פרשת משפטים

[מיקי*]

../images/Emo63.gif פרשת משפטים ../images/Emo63.gif

אהבה ואמונה פרשתנו מפרטת את המצוות המעשיות לאחר עשרת הדברות, המחולקות לבד מהדיבר הראשון שהוא השורש לשלוש קבוצות של שלושה דיבורים כל אחת: בין אדם למקום בין אדם לעצמו ובן אדם לחברו. שלוש קבוצות אלו מחולקות ביניהן לשלש: מחשבה דיבור ומעשה שכל התנהגות חייבת להיות שלמה בשלושתם. היות ועשרת הדברות התחילו במצוות שבין אדם למקום היה מקום לחשוב שגם בבואה לפרט את המצוות המעשיות תתחיל התורה במצוות שבין אדם למקום. אולם התורה בפרשתנו מתחילה בפירוט המצוות שבין אדם לחברו. ובעוד במצוות של בין אדם למקום הדברים הולכים בסדר של מחשבה דיבור ומעשה במצוות שבין אדם לחברו הסדר הולך מעשה דיבור ומחשבה. אע"פ שלנו נראה לעיתים ש"דתיותו" של אדם באה לידי ביטוי דוקא בקיומו את מצוות שבין אדם למקום אף אם של בין אדם לחברו הוא קצת מזלזל או לא מקיים באותה האדיקות וההידור. אך באה התורה בפרשת יתרו ובפרשתנו ללמדנו שלא כך הדבר; החשיבות העליונה היא דוקא בקיומן של מצוות של בין אדם לחברו. ואם במצוות של בין אדם למקום החומרה הולכת וגדילה ע"פ מחשבה דיבור ומעשה במצוות של בין אדם לחברו דוקא המעשה הוא העיקר אח"כ הדיבור ורק אח"כ המחשבה. פרשתנו באה ומלמדת אותנו עוד דבר בהקשר לשתי מצוות שהראשונה מביניהן נתנה בדיבר הראשון מעשרת הדיברות האמונה ביחודו יתברך ובפרשתנו מצוות האהבה לזולת הבאה ומתבטאת במצוות של "לא תראה חמור שונאך" ובאהבת הגר ועוד. וקשה: היאך יכולה התורה לצוות על כגון זה והרי אין זה דברים הקשורים במעשה אלא ברגשותיו של האדם? ובואנו לפרש הדברים הקשורים באהבת כל אדם כפי שבא לידי ביטוי בפרשתנו נוכל לבא להבנה נכונה יותר של מצוות האמונה. כתוב בתורה "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו". אומרים לנו חז"ל שאין הכוונה בכאן בשונא עכו"ם אלא דוקא בשונאו יהודי כמוהו. וקשה היאך יכול להיות מצב שהתורה באה וקוראת לאדם מישראל שונא של ישראל אחר והרי אומרים לנו במקום אחר שאסור לו ליהודי לשנא יהודי אחר. ומתרצת הגמ' שהכוונה ליחיד שראה בחברו דבר ערוה ובמצב כזה אסור לו להעיד בבית הדין במצב כזה מותר לו לשנא אותו. (והחזון איש מוכיח שבימינו אין נוהג דין מורידין מפני שאינו גדר הפרצה אלא דוקא הוספת הפרצה). ואולם במקום אחר אומרת לנו הגמ' שאם ראה אוהבו פורק ושונאו מעמיס, כלומר כיון שיש צער בעלי חיים מדאוריתא היה צריך קודם כל לעזור לאוהבו הפורק אולם כדי לכוף את יצרו לאהוב את שונאו צריך קודם כל לעזור לו להעמיס ובעצם לעבור על מצוות צער בע"ח מדאוריתא כדי להכריח את עצמו לאהוב מישהו שבעצם מצוה עליו לשנא. אם כן מה רצון התורה שישנא או שיאהב. (ואמנם אנו לצערנו נוהגים להקפיד ולהדר ב"מצוות" שנאה מישראל ובעוונותינו לא לעשות זאת במצוות אהבת כל איש ישראל). אלא עלינו להבין שלאמיתו של דבר כל ישראל באים ממקור אחד ובפנימיות הוא ואתה זה דבר אחד רק הגופים מפרידים אולם מבחינת הנשמה אין פירוד. ודבר זה הינו גם באנושיות כולה) ולכן מי שידע לבטל את עצמו לגמרי (כפי שאנו רואים באברהם משה ודוד המבטלים את עצמם לגמרי – אברהם אומר ואנכי עפר ואפר, משה אומר ונחנו מה ודוד אומר ואני תולעת ולא איש; בתחילת ההסתוריה של עם ישראל, בגאולה ראשונה ובגאולה אחרונה) מי שידע לבטל את עצמו לחברו ידע לבטל רצונו לקב"ה וזהו שורש מה שאמרו לפרעה בבואם למצרים "לגור בארץ באנו" באנו לגלות את מציאות הגירות בעולם שאין העולם הזה שלנו אלא אנו כאן כגרים לקב"ה. ולכן אומר רבי עקיבא שואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה וכל השאר הוא רק פירוש. (לכן גם אומרים בהקשר לאיש ואישה והיו לבשר אחד כיון שבנשמה הם כבר אחד). ולכן אף אם יש אדם שמצוה לשנאותו בכ"ז צריך לכוף את ליבו גם לאהבו באותו הזמן. ואין בחינת מצוה זו ומצות האמונה כציווי לאהוב או להאמין כי אם להסיר את המסכים והמחיצות שלא מאפשרות לכך להתגלות. שהרי ישראל אוריתא וקודשא בריך הוא חד הם, שנטע ד' בתוכנו נטיעה זו רק צריך עבודה רבה לגילויה השלם באהבה. שבת שלום

 

[מיקי*]

בית ד' או בית עבדים

הדיבר הראשון מעשרת הדברות "אָנֹכִי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ,ב), משמעותה כראש ושורש לכל המצוות הינה מצוות האמונה ביחודו ית', כפי שמסביר זאת רש"י באומרו: "לפי שנגלה בים כגיבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים [...] הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים" (רש"י על אתר). וכוונתו לומר שמי שנותן לנו את התורה, הוא הוא מי שהוציא אותנו ממצרים, דהיינו שאי אפשר להפריד בין מהלך ההיסתוריה ובין ההתנהגות ההלכתית ומי שעושה זאת כאילו אומר בפועל "שתי רשויות הן" אף על פי שמצהיר מהפה ללחוץ "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד". תוכן הדיבר מודיע לנו שאי אפשר לאדם להיות עבד ד' בעוד שהוא משועבד לרשות אחרת. לכן אפשר לפרש אותו כך: היות והוצאתי אתכם מבית עבדים, אתם כעת חופשיים ופנויים לעבודתי. דבר זה יאפשר לנו להבין מדוע פרשת משפטים מתחילה דוקא בענין עבד עברי (חשוב כאן ההסבר על עניין העבד העברי, כיון שבעוד בימינו מובן שרואים את מושג העבד באור שלילי, עלינו להבין שאין מושג זה זהה בימינו למשמעותו בתורה. שהרי ודאי שמצב בו אדם נמכר לעבד בעל כרחו הינו מצב שלילי. אך לא בכך מדובר בתורה (וחשוב להזכיר שצריכים אנו להיזהר מלפרש את הנאמר בתורה לאור איך שאנו משתמשים בלשון העברית בימינו, שהרי לשון הקודש בה משתמשת התורה אינה תמיד זהה במשמעותה לעברית המדוברת). העבד בו מדובר בפרשתנו הינו עבד סוציאלי, כלומר אדם שאין לו במה לפרנס את עצמו, ונפל וגנב ואין לו במה להחזיר את גניבתו. אין אנו מושיבים אותו בבית סוהר (מקום בו מגנב קטן יהפך לפושע גדול), אלא מנסים אנו למצא דרך בה גם יתקן את דרכו, אך בד בבד יחזיר גם את חובו; על כן אדם כזה שגנב ואין לו במה להחזיר את גניבתו, "יימכר" לעבד לאותו אדם שממנו גנב, כלומר יעבוד אצלו עד אשר יחזיר את חובו. במילים אחרות אנו רוצים לעשות לו רה-אביליטיזציה והוא הינו כשכיר רק שאינו יכול להתפטר מעבודתו, עד אשר ישלם את חובו. ומוטלות על בעליו חובות רבות בקשר אליו ואסור לפגוע בו ואדרבה הינו קודם לאדונו בדברים רבים. בדרך זו מחזירים אנו לאדם את כבודו וכן משיבים אותו לחברה מתוקנת). נזכיר קודם נקודה הלכתית: עבד עברי פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי זמנו קנוי לאדונו. כמו שמפרשים על הפסוק "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ" (שמות כא, ו), אוזן ששמעה על הר סיני: כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע (רש"י על אתר). אם נשים לב לכתוב בתורה בענין העבד העברי, נווכח שעיקר הענין איננו עוסק לא בחובות העבד לאדונו ולא בחובות האדון לעבדו, אלא דווקא בתהליך ותנאי שחרורו וכאמור בחומרת סירובו של העבד להשתחרר. אם כן, אפשר לומר שפרשת משפטים מקבילה במצוותה הראשונה לדיבר הראשון: מה הוא ית' הוציא אותנו מעבדות לחירות, במימד ההיסתורי, כך עלינו לפעול במימד המוסר החברתי להוצאת העבד העברי לחופשי חינם, בתנאים שיאפשרו לו לרכוש לעצמו את כבודו האבוד, כבודו שנאבד ממנו לא בגלל היותו עבד, אלא בגלל הנסיבות שהביאו אותו למצב זה, דהיינו שנכשל בשימוש שעשה בחירותו. כי יש לתמוה על כך שהדבר הראשון שהתורה אומרת לנו אחרי יציאת מצרים ומתן תורה, הוא שיהיה מצב כזה שבו אדם ימכר לעבד. בין שגנב שאין לו ממה לשלם את קרן גנבתו ימכר על ידי בית דין ויעבוד תמורת חובו עד מקסימום שש שנים, ובין מי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו ואת משפחתו או ירד מנכסיו וכדי לחלץ את עצמו ממצוקתו הוא מוכר את עצמו (ובשני המקרים חייב אדונו גם בפרנסת אשתו ובניו של העבד). רואים אנו מכאן שאין לתורה אשליות: יציאת מצרים ומתן תורה הן התחלתו של תהליך ארוך וקשה, שדרכו, על האדם לשחרר את עצמו אחרי שהקב"ה עשה עבורו כביכול מחצית העבודה בהוציאו מעבדות לחירות בבת אחת, כדי ללמדו את הדרך כביכול, כפי שבעל מלאכה מראה לשוליה המתלמד איך עושים, ואחר כך אומר לו "עכשיו תורך, תתחיל מההתחלה ותעשה את הכל בעצמך". כל הענין מתחבר גם עם פתיחת התורה בפרשת בראשית. ישנו פירוש של הגר"א (פירוש הגר"א על ספרא דצניעותא פרק א') שאמר שכל חמשה חומשי תורה כלולים בספר בראשית, וספר בראשית כלול בפרשת בראשית, ופרשת בראשית כלולה בפרק הראשון, ופרק הראשון בפסוק הראשון והפסוק הראשון במילה בראשית ומילה בראשית כלולה בבי"ת של בראשית. נמצאת כל התורה כולה כלולה בבי"ת של בראשית. האות בי"ת רומזת על כך שהתוצאה של בריאת העולם היא שיש עכשיו שנים בעוד שעד עכשיו היה רק אחד. תוצאת בריאת העולם היא הזולתיות, בין אם במישור של בין אדם למקום ובין במישור של בין אדם לחבירו, ותפקידו של האדם הוא להתמודד עם הבעיות הנובעות מהזולתיות (עיין בכתביו של הפילוסוף היהודי הצרפתי עמנואל לוינס ז"ל בנושא). אם הוא מצליח, עושה הוא על ידי כך את העולם לבית ד'. ואם הוא נכשל, הופך הוא את העולם לבית עבדים. ואין שום אפשרות אחרת. אין באמצע, ואין כאילו, לא אולי ולא אבל. עד יציאת מצרים, סדרת כשלונותיהם של בני האדם הביאו את העולם להיות בית עבדים. היה צריך שהאנושות תדע לאן מובילים מעשיה. ואותו העם, צאצאי האבות, היה צריך לדעת זאת מבפנים כדי לדעת כנגד מה נלחמו אבותיו ומה הוא האתגר המוטל לפניו. לכן, הדבר הראשון שאומר לו הקב"ה, הוא כביכול: בהוציאך מארץ מצרים, הוצאתי אותך מאותו המצב שבו הבי"ת של בראשית הפך להיות בי"ת עבדים. המשימה, אמנם, היא לבנות את בי"ת השם, לזאת באה אחר כך פרשת תרומה. בין פרשת מתן תורה לפרשת תרומה, פרשת משפטים (שהיא האחרונה של השובבי"ם) מפרטת את מבחר המצבים הבעייתיים של החברה כשכללי המוסר נפגמים. אלו הם המצבים שעל האדם להתמודד איתם ולפתור אותם, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כדי שידעו שאין דרך אחרת: כשכל הבעיות המפורטות בפרשת משפטים תפטרנה, העולם יתוקן ויהיה הוא בי"ת השם. ועד אז, צריך גם קודם כל משכן ואחר כך בית מקדש במקום אשר בחר ד' לשכן שמו שם, שישמש כמעבדה או תבנית של ההרמוניה, וגם כאמצעי לכפרת העוונות, כדי לתת את הזמן הדרוש להגיע להצלחה. וידוע היטב שלפני אור בוקר, כשכבר נכבה אור הכוכבים ואור השמש טרם בקע, נדמה שהחושך כסה את העולם וכך גם לגבי גאולתם של ישראל שהזמן הקודם לה הוא חושך גדול ושהגאולה היא כאיילת השחר שמנצנץ אורה (לפי הירושלמי ביומא ג, ה"ב). וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה צְבָאוֹת (מלאכי ג,א). שבת שלום

 

[חייל עובד צהל]

עבד עברי פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן?

יש לך מקור לזה? ממה שאני מכיר, עבד כנעני חייב במצוות כאישה. לעומת זאת עבד עברי למיטב ידיעתי לא נפטר ממצוות בגלל שהוא ישראל לכל דבר.

 

[מיקי*]

הוא לא פטור בגלל שאינו ישראל

אלא היות ומצוות עשה שהזמןגרמן כפי ששמן מעיד עליהן תלויות בזמן, והזמן אינו של העבד כי אם של אדונו לכן הם פטורים ממצוות אלו. כמו כן מותר לעבד עברי לשאת שפחה כנענית, על אף שלישראל רגיל הדבר אסור. זאת מכיון שירד מרמתו של ישראל רגיל והותר בכך למען הרבות עבדם ושפחות לאדונו. שבוע טוב

 

[חייל עובד צהל]

את הוורט הבנתי...

השאלה שלי היתה האם הוא נכון... זה שהוא יכול לשאת שפחה כנענית אני מכיר. אבל זה שהוא חייב במצוות כאישה? לא מכיר דבר כזה. יש לך מקור?

 

[בסג]

עבד עברי חייב במצוות אלו ככל ישראלי

למשל כאן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=347 או בוויקיפדיה (בערך "עבד כנעני"

...). קשה למצוא מקור קדום שכתוב בו את זה במפורש, כמו (בערך) שקשה למצוא מקור קדום שכתוב בו במפורש שכהנים חייבים במצוות עשה שהזמן גרמן (בדפים הראשונים של מסכת ערכין בתלמוד הבבלי, יש כמה קטעים דומים לזה קצת: "הכל חייבים בX כהנים לוים וישראלים" כאשר X הוא כל מיני מצוות), או שאנשים מעל גיל 45 חייבים במ"ע שהז"ג.

 

[חייל עובד צהל]

נו... זה מה שאמרתי...

השאלה היא אם יש מקור למה שר' מיקי כתב, שעבד עברי לא חייב במצוות עשה שהז"ג.

 

[בסג]

אופס... שכחתי לכתוב בסוף ש:

לא יכול להיות מקור כזה; כמו שלא יכול להיות מקור שפוטר כהנים או אנשים מעל גיל 45... אז אין.

 

[בחור כארזים]

יישר כחך! רבי מיקי

 

[בשורות טובות!]

לימוד מהפרשה של הרב שמואל אליהו

בפרשת משפטים אומרת התורה שצריך לשמור שבת למען האחרים, "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" - אבל מה עם המנוחה שלנו? הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר שבפרשת יתרו קראנו שהשבת היא גם בשביל האדם עצמו. "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". ההסבר לדבר הוא שכשמדברים על איסור מלאכה - האדם עצמו הוא הראשון. אבל כשמדברים על 'מנוחה' האדם לא צריך לשים את עצמו במרכז. הוא לא צריך לשים את עצמו על כורסה ולומר: "בבקשה תשרתו אותי! אני צריך לנוח!", תפקידו של האדם הוא לגרום מנוחה לכולם. ממילא, גם הוא ינוח בכללם. ציווי דומה אנו מוצאים בחתונה של אדם. כשחתן נושא אשה הוא מצווה לשמח את אשתו אשר לקח. "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". רש"י במקום מדייק: "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" ולא "ושמח עם אשתו". כלומר על הבעל לעשות את אשתו שמחה, ואין הכוונה שהוא חייב לשמוח ביחד איתה. גם כאן יש מקום לשאול למה שהאדם לא ישמח ביחד עם אשתו? למה רק שהאישה תהיה שמחה? התורה מבינה שאם רוצים להביא שמחה בבית צריך כל אדם לחשוב רק על הצד השני. אם הבעל יחשוב איך לשמח את אשתו והיא תחשוב איך לשמח אותו - תהיה שמחה לכולם. אבל אם כל אחד יחשוב גם על עצמו וגם על השני, הוא עלול לדאוג לעצמו יותר מהשני. וכך גם השני ידאג לעצמו יותר ואז עלולים להגיע ל'היפך השמחה'. כך גם בשבת. אם כל אדם יחפש לדאוג גם למנוחת עצמו וגם למנוחת אחרים, עלולים כולם להגיע למצב של 'חוסר מנוחה' אחד גדול, שהרי כל אחד קרוב אצל עצמו. על כן ציוותה תורה ואמרה שהעיקר של האדם בשבת הוא לחשוב איך כל בני ביתו וכל סביבותיו ינוחו בשבת. כשכל סביבתו של האדם תהיה בנחת ובשמחה - גם הוא יהיה בנחת ובשמחה גדולה. ********************** גילוי נאות: הבאתי כאן רק חלק מדברי הרב- אלו שהרגשתי שיותר רלוונטיים לנו- מכוון שההמשך עוסק בקישור העניין לדו"ח של וועדת וינוגרד..... לקריאת המאמר השלם - ניתן לקרוא ב"כיפה" כאן שבת שלום

 

[בשורות טובות!]

שכוייח גדול ועצום ורב

בלנ``ד אשמח להבהרת כמה נק` שלא הבנתי עד הסוף, במוצ``ש או בהמשך. אהבתי מאוד בכל אופן! /tapuzforum/images/emo45.gif