השורה הזאת ממש עוצמתית. בשילוב עם מוזיקת הרקע, הלחישות של אנט והמילים עצמן- רק ללחוש לעצמי את שורה הזו בהליכה ברחוב גורם לי לדמוע. ועכשיו למה. כבר אמרתי הרבה פעמים שתומאס כאילו פורץ למוח שלי, ומתרגם את כל ה..."ערפל" ששם למילים חדות ונוקבות. והוא עושה את זה כאן שוב. הוא בעצם מסכם את כל הבערך 4 שנים האחרונות בחיי.
וחוץ מזה, זה לא עושה לכם חשק לחבק אותו? [: אוקי, ציטוט 2#.
teach me passion for I fear irs gone, show me love, hold the lorn. so much I wanted to give for the ones who loved me. Im sorry. למד אותי תשוקה- כמה פעמים חשבתי לעצמי שאני כנראה לא יודעת מה זאת אהבה, או שאני לא מספיק בוגרת בשביל זה- אבל במיוחד בזמן האחרון יש לי פטיש לזוגות צעירים. כלומר, אני רואה אותם וסוג של מתמוגגת. אתמול הייתי בקניון רחובות וחיכיתי ליד הקולנוע לאחים שלי שיצאו מהסרט, וישבו לידי בן ובת [שניהם שומעים סיסטם, זה קצת הרס את האווירה
] והם היו כ"כ חמודים ביחד. כלומר, הבן כל הזמן שם את היד שלו מעל הכתפיים של הבת והם נראו כאלו
חברים, כאילו שהם מכירים אחד את השני כ"כ טוב ואוהבים אחד את השני והם לא צריכים שום מגע פיזי חוץ מהיד ההיא כי הם משדרים את זה אחד לשני. זה היה מקסים. אני רוצה גם. וכאן נכנסת השורה- אני לא חושבת שיהיה לי את זה אי פעם. כ"כ הרבה דברים רציתי לתת לאלו שאוהבים אותי- כמו תומאס, יש לי אנשים שאני אוהבת ואנשים שאוהבים אותי, לא במובן הרומנטי. והייתי רוצה להיות מסוגלת לעשות יותר בשבילם, לתת להם יותר, אם לא היה לי הפחד המזורגג הזה מהתחייבויות. אני מצטערת. ואחרון- מצטערת, אני אחרוג קצת מההנחיות ואתן את כמעט כל השיר.
sleep, eden, sleep... cease the pain life just in vain for us to gain nothing but all the same... היה לי שבוע שעבר התקף שנאה עצמית מטורף, והשאפל שלי באמפי התעקש להשמיע לי את השיר [המקסים] הזה כל הלילה, וזה כ"כ התקשר לmood שלי באותו רגע- החיים לשווא, אני לא אוכל לעשות דבר שלא עשו לפני, שמישהו יפסיק את הכאב הזה בבקשה.
no healing hand for your disease drinking scorn like water... וכאן נכנס הציטוט הקודם מDBP... אין יד מרפאת, אין בעצם מישהו שיעזור. ובקשר לבוז - יאפ, אני לא יודעת להתמודד עם לעג. אני מגבירה את המוזיקה ומגבירה את הקצב ופשוט בורחת.
no sympaty no eternity one light for each undeserved tear. אין לי בכלל זכות לבכות! יש לי הכל ולא חסר לי כלום, אז מה לעזאזל הבעיות שלי? >< טוב חפרתי יותר מדי. ><
משפט\קטע [לא כל השיר!] משיר לא-של-נייטוויש שהכי מתחברים אליו עכשיו: אני חייבת משיר? כי יש לי מספר. "הרדוף לבן". ספר מקסים ממש. אני לא זוכרת את הציטוט בדיוק, אבל זה בערך ככה. "...לא חותכים סתם. צריך להתחשב במבנה שמתחת." [על התאבדות בחיתוך ורידים.] ואז היא מתחילה לחשוב על "המבנה" שלה, אנשים שהשפיעו עליה ועיצבו אותה וכו', וזה גרם לי לחשוב על המבנה שלי, והגעתי למסקנה שאני ילדה שטחית בעליל.
|סחפירה|
אם אתם רוצים כמובן
משפט\קטע [לא כל השיר!] משיר של נייטוויש שהכי מתחברים אליו עכשיו: משפט\קטע [לא כל השיר!] משיר לא-של-נייטוויש שהכי מתחברים אליו עכשיו: 
