בוא נעשה את זה אחרת
מרוב הכללות כבר לא מבינים על מה הויכוח, אז ננסה לעשות קצת סדר. ראשית, לגופו של ספר - לא חשוב לי "לתמוך בספר". כאמור, התחלתי לקרוא אותו, מצאתי אותו בלתי מעניין ובלתי משמעותי, ואין לי שום עניין להגן עליו. למרות זאת, אני התרשמתי שהספר לא נכתב מתוך כוונה להגחיך את התנך או ללעוג לדת, אלא מתוך כוונה לתת אינטרפטציה מודרנית והומוריסטית לסיפורי התנך, מה שנעשה באופן גרוע למדי, לעניות דעתי. הטענה שלי כלפיך היא לגביי קביעתך שמי שכותב על התנך לועג לדת. ואני רוצה לומר - הקשר בין הדת (היהדות האורתודקסית הממוסדת \ הנצרות הקתולית או כל דת אחרת שמתייחסת לתנך כאל קדוש) ובין התנך הוא לא הכרחי. ניתן להתייחס לתנך מבלי להתייחס לדת, וניתן להיות דתי מבלי להבין כלל את (פשט) התנך. שנית - אני לא מכיר את אותם "חילוניים ראדיקליים" שאתה מדבר אליהם. אני מכיר את עצמי, ואני מכיר את חבריי מבית הספר ללימודי יהדות באוניברסיטת ת"א, ואת אנשי החוג - פרופ' פולק, פרופ' אמית, ד"ר הופמן ועוד, אני מכיר אנשי ספר "חילוניים" ממוסדות וממקומות אחרים, (פרופ' זקוביץ', בארי צימרמן, מאיר שלו, בנימין שבילי - רשימה מדגמית), ועל כולם אני יכול לומר - אנשים שאינם משתייכים לסקטור המכונה "דתי", רובם אינם שומרי תורה ומצוות, רובם אינם מאמינים ב"תורה משמים" ובעיקרי אמונה אחרים, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, מכירים את התנך, שולטים בו לאורך ולרוחב, וללא כל הסתייגות - אוהבים ומעריכים את התנך. הלימוד שלהם הוא לימוד לשם לימוד, לשם הַחְכָּמָה, מתוך יחס עמוק של כבוד ושל הערכה, וללא שום עניין בהגחכתו או בניגוח הדתיים והדת. ייתכן שאתה פגשת אחרים, שיחסם אחר. זה אפשרי. אין לי מה להתווכח איתך על "כל החילוניים" ועל יחסם לתנך, אני מצומצם להעיד ממה שעיניי רואות וממה שאוזניי שומעות. ולגביי קביעתך ש"כנראה שאתה גם כן אחד מאותם אנשים", אני מקווה שכבר הספקת לשנות את דעתך, ואם זה גם לא יקרה בזמן הקרוב, נו מילא, הרי מקובלים אנו שלא יחדל עקשן מקרב הארץ.