רק להיום

[NUNA10]

../images/Emo63.gif רק להיום ../images/Emo63.gif

16 בינואר עשה את השיחה הזאת! "חששנו שאם אי-פעם נחשוף את עצמנו כפי שאנו באמת, ידחו אותנו …[אבל] חברינו באנ-איי כן מבינים אותנו." טקסט בסיסי, עמוד 31 אנו זקוקים לחברים שלנו באנ-איי - לניסיונם, לידידות שלהם, לצחוקם, להדרכתם ולעוד הרבה דברים נוספים. עם זאת, רבים מאתנו מהססים להתקשר לחונך או לבקר את חברינו מאנ-איי. אנו לא רוצים לכפות את עצמנו עליהם. אנו חושבים לטלפן למישהו, אבל אנו לא מרגישים ראויים שיקדישו לנו מזמנם. אנו פוחדים שאם אי-פעם יכירו אותנו - באמת יכירו אותנו - הם לבטח ידחו אותנו. אנו שוכחים שחברינו מאנ-איי הם בדיוק כמונו. אין דבר שעשינו, אין מקום שהיינו בו, אין רגש שהרגשנו, שמכורים מחלימים אחרים לא יכולים להזדהות אתו. ככל שאנו מאפשרים יותר לאחרים להכיר אותנו, כך נשמע יותר: "אתם במקום הנכון. אתם בין חברים. אתם שייכים. ברוכים הבאים!" אנו שוכחים שכמו שאנו צריכים אחרים, הם צריכים אותנו. אנו לא היחידים שרוצים להרגיש שייכים, רוצים לחוות חום של חברות, שרוצים מישהו לשתף אתו. אם נבודד את עצמנו מחברינו בחברותא, נשלול מהם משהו שהם צריכים, משהו שרק אנו יכולים לתת להם: הזמן שלנו, החברה שלנו, העצמי האמיתי שלנו. במכורים אנונימיים, למכורים מחלימים אכפת זה מזה. מה שמחכה בצדו השני של הקו, זו לא דחייה אלא אהבה, חום והזדהות של החברותא של אנ-איי. עשה את השיחה הזאת! רק להיום: באנ-איי אני בין חברים. אושיט יד לאחרים, אתן ואקבל בידידות.

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

הלבנת פנים . מעשה במר גבריאל, שהיה אדם צדיק וגומל חסד(עוזר לנזקקים) עם שכניו העניים. מדה טובה נוספת היתה למר גבריאל: את הצדקה היה נותן בסתר, חשש הוא לבל יראוהו העניים ויתבישו. למר גבריאל היה שכן עני מאד, והיה רגיל גבריאל להניח בכל יום סכום כסף על מפתן ביתו. בלי שיראה איש את מעשיו. בכל יום, כשהיה העני מוצא על מפתן ביתו את סכום הכסף, היה ליבו מתמלא שמחה, והיה ממהר לקנות בכסף זה מזון לו ולמשפחתו. יום אחד אמר העני בליבו: אם מוצא אני כסף מדי יום ביומו, סימן הוא, שיש אדם, המניחו שם. התחבא ואראה, מי גומל איתי חסד כה גדול. התחבא העני, והנה הבחין בשתי דמויות, המניחות דבר-מה על מפתן ביתו וממהרות ללכת לדרכן. יצא העני ממחבואו והלך אחריהם. ראו מר גבריאל ואשתו, כי העני הולך אחריהם, וברחו מן המקום חיש מהר. אך מאחר שלא היה להם מקום להסתתר בו מפני העני, נכנסו אל התנור הגדול והחם, המיועד לאפית לחם. התנור היה לוהט מחום. גחליו האדומות בערו מאש, ומן החום הרב, ששורר בתוך התנור, נכוה מר גבריאל בכפות רגליו, אולם אשתו לא נזוקה כלל מן השהיה בתנור. כשראה העני, שהשנים נעלמו מעיניו, הלך לו לדרכו, והשנים יצאו מתוך התנור החם. לאחר יציאתם פנה מר גבריאל אל אשתו בתמיהה: "משום מה לא הזיק לך חום התנור, ולי נכוו כפות רגלי" ענתה אשתו: "שעה שמגיע עני אל ביתו, נותנת אני לו מאכל ומשקה, ומיד נהנה הוא מן הצדקה, ואלו אתה, כאשר בא אליך עני, נותן אתה לו כסף, והוא צריך לטרוח ולקנות לו בהן אוכל." מעשם של מר גבריאל ואשתו הגיע לאוזני חכמים- הם שבחו את מעשיהם ואמרו: "נוח לו לאדם להכניס עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין (יבייש) פני חברו ברבים ! "

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo141.gifמי אורז את המצנח שלך../images/Emo141.gif

סיפור על הבוקר:

צ'רלס פלומב היה טייס קרבי בצי האמריקני במלחמת וייטנאם. לאחר 75 משימות, מטוסו רוסק ע"י טיל קרקע אויר. פלומב הפעיל את כיסא המפלט וצנח לתוך טריטוריה עויינת. הוא נשבה ונכלא במחנה שבויים וייטנאמי- קומוניסטי במשך שש שנים. הוא שרד ושוחרר, והיום הוא מרצה על הלקחים שהפיק מחוויותיו שם.

יום אחד, כאשר ישבו פלומב ורעייתו במסעדה, ניגש אליהם אדם משולחן אחר ואמר: "אתה פלומב, נכון? במלחמת וייטנאם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים 'קיטי הוק'. יורטת" אלוקים אדירים, איך אתה יודע? שאל פלומב. "אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך" נשימת פלומב נעתקה, מרוב פליאה והכרת תודה. האדם לחץ את ידו ואמר: "זה כנראה הצליח!". פלומב אישר. "ועוד איך! אילו נכשל המצנח, לא הייתי כאן היום". באותו לילה לא הצליח פלומב להירדם. "כל הזמן הירהרתי באדם ההוא, תהיתי איך נראה אז במדי חיל הים: כובע לבן, סינר אחורי ומכנסיים רחבות. תהיתי בכמה הזדמנויות בטח ראיתי אותו ולא אמרתי אפילו 'בוקר טוב, מה שלומך'? או מילה כלשהי, שהרי אני הייתי טייס קרבי, והוא היה סתם מלח פשוט." פלומב חשב על השעות הרבות שבהן ישב המלח ליד שולחן עץ ארוך, במעמקי הספינה, משלב בקפידה את שכבות הבד ומארגן את הרצועות, מחזיק בידיו את גורלם של אנשים שאינו מכיר. היום, פלומב שואל את הקהל: "מי אורז את המצנח שלך?" לכל אחד יש מישהו שמספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום. פלומב מציין גם שהיה זקוק להרבה סוגי מצנחים כאשר מטוסו יורט: מצנח פיזי, מצנח קוגניטיבי, מצנח רגשי ומצנח רוחני. את כל אלה ניצל פעמים רבות עד תום לפני שהגיע כעבור שנים, לחוף מבטחים. לפעמים, שקועים באתגרים היומיומיים שהחיים מציבים לנו, אנו מפספסים את מה שחשוב באמת. אנו שוכחים להגיד: שלום, בבקשה, תודה. מדלגים על הזדמנויות לברך במזל טוב אדם שקרה לו משהו נפלא, להחמיא או סתם להיטיב למישהו. נסו לזהות את אלו שאורזים לכם מצנחים. אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif

נונה על השירות

והמשך יום מצויין ונקי לכולנו. אוהבים

 

[רוניוס 1]

בוקר טוב ויום נפלא וקסום../images/Emo24.gif

האור הירוק ************** אם קורה שאתה מתלבט בדבר שיש לנקוט. מדוע לא תעצור ותמתין לי ? לעולם אל תיחפז ותשעט קדימה משהו בלא ברכתי. דע תמיד לאן אתה הולך. ואז לא תאבד את הדרך. משום כך חשוב לחכות עד שאתן לך את האור הירוק לפני שאתה ממשיך. אין זה בזבוז לשבת בשקט ולהתבונן בי. בסופו של דבר. כשאתה עושה את הדבר הנכון. אתה חוסך זמן רב כל-כך. שכן כשאתה נחפז ועושה את הדבר הלא נכון. עליך לחזור על עקבותיך ולבטל את מעשי פזיזותך הבלתי מכוונת. כשאתה יודע שדבר מסוים הוא נכון. אל תאסס להכיר בו מיד. רק כשאתה מרגיש שמץ של פקפוק בנוגע למשהו מסוים. רק אז עליך לחכות. לחכות. לחכות. עד שיתבהרו הדברים בעיניך ואז תנקוט פעולהההההה..............

 

[NUNA10]

../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

ב ו ק ר ט ו ב ! ! ! אחלה בוקר לכולםםםםםםםםםםםםםםם יום נעים חמים ומקסים יום של אור ואהבה .

 

[NUNA10]

../images/Emo24.gif רוניוס ../images/Emo24.gif

ב ו ק ר ט ו ב ! ! ! מה שלומך? אהבתי את האור הירוק אתה מוזמן גם לקומונה שלי לכתוב ולהגיב אוהבים אותך.

 

[רוניוס 1]

../images/Emo189.gif נונה ../images/Emo189.gif

בוקר טוב מה אחותי תודה לך יהיה בסדר ד"ש חם חם חם לשמעון אוהבים אותכם

 

[NUNA10]

../images/Emo14.gif כואב הלב ../images/Emo14.gif

ילדה בת 8 מתה מקור . מקרה מוות חמישי השבוע בגלל הקרה: ילדה מהפזורה הבדואית בדרום מתה לאחר שחום גופה צנח אל מתחת ל-26 מעלות. 2 קשישים בני 80 אושפזו במצב קשה כשהם סובלים מצניחת חום הגוף . הקור העז ממשיך לגבות קורבנות, כשמי שסובל מכך יותר מכל אלה השכבות באוכלוסיה להן אין יכטולת להסתתר בבתים מחוממים. ילדה בת 8 משבט בפזורה הבדואית הובאה היום לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, כשחום גופה עומד על 26 מעלות בלבד. הרופאים לא הצליחו להצילה וקבעו את מותה. בכך עלה לחמישה מספר ההרוגים בגל הקור מאז תחילת השבוע.

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo51.gif רוניוס, אחלה מסר../images/Emo45.gif

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב, ויו נקי לכולם../images/Emo23.gif

 

[עליזה 63]

מתוך "כל יום התחלה חדשה"

מתוך "כל יום התחלה חדשה" "ההווה עוטף בתוכו את העבר." (סימון דו בובואר) החיים של כל אחד מאיתנו הינם אוסף של חתיכות רבות שמחוברות זו לזו, כמו בפסיפס. מה שקרה קודם, מה שיבוא היום, הכול נמצא בבת אחת, ותמיד שזור אחד בשני. העבר עשה את חלקו, ולעולם לא יימחק. ההווה תמיד שילוב. בחודשים ובשנים שעברו, אולי חיכינו באימה לעתיד. פחדנו מהגרוע ביותר, ולעיתים קרובות זה הגיע; לרוב אנו מוצאים את מה שאנו פוחדים ממנו. אך אנו יכולים להשפיע על הפסיפס שאותו יוצרות החוויות שלנו. התרומה של היום לפסיפס שלנו יכולה להבהיר את גוונו, יכולה להדגיש את הקונטרסט בו, ויכול להבליט את הדוגמה שלו. מה מחכה לנו היום? משימה שפוחדים ממנה או נהנים ממנה? כאבי הגדילה של ילדינו? בדידות? האופן בו אנו מתקדמים בדקות, בשעות, משפיע על תפיסתנו את הדקות והשעות העתידיות. ניתן להשפיע על כל רגע. כל רגע הוא חלק מהשלם שאנו יוצרים. אנו אומנים. אנו יוצרים את ההווה שלנו מתוך ההשפעות של העבר שלנו. אני אמשיך בדרך היום; אני אצפה לטוב. אני אצור רגעים שיוסיפו יופי לפסיפס שלי.