רק להיום

[NUNA10]

../images/Emo63.gif רק להיום ../images/Emo63.gif

26 בינואר ריכוז עצמי "החלק הרוחני של מחלתנו הוא הריכוז העצמי המוחלט שלנו". טקסט בסיסי, עמוד 20 מהו ריכוז עצמי? זו האמונה שלנו שהעולם מסתובב סביבנו. רק הרצונות שלנו והבעיות שלנו קובעים. אנו מאמינים שאנו יכולים להשיג כל מה שאנו רוצים, רק אם יתנו לנו לפעול בדרך שלנו. ריכוז-עצמי אומר לנו שאנו כל-יכולים. אנו אומרים כי ריכוז עצמי הוא החלק הרוחני של המחלה שלנו, כי במצב של ריכוז עצמי אנו לא יכולים להשלים עם הרעיון שיש משהו גדול מאתנו או חשוב מאתנו. אבל יש פתרון רוחני למחלה הרוחנית שלנו: שנים-עשר הצעדים של 'מכורים אנונימיים'. הצעדים האלה עוזרים לנו להתרחק מריכוז עצמי ולהתחבר לאמונה באלוהים, כפי שאנו מבינים אותו. אנו יכולים להתעורר מהאשליה שאנו כל-יכולים בכך שנודה בחוסר האונים שלנו ונחפש את העזרה של כוח גדול מאתנו. אנו מודים שאנו בפשיטת רגל רוחנית, ומודים בכך שטעינו. אנו מכפרים על מעשינו ומבקשים מהאלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, שינחה אותנו. אנו מנפצים את האגו הנפוח שלנו בכך שאנו מנסים לשרת אחרים, ולא את עצמנו. הריכוז העצמי מאיים על הצד הרוחני של חיינו. יש תרופה רוחנית נגדו. שנים-עשר הצעדים. רק להיום: הכח שלי וההנחיה שלי באים מכח עליון, לא ממני. אני אעבוד את שנים-עשר הצעדים כדי להתרחק מהריכוז העצמי ולהתקרב לאלוהים.

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

אהבת אמת . היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, בשעה 08:30 לערך, איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00. התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה. ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי. הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע. תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, "לאן הוא ממהר, האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא"? האיש ענה לי לא, "איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר". שאלתי את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה "כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר". בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים". התפלאתי מאד ושאלתי אותו, ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה? האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה". והוא יצא מהמרפאה לדרכו. בשומעי את דבריו, התאפקתי שלא לפרוץ בבכי וכל גופי רעד. אמרתי לעצמי, "זו היא אהבה שאני רוצה בחיי". אהבת אמת, לא פיזית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד.

 

[אנגל1218]

../images/Emo24.gifבוקר טוב ושבת שלום

 

[0בוחרת בחיים0]

פנינים לשבת../images/Emo23.gifבחירות בחיים../images/Emo23.gif

ג’רי הוא מנהל מסעדה. הוא תמיד במצב רוח טוב כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא תמיד עונה, אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים! רבים מהמלצרים העובדים איתו התפטרו כשהוא שינה מקומות עבודה כדי שיוכלו לעבוד תחת חסותו כשהוא שינה מסעדה מדוע? כי ג’רי היה חדור מוטיבציה טבעית. כשלעובד שלו לא היה מצב רוח, ג’רי תמיד היה שם, מסביר כיצד לראות את הצד החיובי של המצב. סיקרן אותי לראות את סגנונו, אז יום אחד ניגשתי לג’רי ושאלתי אותו: “אני לא מבין! אף אחד לא יכול להיות כה חיובי כל הזמן! איך אתה עושה זאת?” ג’רי ענה: “בכל בוקר כשאני קם אני אומר לעצמי שיש לי 2 בחירות הבוקר, אני יכול לבחור להיות במצב רוח טוב או רע. אני תמיד בוחר במצב רוח הטוב. כל פעם כשקורה משהו רע, אני יכול להיות הקורבן או ללמוד מכך. אני תמיד בוחר בלמידה. כל פעם כשמישהו מתלונן בפני, אני יכול לבחור לקבל את תלונתו, או להצביע על הצד החיובי בחיים. אני תמיד בוחר בחיובי. “אבל לא תמיד זה קל”, מחיתי. “זה קל”, אמר ג’רי. “החיים מלאי בחירות. תוציא את כל השטויות ותראה שכל מצב הוא בחירה. אתה בוחר כיצד להגיב. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך, זו בחירתך כיצד לחיות את חייך.

מספר שנים אח”כ, שמעתי שג’רי עשה משהו שאסור לעשותו בתור בעל מסעדה. הוא השאיר את הדלת האחורית פתוחה. בבוקר הוא נשדד ע”י 3 גברים חמושים. כשג’רי ניסה לפתוח את הכספת, ידיו שרעדו מעצבנות, לא הצליחו לפתוח. השודדים נלחצו וירו בו. במזל, ג’רי נמצא במהירות והוחש לבית החולים. אחרי 18 שעות ניתוח ושבועות של טיפול, ג’רי שוחרר מביה”ח עם רסיסים בגופו. ראיתי את ג’רי 6 חודשים לאחר התאונה. כששאלתי לשלומו, הוא ענה: “אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים, רוצה לראות את הצלקות שלי?” סירבתי, אך שאלתי אותו מה עבר לו בראש בזמן השוד. “הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שהייתי צריך לסגור את הדלת האחורית” הוא ענה “ואז, אחרי שהם ירו בי, כששכבתי על הרצפה, חשבתי שיש לי 2 אפשרויות: לבחור בחיים או במוות. בחרתי בחיים.” “לא פחדת?” שאלתי “הפרמדיקים היו נהדרים,” הוא המשיך, “הם אמרו לי שאהיה בסדר” אבל כשלקחו אותי לחדר מיון, שראיתי את הבעת הפנים של הרופאים והאחיות, התחלתי ממש לפחד. בעיניהם קראתי שאני אדם מת. ידעתי שאני צריך לעשות משהו. “מה עשית?” שאלתי “ובכן, היתה שם אחות שצעקה לכיווני שאלות,” הוא סיפר. “שאלה אם אני אלרגי למשהו.” “כן,” עניתי. “הרופאים והאחיות הפסיקו לעבוד כשחיכו לתשובתי” נשמתי עמוק, וצעקתי: “כדורים!” כשהם צחקו, אמרתי להם, “אני בוחר לחיות, אנא נתחו אותי כאילו שאני חי, לא מת.” ג’רי חי תודות לכישורי הרופאים, אך גם תודות ליחס המדהים שלו. למדתי ממנו זאת. בכל יום יש לך בחירה ליהנות מחייך או לשנוא אותם. הדבר היחיד שבאמת שלך ושאף אחד לא יכול לשלוט בו או לקחת ממך - הוא הגישה שלך, אז אם אתה יכול לשמור על כך, כל שאר הדברים בחיים הופכים להיות פשוטים יותר.

שבת שלום. אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo66.gifחברים אמיתיים../images/Emo66.gif

איש וכלבו מתו והגיעו לשמיים. במעלה גבעה לפניהם היה שער מדהים, עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש. כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח. "סליחה", בעל הכלב אמר, "היכן אנחנו נמצאים?" "בגן עדן" ענה האיש. "אפשר לקבל כוס מים?" שאל בעל הכלב. "בודאי", ענה השומר שבפתח. "הכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים". "האם החבר שלי יכול להכנס גם הוא?" שאל המבקר "אני מצטער", ענה השומר. "איננו מאפשרים לחיות מחמד להכנס". האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת. הדרך הפכה להיות דרך עפר, והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו. מעבר לשער היה איש שנשען וקרא ספר. "סליחה" קרא לו המבקר, "יש פה מים?" "בטח. הכנסו" ענה לו האיש. הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם. "תודה. מה זה המקום הזה?" שאל המבקר. "גן עדן" ענה לו האיש. "זה מאוד מבלבל" אמר המבקר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן". "אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גהינום". "ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל הכלב. "לא", ענה האיש. "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלו שמוכנים להשאיר את חבריהם בחוץ... אוהבים

 

[אנגל1218]

ברוך שובך בוחרת....

מקווה שאת בריאה וחזקה.....

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo24.gif

עוד לא ממש בריאה ולא ממש חזקה, אבל בדרך הנכונה

ומלאת אסירות תודה על החוויות השבוע, מכל הסוגים. התגעגעתי כל כך, והנה אני פה, מחבקת

אוהבת

 

[אנגל1218]

תזכרי שמחר יום חדש../images/Emo24.gif

 

[אסיר תודה2]

תגובה לפנינים לשבת

אהבתי את הסיפור,תמשיכי רק להיום,אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo51.gifמשתדלת../images/Emo13.gif

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב../images/Emo113.gif