עדכון החדשות

[לב אם]

../images/Emo63.gif עדכון החדשות

בנסיון לרענן רצת את פני הפורום, ננסה לחדש מעט מדורים שהיו בעבר. אנא פרסמו כאן קישורים למאמרים כתבות וחדשות הקשורים לפורום

 

[לב אם]

בידי מי אנו מפקיד(ר)ים את ילדינו?

גם הפעם נשכח ילד בן 3 בהסעה על ידי הנהג המחליף, הפעם למרבה המזל הארוע הסתיים בהצלתו של הפעוט ללא נזק ושאלת השאלות: איזה עקבות משאיר ארוע כזה של נעילה ונטישה על הילד לאורך חייו, ואיך אמו של ילד שנשכח מרגישה כל בוקר כשהיא צריכה שוב להפקידו בידי הצוות הנאמן

 

[גן חיות]

זה פשוט נורא.

אני מניחה שהילד יסבול מהטראומה. שאלה מי היה אמור לבדוק שלא נשאר אף אחד באוטו ומה יעשו להם?? זה קורה יותר מדי בשנים האחרונות.

 

[לב אם]

האם עוני גם הוא טראומה?

שאלה כמעט רטורית שעולה בעקבות דוח העוני : כמעט שליש מילדי ישראל חיים בעוני דור שני ודור שלישי של מצוקה והיאוש הולך וגדל איך מרגישים הילדים שגדלים באווירה כזו איך מרגישים הורים שאין ביכולתם לספק לילדים ולו את ההגנה המינימלית ואספקה מינימלית של צרכים בסיסיים? ילדים אלו גם נחשפים לעתים קרובות יותר לאלימות והוריהם חלשים מכדי לסייע

 

[גן חיות]

כן, בהחלט

אצלי תמיד לחוץ כלכלית(חד הורית ללא מזונות עם משכורת של מורה ו"עשירה מדי" כדי להיות זכאית לתמיכה של ביטוח לאומי). כאשר הבן שלי היה בכיתה ב הוא פנה אלי יום אחד ושאל :"מתי יהיה לך מספיק כסף לקנות לי טושים? זה לא נעים לי כל הזמן לבקש." מסתבר שהוא אמר לי לפני חודש ופשוט שכחתי. הוא לא רצה לנג'ז כי ידע שאני לחוצה. הוא שתק והשאיל מחברים עד שבאותו יום חבר אמר לו:"למה אין לך אף פעם טושים?" וחבר אחר ענה לו:"כי הוא עני." הוא לא רצה ללכת לבית הספר עד שקניתי לו טושים. במקרה אחר, היו שיעורי שחיה(כיתה ה) שהם "חובה" אבל בתשלום ומי שלא משלם לא יכול לשחות, רק להישאר בבית הספר או להגיע לבריכה ולא להיכנס. הודיעו רק יומיים לפני וזה היה סוף חודש. הילד בכה ובכה. סירב ללכת לבית הספר. מישהו עזר לי ושילמתי והוא הפסיד רק את השיעור הראשון. אבל היו שני ילדים שבמשך כל תקופת השחייה כמעט לא הגיעו לבית הספר ובני התעקש שהסיבה שלהוריהם לא היה כסף לשלם. הטעם המר נשאר לו. הוא חולם להיות עשיר כשיתבגר. ותלמידים שאני מלמדת או לימדת? קשה לראות ילד שמעדיף לא להתכבד בכיבוד של קבלת שבת כי הוא יודע שהוא לא יוכל להביא. או ילד שתמיד מביא פופקורן ופטל וצוחקים עליו. או ילד שמסתכל איך כולם אוכלים ואין לו. ילד שאין לו ספרים ומחברות. שלא יוצא לטיולים. קשה לראות. עוד יותר קשה לחוות. זה בטח משאיר סימנים לכל החיים. בדו"ח העוני של לתת שהתפרסם היום מדובר על אחוז גבוה של עניים שחיים ביאוש, סבורים שהם לא יכולים לצאת מהעוני. אחוז קטן יותר אבל עדין משמעותי חושב שגם ילדיו יסבלו מעוני. איך ילד שגדל ביאוש כזה יכול למצוא את הכוחות להתקדם ולהתפתח חברתית ולימודית?? איך הוא יכול לפתח כישרון טבעי באומנות או מוזיקה או ספורט?? איך הוא יכול אפילו לחלום על חיים טובים יותר??????

 

[לב אם]

ושוב עונש עלוב לפדופיל שנתפס

מתחזה לפיזיוטרפיסט הטריד מינית ילדים משותקים וזכה בתמורה לשלוש וחצי שנות מאסר בלבד, ושום דבר לא משתנה לעולם?

 

[גן חיות]

לפחות הוא נתפס ונענש

בכל-כך הרבה מקרים לא מצליחים להוכיח לפי כל כללי המשפט הפלילי והפדופיל מסתובב חופשי. הבעיה שאנשים לא מבינים כמה זה נורא, כמה נזק זה עושה לילד לכל החיים. נוטים להראות בזה "התנהגות בלתי הולמת" ולא "פשע". כרגע, עלה במוחי רעיון. בארה"ב יש ארגון שנקרא"mothers against sexual abuse " . הם פעילים מאד וגרמו לשינויים במודעות ובחקיקה באזורים מסויימים. אולי צריכים גם בארץ לארגן מהשהו כזה - "אמהות נגד התעללות מינית" או מהשהו כזה ולפעול בתחום התקשורת והפוליטיקה לשינוי במודעות, בחקיקה ובאכיפה וענישה.

 

[לב אם]

וגם אנחנו ההורים לא מושלמים

ולפעמים אפילו אלו שמזיקים לילדים איך ילד שגדל עם אמא שמכה, זורקת חפצים, מתעללת פיזית ומילולית יכול לפתח עצמו כאדם בוגר, בשל , אוהב, למי הוא יפנה לעזרה, איך ניתן לעזור? נחמץ הלב לקרוא

 

[גן חיות]

קראתי לא נכון

ראיתי "איך ילד שגדל עם אמא שמנה...." האמת, זה דבר בעייתי. צוחקים על הילד ועל אמא שלו הוא חסר עונים כי האמת ברור לעין כל. וגם הרגלי אכילה בריאים חסרים לו. אבל לעניין הרציני יותר - עקרונית, יש גופים, יש גננת ויש מורה ויועצת ומנהלת ורב ורופא. בפועל, לא כולם פנויים לקבל את הפניות, לא כולם ערנים לסימנים שהילד מאותת, ואם כן, לא תמיד פועלים נכון או בזמן. וילד כזה במילכוד. האנשים שהם דמויות ההזדהות שלו והמגינים שלו, הם גם אלה שפוגעים בו. הוא לומד שאהבה וכאב הולכים ביחד. קראתי פעם כתבה(לא זוכרת שם או איפה) שילד שעבר התעללות חד-פעמית חווה טראומה אבל יכול להתגבר. אבל כאשר זה דבר שבשגרת ייומי, חוזר על עצמו עוד ועוד זה גורם לשינויים באישיות. כמו כל, בגלל הבעיה של אהבה-שנאה, יש לו רגשי אשם, בושה, בלבול וצורך להרע לחלש ממנו בגלל הזדהות עם ההורה הפוגע(מהשהו בסגנון תסמונת שטוקהולם). זה פשוט נורא, גם בהווה וגם לעתיד.

 

[לב אם]

בכל זאת יש כאלה שמגברים

אבל יש כל כך רבים שלא מצליחים, וברור למה, בסך הכל הכלי העיקרי שלנו להתגבר על טראומות הוא התמיכה והאהבה מבחוץ, הבטחון העצמי ואהבה עצמית מבפנים, ומי שלא זכה לקבל את הבסיס הזה, לפעמים אין לו מאין להבין בכלל את הטוב בעולם, ואת האפשרות לצאת ממצב המצוקה

 

[גן חיות]

אלה שמתגברים

או שהיה להם מבוגר שתמך בהם ועזר להם או שהם מה שנקרא בז'ארגון הפסיכולוגי "ילדים חסינים". זאת אומרת שלא יודעים איך היו להם כוחות להתגבר.