רק להיום

[NUNA10]

../images/Emo63.gif רק להיום ../images/Emo63.gif

30 בינואר נתינה "עלינו לתת בנדיבות ותוך אסירות תודה את מה שהוענק לנו בנדיבות ובאסירות תודה." טקסט בסיסי, עמוד 47 בהחלמה, אנו מקבלים מתנות רבות. אולי המתנה הגדולה מכולן היא ההתעוררות הרוחנית המתחילה כשאנו מפסיקים להשתמש, שמתחזקת כל יום בו אנו מיישמים את הצעדים בחיינו. ניצוץ החיים החדש בתוכנו הוא תוצאה ישירה של מערכת היחסים החדשה שלנו עם כוח עליון, מערכת יחסים שנוצרה והתפתחה בלחיות את שניים-עשר הצעדים. אט אט, ככל שאנו ממשיכים בתוכנית שלנו, האור הקורן של ההחלמה מפזר את האפלה של מחלה שלנו. אחת הדרכים בהן אנו מבטאים את אסירות התודה שלנו על מתנות ההחלמה, היא לעזור לאחרים למצוא את מה שאנו מצאנו. אנו יכולים לעשות את זה במספר דרכים שונות: בשיתוף בפגישות, בהיענות לקריאה של הצעד השניים-עשר, בקבלת מחויבות לחונכות או התנדבות לתפקידי בח"מ או למשמרות קו-חם. החיים הרוחניים שניתנו לנו בהחלמה מבקשים ביטוי, כי אנו יכולים "לשמור על מה שיש לנו רק בנתינה לאחרים". רק להיום: מתנת ההחלמה גדלה כשאני משתף בה. אמצא מישהו לשתף אותו במתנה זו.

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

שושנה אדומה . ג'והן התרומם ממושב קרון הרכבת עוד לפני שזו הגיעה לתחנה. הוא יישר את מדיו והחליק עליהם בידו, רוצה להיראות במיטבו. כשהרכבת עצרה, הוא נחפז יחד עם עשרות האנשים שנפלטו לרציף תחנת גרנד סנטרל בניו יורק, כשעיניו תרות מסביב אחר בחורה האוחזת בידה שושנה אדומה. בחורה שאת פניה לא הכיר, אך את לבה ידע בעל פה.. העניין שלו בה החל כשנה וחצי לפני כן, בספריה עירונית בפלורידה. ספר שהוריד מאחד המדפים שבה את לבו, הקסימו והסעירו - ולא בגלל המילים המודפסות בו... אלא בגלל המילים והמשפטים שנרשמו בשוליים, בעפרון דק, בין דפיו. הוא מצא את עצמו שוקע אל בין השורות. כתב היד הרך והעגול שיקף נפש עדינה ופיוטית, מתחבטת בהרהורים עמוקים, והמילים הצביעו על אישיות ותובנה מיוחדת של הכותבת. הוא חיפש בשקיקה בעמוד הראשון האם כתוב השם של בעלת הספר, ואכן, באותו כתב מעוגל ומעוצב היה כתוב "מיס הוליס מיינל". בהשקעה של הרבה זמן ומאמצים הוא הצליח להתחקות על עקבותיה של הוליס. היא עברה להתגורר בניו יורק. הוא כתב לה מכתב בו הציג את עצמו, והזמין אותה להתכתב עמו. ימים מספר לאחר מכן קיבל ג'והן צו קריאה לחיל הנחתים, הוא גויס ונשלח לשרת באירופה של מלחמת העולם השנייה. במשך השנה וחצי של השירות, היו מכתביה של הוליס כמו צינור של חמצן עבורו והוא חי ממכתב למכתב. כשלא קרא, כתב. וככה, למדו השניים להכיר זה את נפשה של זו לפני ולפנים. כל מכתב היה כזרע שנפל על קרקע פורייה, ניצנים החלו ללבלב וסיפור אהבה גדול נרקם ביניהם. ג'והן ביקש מהוליס לשלוח לו תמונה, והיא סירבה. היא אמרה לו שאם הם באמת אוהבים אחד את השני, אז המראה הוא בכלל לא חשוב. כשהגיע סוף סוף זמנו לשוב חזרה מאירופה הביתה, הם קבעו את הפגישה הראשונה שלהם: 7:00 בערב, תחנת גרנד סנטרל בניו יורק. "אתה תכיר אותי לפי השושנה האדומה שאענוד על דש בגדי" אמרה לו הוליס. והרגע אכן הגיע. 7:00 בערב, ג'והן בתחנה, מסתכל מסביב, מחפש בחורה עם שושנה אדומה בדש בגדה. בחורה שאת פניה לא הכיר, אך לבה היה כספר הפתוח בפניו, הספר המרתק ביותר שקרא בימי חייו. מכאן והלאה אני נותנת את רשות הסיפור לג'והן עצמו: אישה צעירה באה לעברי. גזרתה ארוכה ודקיקה. שערה הבלונדיני צנח תלתלים תלתלים על כתפיה. עיניה היו כחולות כמו פרחים. שפתיה וסנטרה מזדקרים בנחישות מעודנת, ובחליפתה הירוקה היא נראתה כמו האביב בשיא פריחתו. התחלתי מתקדם אליה, לא שם לב בכלל שהיא איננה עונדת שושנה אדומה על דש חליפתה. כשהתקרבתי אליה נדמה היה לי שהבחנתי בצל צילו של חיוך פרובוקטיבי בזוויות פיה. "הולך בכיוון אלי, מלח??" מלמלה כלפיי. בדחף כמעט לא בר שליטה נתתי צעד אחד נוסף לעברה, ואז, באותו רגע! בדיוק, ראיתי את הוליס. היא עמדה בקו ישר מאחורי הבחורה המדהימה. היא נראתה אישה בערך בשנות הארבעים לחייה, שערה מאפיר ותקוע מתחת לכובע מרופט. היא הייתה הרבה יותר מסתם שמנה, ממש ענקית, וקרסוליה העבים היו נתונים בתוך נעלי גולדה שטוחות עקב וחסרות חן. הבחורה בחליפה הירוקה התרחקה מהמקום בצעדי ענק. אני הרגשתי כאילו נחציתי לשניים, כל כך עז היה רצוני ללכת בעקבותיה. ויחד עם זאת, כל כך הייתה עמוקה ערגתי לנפש בה התאהבתי, לאישה שרוחה ליוותה אותי וחיזקה אותי לאורך כל המלחמה. והנה שם היא עמדה. פני הירח החיוורות שלה נראו טובות לב ומבינות, עיניה האפורות היו חמימות והקמטים מסביבן הוסיפו לה נופך נעים. לא היססתי לשיניה אחת! אצבעותיי לפתו בחוזקה את הספר הכחול הקטן והמשומש שהיה אמור להיות הסימן לפיו היא תכיר אותי. אולי לא יהיה כאן רומן גדול, חשבתי, אבל תהיה כאן חברות נפלאה, אולי אפילו טובה יותר מסיפור אהבה, חברות שאני אדע להוקיר ולהעריך. זקפתי את כתפיי, נמתחתי, הצדעתי בפני האישה, והגשתי לה את הספר הכחול, וכל זאת למרות שכמעט נחנקתי מגוש של מרירות ואכזבה שהחליק במורד גרוני. אני לוטננט ג'והן בלאנשארד" הצגתי את עצמי רשמית, "ואת בטח העלמה הוליס מיינל. אני כל כך שמח שיכולת לפגוש אותי. האם תרשי לי להזמין אותך לארוחת ערב?" פניה זרחו בחיוך רחב. "אין לי מושג מה הולך כאן, חיילצ'יק שלי" היא אמרה בקריצה ממזרית, "אבל הבחורה הצעירה שהייתה כאן לפני כמה דקות, זו עם החליפה הירוקה, ביקשה ממני לענוד את השושנה הזאת על דש בגדי. היא אמרה שאם במקרה תזמין אותי לארוחת ערב, להגיד לך שהיא מחכה לך במסעדה הגדולה מעבר לכביש. היא אמרה שזה איזה מין סוג של מבחן. תהרוג אותי אם אני מבינה מה קורה כאן.

 

[אנגל1218]

בוקר נפלא לי ולכם.....

קודם כל אני רוצה לספר לכם כי חילקנו אוכל ותה חם עם בגדים בלילה ברחובות תל אביב, עפ חברתי נורית שתיבדל לחיים ארוכים אמן ! וכבר התבשרתי על הבוקר כי הבוס שלה תרם לנו עשר שמיכות חדשות שקנה בלילה....תקראו את הפרק רק להיום כמה פעמים!!!! כי אני אוהבת אותכםםםםםםםםםםםםםםםםםם

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב

 

[NUNA10]

../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

ב ו ק ר ט ו ב ! ! ! קר וסוער היום גשם גשם כל היום התלבשו חם חם להצטייד במטריה והכי חשוב סעו לאט והעיקר יום חמים ונעים ורק בשורות טובות .