פרשת בשלח

מיקי*

New member
../images/Emo63.gif פרשת בשלח ../images/Emo63.gif

היות ומחר אני יוצא מהבוקר ועד מאוחר בלילה למרתון לקרת הבגרות בהסטוריה שבוע הבא עם התלמידים שלי מבית הספר, לא יהיה לי זמן להעלות מחר דברי תורה וכן אני מעלה אותם היום. פרשת בשלח היא פרשה שופעת אצלי שכן היא פרשת בר המצווה שלי
רצ"ב גם קישור למאמר שפרסמתי השבת בעלון שבתון פורסם גם באתר של כיפה
שבת שלום.
 

מיקי*

New member
יציאת מצרים לאן.

בפתח פרשתנו, יוצאים בני ישראל ממצרים וכמעט מיד מסופר שניחם פרעה על ששילח את העם ורודפים מצרים אחרי ישראל. וקשה: מדוע וכיצד זה שלאחר כל מכות מצרים וכל הקורות את מצרים בכ"ז יוצאים ורודפים אחריהם? ובאמת, לכאורה לאורך כל סיפור הפרשיות הראשונות של הספר, לא ביקש משה מפרעה לצאת ממצרים לגמרי, אלא רק לצאת למדבר לשלושה ימים לעבוד את ד'. ולכן, כאשר מגלה פרעה כי "שקר" דיבר ובאמת "ברח העם" או אז יוצא הוא ועמו עמו כדי להחזירם למצרים. אך כל התיאור הנ"ל בטעות יסודו, משום שלא זאת ביקש משה רבנו ע"ה אלא ביקש "נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לד' אלקינו". כלומר, לא ביקש משה חופשת עבודה על מנת לחזור למצרים לאחר שלושה ימים. אלא ביקש משה רבנו ע"ה ללכת מהלך שלושה ימים ממצרים על מנת לעבוד את ד'. והרי שלושה ימים מהווים מרחק ההליכה ממצרים לארץ ישראל! אם כן, מה שביקש משה במפורש מפרעה הוא לצאת ממצרים כדי לחזור לארץ ישראל לעבוד שם את ד'. וזה הוא הויכוח לכל אורך הדרך בין פרעה למשה על מהות העבודה. לפרעה לא איכפת שעם ישראל יעבוד את ד' בתורת דת ככל העמים המקיימים פולחן ועובדים את אלהיהם. אך משה אומר לפרעה כל הזמן שאנו שונים; אצלנו עבודה אינה דת ואינה פולחן אלא תורתנו הקדושה בארץ ישראל שהיא מטרת היציאה ממצרים שאין ליציאה לבדה חשיבות בלא התורה וללא ארץ ישראל. כל מהותנו בהיותנו גוי קדוש היא הקמת ממלכת כהנים. גוי קדוש מבחינת עצמותנו וממלכת כהנים מבחינת אחריותנו הבלתי מסווגת כלפי האנושות כולה. עבור עם ישראל, הארץ והמדינה אינם טריטוריה ומנגנוני ממשל גרידה. הארץ והמדינה הינם היסוד ליישום תוכנית הבורא לעולמו. עבודת ד' היא לשרת את המטרה אשר עבורה נברא העולם ותוכן שרות זה הוא ייסוד חברה אנושית המבוססת על העקרון המוסרי של ההתייחסות לזולת, בין אם הזולת הוא אדם אחר, הבורא, או עצם האנושיות שבכל אדם, היסוד של הזהות המשיחית בפנימיות נפשו של כל נברא בצלם; וזהו היסוד של מה שנקרא אצלנו מצוות בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו. דבר זה הוא הרבה מעבר לסתם עוד דת או פולחן. וזהו מה שאמר משה לפרעה. אך פרעה ברשעותו בחר להבין את הדברים כפי רעות הבנתו. ולכן כאשר ראה שבנוסף לישראל גם ערב רב יצא איתם, דהיינו שלא מדובר בתופעה מצומצמת למימדיו המוגבלים של אוסף עבדים פורקי עול אלא תופעה שיש לה מימדים אוניברסליים המבשרת חירות לעולם כולו, כולל חלק מעמו, לא יכול פרעה לקבל זאת ויוצא לרדוף אחרי בני ישראל כדי להחזירם למצרים, להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל בעיבו את ניצן הגאולה. החרטה על שחרור ישראל ומתן רשות להקים מחדש את מלוא קומתו הממלכתית בארצו נראית כאחד הדברים בה שזורה ההיסתוריה של עמנו. אחרי יציאת מצרים, פרעה רודף אחרנו ועמלק ואחריו עמי האזור מנסים למנוע כניסתנו לארץ ישראל ומאוחר יותר - ללא חרף - ינסו להרוס את מה שבנינו. וכן אחרי שכורש מרשה לנו לחזור ולבנות מחדש את ירושלים והמקדש, קמים עלינו עמי האזור והמן וכדוותיה. ובימינו, כמעט מיד אחרי שהבריטים אשרו את הקמת הבית הלאומי בהצהרת בלפור, הפכו את פניהם לצמצם את מימדי ההצהרה, לבטלה ככל האפשר ולרוקנה מכל תוכן מעשי. ואחרי שלא עלה בידם וקמה המדינה אף על פי כן ולמרות הכל, ממשיכים ממשיכיהם להסית ולקומם, ולנסות לקחת מאיתנו את אשר קבלנו מידי ד' ברחמיו: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. שבת שלום
 

מיקי*

New member
נס וטבע

קריעת ים סוף המתרחשת שבוע לאחר יציאת מצרים, הינה אחד מהניסים הגדולים ביותר (על אף שהרמב"ם מחשיבו כנס המתרחש בדרך הטבע) כאשר חז"ל מבקשים לבטא שדבר מסויים הינו קשה במייוחד הם אומרים "שזה קשה כקריעת ים סוף" והקושי בדבר זה הוא מה קשה כל כך בקריעת ים סוף והרי אין דבר שהוא קשה יותר מדבר אחר על הקב"ה שהוא כל יכול. לכן עלינו להבין שהקושי שבקריעת ים סוף איננו בעצם ביצועו של הנס – או כל מעשה אחר – מבחינתו של הקב"ה, אלא רק ביחס לעולמנו ולמציאותנו. למשל, נזכיר דוקא את השתלשלות הדברים ביחס לקריעת ים סוף. בשלב הראשון אומר הקב"ה למשה "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו" ומשמע מכך שמשה הוא הפועל את הנס כפי שפעל את המכות; למרות שהקב"ה הוא העושה יש צורך בהתערבותו של משה. לאחר מכן, עמוד האש המפריד בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל הגורם לכך ש"לא קרב זה אל זה כל הלילה". ובינתיים בתווך, "ויט משה את ידו על הים" ואז למרות שהיינו מצפים לפעולה מידית פתאומית שהים יבקע כפי שמובא במקביל למתח שבין שני המחנות שאינם יכולים להתקרב זה אל זה כל הלילה "ויולך ד' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים". אם כן אנו רואים כי התורה מתארת את ביצוע הנס כפעולה "טבעית" (דבר שיכול להיות מוסבר בכך שקריעת ים סוף היה תהליך של גאות ושפל וכד'; דבר שאינו מוריד כהוא זה מגודל הנס, שהרי הנס הוא בזה שזה קרה מתי שהיה צריך לקרות) היינו שהקב"ה השתמש בכח טבעי (רוח קדים עזה) בכדי ליבש את הים ולבקוע המים. בנס, הטבע כביכול נאבק בטבע. כי הקב"ה הפועל את הנס הוא עצמו ערב כביכול ליציבות החוקים הטבעיים. לכן, בזוית ראייה אחרת, בנס הקב"ה פועל כביכול נגד עצמו. מצד אחד הבחינה של "ד' איש מלחמה", המלחמה הינה מצד הגבורה, שעליה מורה שם אלקים; אבל ד' איש מלחמה, משמע כי הקב"ה שהוא עושה מלחמה נקרא בשם ד' המורה על מידת הרחמים, היינו שיש בזה גם כן עדות על איחוד מידותיו. אבל כשהוא פועל את הנס כביכול הרחמים נלחמים בגבורות. לכן צריך שהאדם יהיה כאמצעי פעיל להראות שאז האדם הוא הפועל את איחוד הכוחות כי הנס בא לצורך האדם. היינו, לצורך הצלחת מחשבת הבריאה, להצלחת תוכניתו של הקב"ה בבריאת העולם. שתיים מן הדוגמאות של דברים קשים המשולים כקריעת ים סוף, הם מזונותיו של אדם וזיווגו. הרי שני הדברים הללו הם דברים יומיומיים ובין המצויים ביותר והטבעיים ביותר. ואם קשים הם כקריעת ים סוף, הרי שיש כאן בחינה של נס נסתר בהשגחתו ית' התמידית להביא את העולם לייעודו. המזונות הם המקיימים את האדם והזיווג הוא המקיים את המין האנושי. האחד מקרב את האדם אל אישתו והשני מקרב את האדם אל עצמו. היפך מה שקורה בקריעת ים סוף המפרידה טיפה מטיפה. מזונות וזיווגים הם דברים חיוביים בעוד שקריעת ים סוף היה לצורך הצלתם של ישראל – דבר חיובי – אבל במחיר אבדן המצרים המכונים באותו הקשר מעשה ידי ד'. הקושי שבנס נובע מכך שזה לא הדרך שבה הקב"ה מעדיף להשגיח על עולמו. הנס הוא בבחינת חילול שבת לצורך פיקוח נפש. אבל עלינו להבין שהדרך הטבעית של מזונות וזיווג, הדרך ארץ של חיי אדם גדולה וקשה לא פחות. העולם הטבעי מהווה המסגרת שבה ודרכה צריך האדם להגיע לייעודו. כשנסיבות המציאות גורמות לכך שהעולם הטבעי הופך להיות כביכול עוין ועומד בדרכו של האדם, אזי הקב"ה משדד המערכות כדי לקיים את מחשבתו "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". לכן חוקות שמים וארץ הם לשמש את הברית ואינם יכולים לעמוד בדרכה. מי שברא את העולם הוא הנותן את התורה; מי שאמר והיה העולם הוא בעצמו המדבר את עשרת הדברות. הנס מגלה שהכל הולך לפי רצון אחד ושהמציאות הגשמית טבעית מצייתת לחוקתיות הרוחנית המכתיבה את ייעודו של האדם. המזונות והזיווג הם הדרך שבה האדם יכול לעבוד את ד' בכל לבבו וכפי שמפרש רש"י בשני יצריו, יצר טוב ויצר הרע המאוחדים כאשר יצר הרע משועבד ליצר הטוב, על מנת לאפשר לו להצליח דרכו. יציאת מצרים וקריעת ים סוף הם רק התחלת הדרך שדרך הר סיני מביאה לארץ ישראל ולמקום אשר בחר ד' לשכן שמו שם עד שיבא כל בשר להשתחוות לד' בהר הקודש בירושלים. שבת שלום
 
המון המון בהצלחה ../images/Emo13.gif

לתלמידים ולך
לא פשוט להגיש לבגרות.... שכוייח גדול על שלל הד"ת
ותקפוץ לומר שבת שלום לפחות
 
/tapuzforum/images/emo124.gifכבוד/tapuzforum/images/emo70.gif/tapuzforum/images/emo70.gif/tapuzforum/images/emo70.gif

דבר תורה של ר` מיקי בשער של עלון השבת ``שבתון``! ראיתי בשבת והורשמתי קשות :) קבל ח``ח
 
למעלה