../images/Emo63.gifפסגת ה - ../images/Emo23.gif ../images/Emo63.gifתהנו ../images/Emo140.gif
מביטה במראה ,פניה חרושי הקמטים מביטות בה חזרה .. דרכי החיים חרשו בפניה שבילים ..חלקם שבילים של אושר חלקם שבילי אכזבה .. כל שביל ..שבו חלפה במסע שנותיה נסלל בליבה ועל פניה .. מבין שבילי פניה ..נצצו עיניים של ילדה ..בוהה בעצמה מנסה להבין איך הדרך עברה לה כך ביעף ..כלל לא הרגישה שהשביל הולך ונגמר .. מביטה בתמונות הממוסגרות על השידה ..פנים מביטות בה באהבה .ובכל תמונה עיניה הן שמביטות בה ..ליבה ונשמתה ממוסגרים על השידה .. ילדיה שכה אהבה ...השבילים שבהם צעדו הובילו כל אחד מהם לעולם שונה .. מעולם לא בחרה עבורם את הדרך , רק ניצבה שם בצד מחבקת מלטפת ומעודדת .. כן , היא ראתה אותם נופלים ..כואבים את המכה , והיא ליבה כאב כמו המכה היכתה בה .. ומעולם לא ..ניצבה בדרכם גם כשראתה אותם צועדים אל מול מכשול או תהום .. היא ידעה שהדרך נסללת רק כך ..בכאב ובדמעות ..בנפילות ..ובהתרוממות מחדש ,טיפוס אל פסגת ההר צופן בחובו ..עליות ומורדות ..היא ידעה שיום אחד הם יגיעו לקשת שבענן ..והיא , היא רק תהא שם עבורם ..לראות את מבט האושר הנשקף למולה .. מעולם לא היתה אשת המילה הכתובה..את רגשותיה הראתה בחיבוק ליטוף נשיקה .. בשתיקה ..בהבנה ..בשפה העתיקה ביותר בעולם שפת הגוף שפת המילים היתה זרה לה..ובכל זאת הרגישה בתחושה פנימית כי השביל עומד להסתיים..וידעה שלא תהיה שם יותר עבור ילדיה ..לא בחיבוק לא בנשיקה .. לכן החליטה להיות שם עבורם במילה..במכתב..שני בנים שנוצרו במעשה אהבה ..והיא היתה כל עולמם אהבה שאין לה התחלה או סוף ..אהבה שלא תגמר לעולם ..משאירה היא להם את נשמתה במכתב .. נוטלת ביד רועדת נייר מכתבים ..לא יודעת כיצד להתחיל .. היד קופאת לה ..לרגע אחד ..ואז המילים נשטפות מליבה אל אותה חתיכת נייר " לא מכתב פרידה הוא זה ..מחו את הדמעות מעיניכם בניי אהוביי מאהבת אם אין פרידה ..לכן לא אפרד מכם ..אשאיר לכם את אהבתי ,ליבי ונשמתי חתומים במכתב זה לעולמים..הבטתי בכם צועדים בשבילי החיים ..אינכם קטנים ..שניכם גוזלי שעפו לשחקים .. ומה אשאיר לכם כאן בעולם הזה ..שילווה אתכם ? אשאיר לכם את צוואת מילותיי ..ואקווה שמילים שמעולם לא היו שפתי יכנסו לליבכם כי משם נכתב המכתב הזה ..ובוודאי ..תרצו שאומר לכם מילים של חוכמה ..מילים שיקלו עליכם את המסע ..אך אני בחרתי במילים אחרות .. אומנם הן ספורות , לא מרובות ..אך בהן גלומה כל אהבתי .. את המסע ..בניי האהובים ...את דרכי החיים ..צעדו בהם כשהלב מוביל .. אין דרך טובה מזו ...לכו בשביל הלב ..הוא תמיד יוביל אתכם למקומות מדהימים כן, יהיו בהם דמעות ..יהיו בהם מכאובים ...אך השביל הזה מוביל להר הקסמים ..זוכרים ילדיי ,את סיפור שעת השינה ..? על מקום קסום שאיש לא רואה ..אך ממנו אפשר לראות את כל העולם .. מקום קסום בהחלט .. פסגת הלב .." חתמה את המכתב באהבתה ..מקווה שמילים אלו ..יובילו אותם למקום שממנו היא משקיפה כעת על חייה ועל שביליה .. מפסגת הלב.
מביטה במראה ,פניה חרושי הקמטים מביטות בה חזרה .. דרכי החיים חרשו בפניה שבילים ..חלקם שבילים של אושר חלקם שבילי אכזבה .. כל שביל ..שבו חלפה במסע שנותיה נסלל בליבה ועל פניה .. מבין שבילי פניה ..נצצו עיניים של ילדה ..בוהה בעצמה מנסה להבין איך הדרך עברה לה כך ביעף ..כלל לא הרגישה שהשביל הולך ונגמר .. מביטה בתמונות הממוסגרות על השידה ..פנים מביטות בה באהבה .ובכל תמונה עיניה הן שמביטות בה ..ליבה ונשמתה ממוסגרים על השידה .. ילדיה שכה אהבה ...השבילים שבהם צעדו הובילו כל אחד מהם לעולם שונה .. מעולם לא בחרה עבורם את הדרך , רק ניצבה שם בצד מחבקת מלטפת ומעודדת .. כן , היא ראתה אותם נופלים ..כואבים את המכה , והיא ליבה כאב כמו המכה היכתה בה .. ומעולם לא ..ניצבה בדרכם גם כשראתה אותם צועדים אל מול מכשול או תהום .. היא ידעה שהדרך נסללת רק כך ..בכאב ובדמעות ..בנפילות ..ובהתרוממות מחדש ,טיפוס אל פסגת ההר צופן בחובו ..עליות ומורדות ..היא ידעה שיום אחד הם יגיעו לקשת שבענן ..והיא , היא רק תהא שם עבורם ..לראות את מבט האושר הנשקף למולה .. מעולם לא היתה אשת המילה הכתובה..את רגשותיה הראתה בחיבוק ליטוף נשיקה .. בשתיקה ..בהבנה ..בשפה העתיקה ביותר בעולם שפת הגוף שפת המילים היתה זרה לה..ובכל זאת הרגישה בתחושה פנימית כי השביל עומד להסתיים..וידעה שלא תהיה שם יותר עבור ילדיה ..לא בחיבוק לא בנשיקה .. לכן החליטה להיות שם עבורם במילה..במכתב..שני בנים שנוצרו במעשה אהבה ..והיא היתה כל עולמם אהבה שאין לה התחלה או סוף ..אהבה שלא תגמר לעולם ..משאירה היא להם את נשמתה במכתב .. נוטלת ביד רועדת נייר מכתבים ..לא יודעת כיצד להתחיל .. היד קופאת לה ..לרגע אחד ..ואז המילים נשטפות מליבה אל אותה חתיכת נייר " לא מכתב פרידה הוא זה ..מחו את הדמעות מעיניכם בניי אהוביי מאהבת אם אין פרידה ..לכן לא אפרד מכם ..אשאיר לכם את אהבתי ,ליבי ונשמתי חתומים במכתב זה לעולמים..הבטתי בכם צועדים בשבילי החיים ..אינכם קטנים ..שניכם גוזלי שעפו לשחקים .. ומה אשאיר לכם כאן בעולם הזה ..שילווה אתכם ? אשאיר לכם את צוואת מילותיי ..ואקווה שמילים שמעולם לא היו שפתי יכנסו לליבכם כי משם נכתב המכתב הזה ..ובוודאי ..תרצו שאומר לכם מילים של חוכמה ..מילים שיקלו עליכם את המסע ..אך אני בחרתי במילים אחרות .. אומנם הן ספורות , לא מרובות ..אך בהן גלומה כל אהבתי .. את המסע ..בניי האהובים ...את דרכי החיים ..צעדו בהם כשהלב מוביל .. אין דרך טובה מזו ...לכו בשביל הלב ..הוא תמיד יוביל אתכם למקומות מדהימים כן, יהיו בהם דמעות ..יהיו בהם מכאובים ...אך השביל הזה מוביל להר הקסמים ..זוכרים ילדיי ,את סיפור שעת השינה ..? על מקום קסום שאיש לא רואה ..אך ממנו אפשר לראות את כל העולם .. מקום קסום בהחלט .. פסגת הלב .." חתמה את המכתב באהבתה ..מקווה שמילים אלו ..יובילו אותם למקום שממנו היא משקיפה כעת על חייה ועל שביליה .. מפסגת הלב.