נקי ורק להיום
New member
שבוע טוב ונקי לכולם
רק להיום
- פותח הנושא נקי ורק להיום
- פורסם בתאריך
בוקר טוב לכולם,שיתוף......../images/Emo6.gif
הבוקר אני אמורה להגיע לצפון הארץ לקהילת הדרך, הלכתי לישון בשעה 9.00 ,הייתי מאוד עייפה. פתחתי את העינים הסתכלתי בחושך על השעון, ראיתי 5.10, קמתי והלכתי למקלחת, שטפתי פנים, התפללתי, הכנתי קפה, ועכשיו כשאני כבר שותה קפה וכתובת, אני רואה שהשעה 1.47 !!! לחזזזור לישון כבר אי אפשר... אז רק להיום, היום עוד ארוךךךךךךךךךךךךךךךך
הבוקר אני אמורה להגיע לצפון הארץ לקהילת הדרך, הלכתי לישון בשעה 9.00 ,הייתי מאוד עייפה. פתחתי את העינים הסתכלתי בחושך על השעון, ראיתי 5.10, קמתי והלכתי למקלחת, שטפתי פנים, התפללתי, הכנתי קפה, ועכשיו כשאני כבר שותה קפה וכתובת, אני רואה שהשעה 1.47 !!! לחזזזור לישון כבר אי אפשר... אז רק להיום, היום עוד ארוךךךךךךךךךךךךךךךך
../images/Emo63.gifרק להיום../images/Emo63.gif
4 בפברואר להרגיש טוב זו לא הנקודה "בשבילנו החלמה היא יותר מהנאה לשמה." טקסט בסיסי, עמוד 42 בהתמכרות הפעילה שלנו, רובנו היו צריכים רק לקרוא את התווית על הבקבוק או לדעת מה יש בשקית, בשביל לדעת בדיוק איך נרגיש מהיום למחר. תכננו את תחושותינו, כשכל יום מטרתנו הייתה להרגיש טוב. בהחלמה, אנו עשויים להרגיש כל דבר, מיום אחד למשנהו, אפילו מרגע אחד לרגע הבא. אנו עשויים להרגיש נמרצים ומאושרים בבוקר, ואז בצורה מוזרה מאוכזבים ועצובים אחרי הצהרים. כיוון שאנו לא מתכננים את תחושותינו לאותו בוקר, יכול להיות שיהיו לנו תחושות קצת לא נוחות, כמו עייפות בבוקר וערנות בשעת השינה. כמובן, תמיד קיימת האפשרות שנוכל להרגיש טוב, אבל זו לא הנקודה. כיום הדאגה העיקרית שלנו היא לא להרגיש טוב אלא איך להבין את תחושותינו ואיך להתמודד אתן, לא משנה מה הן. אנו עושים זאת על ידי עבודת הצעדים ושיתוף אחרים בתחושות שלנו. רק להיום: אקבל את תחושותיי, לא משנה מה הן עשויות להיות, בדיוק כמו שהן. אתרגל את התוכנית ואלמד לחיות עם תחושותיי.
4 בפברואר להרגיש טוב זו לא הנקודה "בשבילנו החלמה היא יותר מהנאה לשמה." טקסט בסיסי, עמוד 42 בהתמכרות הפעילה שלנו, רובנו היו צריכים רק לקרוא את התווית על הבקבוק או לדעת מה יש בשקית, בשביל לדעת בדיוק איך נרגיש מהיום למחר. תכננו את תחושותינו, כשכל יום מטרתנו הייתה להרגיש טוב. בהחלמה, אנו עשויים להרגיש כל דבר, מיום אחד למשנהו, אפילו מרגע אחד לרגע הבא. אנו עשויים להרגיש נמרצים ומאושרים בבוקר, ואז בצורה מוזרה מאוכזבים ועצובים אחרי הצהרים. כיוון שאנו לא מתכננים את תחושותינו לאותו בוקר, יכול להיות שיהיו לנו תחושות קצת לא נוחות, כמו עייפות בבוקר וערנות בשעת השינה. כמובן, תמיד קיימת האפשרות שנוכל להרגיש טוב, אבל זו לא הנקודה. כיום הדאגה העיקרית שלנו היא לא להרגיש טוב אלא איך להבין את תחושותינו ואיך להתמודד אתן, לא משנה מה הן. אנו עושים זאת על ידי עבודת הצעדים ושיתוף אחרים בתחושות שלנו. רק להיום: אקבל את תחושותיי, לא משנה מה הן עשויות להיות, בדיוק כמו שהן. אתרגל את התוכנית ואלמד לחיות עם תחושותיי.
../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif
להיות מורה . עמדתי מובטל, אבל וחפוי ראש מול פקיד לשכת התעסוקה. "אדוני מחפש עבודה?" הוא שואל בעיניים מבטלות. -"כן," אני אומר, "משהו מכובד, ואפילו מכביד," כשאני מנסה עדיין לשמור על פירורי גאוותי. הוא עלעל, מצמץ, כחכך, צחקק ושוב עלעל: -"מורה?? אדוני רוצה להיות מורה?" -"כן, בוודאי," גאווה בגרוני ולא רעד בקולי. ודמיוני פרש כנפיים, כיצד יושב לי כבודי שנגזל. ראיתי עצמי עומד בכיתה וידי פרושות כמנצח, עיני נוצצות בגאוות הידע והסמכות, ומולי תלתלים סדורים ועפעפיים מרותקים. ואני מלמד ומקשה, ושואל ומפתיע, וכותב ומוחק, ומגביה קול ומטעים כראוי, והזרם ... הו הזרם המתוק של החשמל המדגדג עובר בי, גולש ממני אל הפיות הפעורים, האוזניים הכרויות והעיניים הפקוחות לרווחה. והכול אומר שירה, והכול קורא תודה, הללויה!... -"לאדוני יש תעודות?" מצניח אותי הפקיד ארצה. -"בוודאי, תיק מלא תעודות, במה להתחיל?" אני שואל, מעפעף עין בסיפוק של הערכה עצמית. "תעודות המעידות על השכלתך, בבקשה." ואצבעות ידיו מתופפות על שולחנו. אני שולף-מלטף את תעודות התואר השני במקרא, לשון, ספרות וארכיאולוגיה, ומניח אותן בגאווה על שולחנו, ואיני שוכח להניח מול עיניו גם את תעודת ההוראה שהוענקה לי לאחר לימודים של שנתיים בחוג לחינוך באוניברסיטה. הפקיד מרפרף בחוסר חשיבות ומניח בצד. -"אדוני עבר קורס בקרב מגע ?! אדוני יכול להיקלע למצוקה בכיתה ויהיה עליו להתגונן !!" -"בוודאי" ואני שולף תעודת בוגר קורס ג`ודו, ג`יאוג`יצו, "אפילו חגורה בקרטה," ואני מנקה באצבעי הקטנה פירור לא נראה מן התעודה המוצהבת, אך הדופק מחסיר פעימה. הפקיד מביט במבט מפוקח: "אדוני ישתדל רק להדוף מכות, וידאג רק להתחמק מהן, ולא ייטול יוזמות ולא יחזיר, יש חוק זכויות לתלמיד. אדוני בוודאי שמע על כך?!" אני מבטל תהייה זו ושולף תעודת משפטן. אנחת רווחה בקרבי. מה טוב שידידי כבר הכינני שאזדקק לכך מול התלמיד ומול הוריו התובעניים. -"לאדוני יש קול חזק ועמיד?" מקשה הפקיד. -"בוודאי" ואני שולף תעודת גמר בקורס לפיתוח קול, חיזוק שרירי הגרון ומיתריו, תעודת הסמכה לנושם-סרעפת ומדבר-מבטן. "אני יכול להדגים" וקולי טנור. "מה טוב שהכינותי עצמי," אני מהרהר בהקלה. -"לאדוני יש ידע באילוף?" "???" אגלי זיעה ראשונים על מצחי. -"אדוני יכול להיפגש שם עם תופעות שאין הוא רגיל אליהן: שיהוקים, גיהוקים, קרקורים, צרחות, צעקות, משיכות, נשיכות, בעיטות, חבטות, יללות, דהרות פראיות... אני מקווה שלאדוני הסבלנות והיכולת להתגבר על כך?" -"א-דו-ני !" אני אומר לו בקול גאה, ומושך כל הברה והברה. אתה מדבר עם אומן, עם מומחה, מקצוען ברמה," ואני מראה לפקיד המביט בתימהון תעודה, כי בארץ גלותי, בטרם עליתי ארצה, הייתי מאלף אריות בקרקס העירוני. ולהדגמה קלה תקתקתי בלשוני, מצמצתי בשפתי וליטפתי לאותו פקיד על פדחתו ובקצה גרגרתו בליטוף מרגיע. נחה דעתו. -"אדוני יודע את תורת העזרה הראשונה?" -"בטח," אני מנפח חזי בגאווה, ושולף תעודת חובש קרבי. לתימהון שבפני השיב הפקיד: "נפצעים שם, אדוני, הם רצים שם, רודפים זה את זה, מכים ונושכים, מושכים ובועטים, נופלים וגולצ`ים, נחתכים וזבים. אדוני, אני מקווה, אינו רגיש לדם," והוא אוסף אל חיק השולחן גם את התעודה הזו. -"על סמים אדוני שמע?" והוא כממתיק עמי סוד גלוי לכול. "אדוני יודע לזהות משתמש, מסומם, מתמכר, מוכר או `פושר`?!" זיעה זורמת בין שכמותי. "ככ...ןן" אני מגמגם. "הייתי בהודו, ראיתי שם כמה מעולפי-עיניים ומזוגגי-מבט, זבי-נזלת עם גיחוך תמידי, מרחפים, וחשבתי לתומי שזה רק שם.... גם כאן??" הוא מביט בי ברחמים. -"אדוני חייב לדעת שיהיה עליו להתמחות גם ב `זהירות בדרכים`, `הכנה לצה"ל`, `פחד מבחינות`, `חשש מלחצים`, `זיהוי מתייאשים`, לימוד `לקויי למידה`... אני חש שכפות רגלי מזיעות. -"סססססליחהה.." אני מנסה, והוא ממשיך: -"אדוני יצטרך להיפרד מביתו למספר ערבים ארוכים בשנה: טיול שנתי, סיורים לימודיים, ערבי-תלמידים, מסיבות, הצגות, בילויים, אספות מורים, אספות הורים, ישיבות מחנכים, ישיבות מורי המקצוע, אספות כלליות, מועצות פדגוגיות, התרמות... אדוני כבר היה בהצגת תיאטרון עם מאתיים תלמידים...???" -"אדוני יחתום לי כאן, כי ברור לו, שבדיקת מבחנים עד השעות הקטנות של הלילה, התכוננות לשיעורים, הכנת תרגילים, חיבור מבחנים, תיקוני עבודות בסופי שבוע, הם על חשבונו, חשבון זמנו וחשבון החשמל שלו... ויידע אדוני, כי הוא צפוי לשיחות ליליות רבות עם הורים טורדניים, שזמנו הפרטי של אדוני אינו נחשב בעיניהם." אני מכחכח בגרוני, דופק קלות על השולחן, מנסה להסב תשומת לבו, ולעוצרו משטף דיבורו, אך הוא ממשיך לירות ללא עפעוף: -"אדוני חייב לדעת, כי בלילה, בטיול מדברי, יצטרך אדוני לנטוש את מיטתו הנוחה וללון עם עשרות תלמידיו המרעישים, ובמקום יצועו הטוב ירבץ אדוני על החול או על אבנים או באוהל בדואי צפוף. אדוני חושב שהוא יישן, או לפחות יצליח לעצום עיניו, אחרי יום של טיול מפרך? אדוני טועה, הוא יצטרך להסתובב טרוט-עיניים ולהשגיח היטב שלא יקפצו לים או יתגנבו לעיר הקרובה, או ישתכרו, או ישאפו נרגילה! ולמחרת, אחרי ליל השימורים, ייאלץ אדוני לקפץ בוואדיות, ולדלג על ההרים, ולהמשיך להשגיח על השיות חסרות הרסן, שלא ירוצו ויפלו, חס ושלום, או יפצעו או יצנחו אל תחתיות תהום, רחמנא לצלן." -"אבל יש חופשות," אני אומר לו בייאוש גובר, אוחז בקרש הצלה אחרון, וכבר דמעות בעיני, "יש חופשות," אנוח, ארגע, אאסוף כוח..." -"תשכח מזה," מלעיגות עיניו, וזוויות פיו מלגלגות: "השתלמויות, השלמות חומר, ישיבות, הכנות... טרום ישיבות... טרום הכנות..." הכול מחשיך בעדי, והנשימה כבדה. -"אני רואה, שאדוני חש ברע, אולי מים?" וכוסו בידו. גרוני יבש, ואני מלחשש במבוכה: "ואני בסך הכול רציתי ללמד תנ"ך, אהבת ישראל, קצת היסטוריה..." וידי צונחות בייאוש גלוי אל צדי גופי. -"אולי אדוני מבקש עבודה קלה יותר?" אני חש בקולו סימפטיה והשתתפות בצער. -"כן," אני אומר לו בהקלה רבה ובתקווה. "אני מבקש ממך לרשום אותי לעבודה במחצבות..."
להיות מורה . עמדתי מובטל, אבל וחפוי ראש מול פקיד לשכת התעסוקה. "אדוני מחפש עבודה?" הוא שואל בעיניים מבטלות. -"כן," אני אומר, "משהו מכובד, ואפילו מכביד," כשאני מנסה עדיין לשמור על פירורי גאוותי. הוא עלעל, מצמץ, כחכך, צחקק ושוב עלעל: -"מורה?? אדוני רוצה להיות מורה?" -"כן, בוודאי," גאווה בגרוני ולא רעד בקולי. ודמיוני פרש כנפיים, כיצד יושב לי כבודי שנגזל. ראיתי עצמי עומד בכיתה וידי פרושות כמנצח, עיני נוצצות בגאוות הידע והסמכות, ומולי תלתלים סדורים ועפעפיים מרותקים. ואני מלמד ומקשה, ושואל ומפתיע, וכותב ומוחק, ומגביה קול ומטעים כראוי, והזרם ... הו הזרם המתוק של החשמל המדגדג עובר בי, גולש ממני אל הפיות הפעורים, האוזניים הכרויות והעיניים הפקוחות לרווחה. והכול אומר שירה, והכול קורא תודה, הללויה!... -"לאדוני יש תעודות?" מצניח אותי הפקיד ארצה. -"בוודאי, תיק מלא תעודות, במה להתחיל?" אני שואל, מעפעף עין בסיפוק של הערכה עצמית. "תעודות המעידות על השכלתך, בבקשה." ואצבעות ידיו מתופפות על שולחנו. אני שולף-מלטף את תעודות התואר השני במקרא, לשון, ספרות וארכיאולוגיה, ומניח אותן בגאווה על שולחנו, ואיני שוכח להניח מול עיניו גם את תעודת ההוראה שהוענקה לי לאחר לימודים של שנתיים בחוג לחינוך באוניברסיטה. הפקיד מרפרף בחוסר חשיבות ומניח בצד. -"אדוני עבר קורס בקרב מגע ?! אדוני יכול להיקלע למצוקה בכיתה ויהיה עליו להתגונן !!" -"בוודאי" ואני שולף תעודת בוגר קורס ג`ודו, ג`יאוג`יצו, "אפילו חגורה בקרטה," ואני מנקה באצבעי הקטנה פירור לא נראה מן התעודה המוצהבת, אך הדופק מחסיר פעימה. הפקיד מביט במבט מפוקח: "אדוני ישתדל רק להדוף מכות, וידאג רק להתחמק מהן, ולא ייטול יוזמות ולא יחזיר, יש חוק זכויות לתלמיד. אדוני בוודאי שמע על כך?!" אני מבטל תהייה זו ושולף תעודת משפטן. אנחת רווחה בקרבי. מה טוב שידידי כבר הכינני שאזדקק לכך מול התלמיד ומול הוריו התובעניים. -"לאדוני יש קול חזק ועמיד?" מקשה הפקיד. -"בוודאי" ואני שולף תעודת גמר בקורס לפיתוח קול, חיזוק שרירי הגרון ומיתריו, תעודת הסמכה לנושם-סרעפת ומדבר-מבטן. "אני יכול להדגים" וקולי טנור. "מה טוב שהכינותי עצמי," אני מהרהר בהקלה. -"לאדוני יש ידע באילוף?" "???" אגלי זיעה ראשונים על מצחי. -"אדוני יכול להיפגש שם עם תופעות שאין הוא רגיל אליהן: שיהוקים, גיהוקים, קרקורים, צרחות, צעקות, משיכות, נשיכות, בעיטות, חבטות, יללות, דהרות פראיות... אני מקווה שלאדוני הסבלנות והיכולת להתגבר על כך?" -"א-דו-ני !" אני אומר לו בקול גאה, ומושך כל הברה והברה. אתה מדבר עם אומן, עם מומחה, מקצוען ברמה," ואני מראה לפקיד המביט בתימהון תעודה, כי בארץ גלותי, בטרם עליתי ארצה, הייתי מאלף אריות בקרקס העירוני. ולהדגמה קלה תקתקתי בלשוני, מצמצתי בשפתי וליטפתי לאותו פקיד על פדחתו ובקצה גרגרתו בליטוף מרגיע. נחה דעתו. -"אדוני יודע את תורת העזרה הראשונה?" -"בטח," אני מנפח חזי בגאווה, ושולף תעודת חובש קרבי. לתימהון שבפני השיב הפקיד: "נפצעים שם, אדוני, הם רצים שם, רודפים זה את זה, מכים ונושכים, מושכים ובועטים, נופלים וגולצ`ים, נחתכים וזבים. אדוני, אני מקווה, אינו רגיש לדם," והוא אוסף אל חיק השולחן גם את התעודה הזו. -"על סמים אדוני שמע?" והוא כממתיק עמי סוד גלוי לכול. "אדוני יודע לזהות משתמש, מסומם, מתמכר, מוכר או `פושר`?!" זיעה זורמת בין שכמותי. "ככ...ןן" אני מגמגם. "הייתי בהודו, ראיתי שם כמה מעולפי-עיניים ומזוגגי-מבט, זבי-נזלת עם גיחוך תמידי, מרחפים, וחשבתי לתומי שזה רק שם.... גם כאן??" הוא מביט בי ברחמים. -"אדוני חייב לדעת שיהיה עליו להתמחות גם ב `זהירות בדרכים`, `הכנה לצה"ל`, `פחד מבחינות`, `חשש מלחצים`, `זיהוי מתייאשים`, לימוד `לקויי למידה`... אני חש שכפות רגלי מזיעות. -"סססססליחהה.." אני מנסה, והוא ממשיך: -"אדוני יצטרך להיפרד מביתו למספר ערבים ארוכים בשנה: טיול שנתי, סיורים לימודיים, ערבי-תלמידים, מסיבות, הצגות, בילויים, אספות מורים, אספות הורים, ישיבות מחנכים, ישיבות מורי המקצוע, אספות כלליות, מועצות פדגוגיות, התרמות... אדוני כבר היה בהצגת תיאטרון עם מאתיים תלמידים...???" -"אדוני יחתום לי כאן, כי ברור לו, שבדיקת מבחנים עד השעות הקטנות של הלילה, התכוננות לשיעורים, הכנת תרגילים, חיבור מבחנים, תיקוני עבודות בסופי שבוע, הם על חשבונו, חשבון זמנו וחשבון החשמל שלו... ויידע אדוני, כי הוא צפוי לשיחות ליליות רבות עם הורים טורדניים, שזמנו הפרטי של אדוני אינו נחשב בעיניהם." אני מכחכח בגרוני, דופק קלות על השולחן, מנסה להסב תשומת לבו, ולעוצרו משטף דיבורו, אך הוא ממשיך לירות ללא עפעוף: -"אדוני חייב לדעת, כי בלילה, בטיול מדברי, יצטרך אדוני לנטוש את מיטתו הנוחה וללון עם עשרות תלמידיו המרעישים, ובמקום יצועו הטוב ירבץ אדוני על החול או על אבנים או באוהל בדואי צפוף. אדוני חושב שהוא יישן, או לפחות יצליח לעצום עיניו, אחרי יום של טיול מפרך? אדוני טועה, הוא יצטרך להסתובב טרוט-עיניים ולהשגיח היטב שלא יקפצו לים או יתגנבו לעיר הקרובה, או ישתכרו, או ישאפו נרגילה! ולמחרת, אחרי ליל השימורים, ייאלץ אדוני לקפץ בוואדיות, ולדלג על ההרים, ולהמשיך להשגיח על השיות חסרות הרסן, שלא ירוצו ויפלו, חס ושלום, או יפצעו או יצנחו אל תחתיות תהום, רחמנא לצלן." -"אבל יש חופשות," אני אומר לו בייאוש גובר, אוחז בקרש הצלה אחרון, וכבר דמעות בעיני, "יש חופשות," אנוח, ארגע, אאסוף כוח..." -"תשכח מזה," מלעיגות עיניו, וזוויות פיו מלגלגות: "השתלמויות, השלמות חומר, ישיבות, הכנות... טרום ישיבות... טרום הכנות..." הכול מחשיך בעדי, והנשימה כבדה. -"אני רואה, שאדוני חש ברע, אולי מים?" וכוסו בידו. גרוני יבש, ואני מלחשש במבוכה: "ואני בסך הכול רציתי ללמד תנ"ך, אהבת ישראל, קצת היסטוריה..." וידי צונחות בייאוש גלוי אל צדי גופי. -"אולי אדוני מבקש עבודה קלה יותר?" אני חש בקולו סימפטיה והשתתפות בצער. -"כן," אני אומר לו בהקלה רבה ובתקווה. "אני מבקש ממך לרשום אותי לעבודה במחצבות..."
מכורה למכור נטו
New member
בוקר טוב לכולם../images/Emo140.gif
בוקר טוב לכולם בוקר ניפלא ונקי.
בוקר טוב לכולם בוקר ניפלא ונקי.
בוקר טוב עולם../images/Emo42.gif../images/Emo96.gif../images/Emo23.gif
|אסירות תודה לך כוח עליון שקמתי הבוקר, אסירות תודה לך שיש לי מה ללבוש, אסירות תודה לך כוח עליון שיש לי מה לאכול ,תודה לך על משפחתי על ילדי שאני אוהב,על הורי שתומכים ואוהבים אותי, על היום הנקי , על קבוצת הצעדים , על הספונסר שיש לי ,אני אסיר תודה לך כוח עליון שיש לי חברים שמאמינים לי ובדרך שלי זה לא מובן מאליו, תודה לך כוח עליון שיש לי פרנסה , שיש לי סדר יום .חיבוק|
|אסירות תודה לך כוח עליון שקמתי הבוקר, אסירות תודה לך שיש לי מה ללבוש, אסירות תודה לך כוח עליון שיש לי מה לאכול ,תודה לך על משפחתי על ילדי שאני אוהב,על הורי שתומכים ואוהבים אותי, על היום הנקי , על קבוצת הצעדים , על הספונסר שיש לי ,אני אסיר תודה לך כוח עליון שיש לי חברים שמאמינים לי ובדרך שלי זה לא מובן מאליו, תודה לך כוח עליון שיש לי פרנסה , שיש לי סדר יום .חיבוק|
../images/Emo125.gif חדשות ../images/Emo125.gif
3 הרוגים בפיגוע התאבדות בדימונה . לפחות שלושה בני אדם נהרגו וכעשרה נפצעו בפיגוע התאבדות במרכז המסחרי בדימונה. קצין צה"ל ירה באחד המחבלים ומנע פיצוץ נוסף. במשטרה טוענים: לא היתה התראה קונקרטית . שבועיים אחרי נפילת הגדר בעזה, הטרור מגיע לדרום הארץ: לפחות שלושה בני אדם נהרגו וכעשרה נפצעו בפיגוע התאבדות רב נפגעים במרכז המסחרי בדימוניה. הנפגעים פונו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בסביבות השעה 10:30 נשמע פיצוץ גדול במרכז המסחרי בדימונה. מהדיווחים עולה כי מדובר בשני מחבלים מתאבדים. ניידות של מד"א, משטרה וכוחות כיבוי אש מרחיקים מהמקום את האזרחים. הקצין ירה במחבל ומנע פיצוץ שני ככל הנראה, בפיגוע מעורבים שני מחבלים שנשאו על גופם חגורות נפץ רבות עוצמה במטרה לבצע פיגוע הדרגתי ולפגוע בכוחות ההצלה שיגיעו לטפל בנפגעי הפיגוע. פלוגות אל-קודס של החמאס לקחו אחריות על הפיגוע. מדיווחים ראשוניים נראה כי רק חגורה אחת התפוצצה ולאחר מכן, ירה קצין צה"ל במחבל השני ומנע את הפיצוץ השני. שני המחבלים נהרגו. כוחות הביטחון הגיעו למקום במטרה לנטרל את החגורה השנייה. "פעם ראשונה שאנחנו נתקלים באירוע כזה בדימונה" דובר כבאות ב"ש, פיני בסט מסר: "נקראנו בשעה 10:32 לאירוע פיצוץ במרכז המסחרי בדימונה, צוותי כיבוי הגיעו, ואנו מעריכים כי מדובר בפיגוע חבלני. פעם ראשונה שאנו נתקלים באירוע כזה בדימונה, אנחנו יודעים שהאיזור שלנו כאן הפך למקום מועד לפורענות". דובר זק"א, מוטי בוצקין, מסר ל-חדשות msn כי "במקום שלושה הרוגים, שלושה פצועים במצב אנוש ושישה פצועים במצב קל. על המחבל ההרוג יש עדיין מטען רב עוצמה וכוחות הביטחון מרחיקים אותם מהמקום". המשטרה: לא היתה התראה קונקרטית ניצב אורי בר-לב, מפקד המחוז הדרומי של המשטרה מסר : "אנחנו בודקים וסורקים את האיזור במקביל לזה מאפשרים לכל גורמי החירום וההצלה לעבוד, לתת לאנשים טיפול רפואי ראוי. אני חושב שפעם אחת צריך להוריד את השאלה הזאת מסדר היום, במקומות בהם יש התרעה, גורמי הביטחון ידעו לתת לזה מענה. לאירוע זה לא היתה התרעה קונקרטית".
3 הרוגים בפיגוע התאבדות בדימונה . לפחות שלושה בני אדם נהרגו וכעשרה נפצעו בפיגוע התאבדות במרכז המסחרי בדימונה. קצין צה"ל ירה באחד המחבלים ומנע פיצוץ נוסף. במשטרה טוענים: לא היתה התראה קונקרטית . שבועיים אחרי נפילת הגדר בעזה, הטרור מגיע לדרום הארץ: לפחות שלושה בני אדם נהרגו וכעשרה נפצעו בפיגוע התאבדות רב נפגעים במרכז המסחרי בדימוניה. הנפגעים פונו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בסביבות השעה 10:30 נשמע פיצוץ גדול במרכז המסחרי בדימונה. מהדיווחים עולה כי מדובר בשני מחבלים מתאבדים. ניידות של מד"א, משטרה וכוחות כיבוי אש מרחיקים מהמקום את האזרחים. הקצין ירה במחבל ומנע פיצוץ שני ככל הנראה, בפיגוע מעורבים שני מחבלים שנשאו על גופם חגורות נפץ רבות עוצמה במטרה לבצע פיגוע הדרגתי ולפגוע בכוחות ההצלה שיגיעו לטפל בנפגעי הפיגוע. פלוגות אל-קודס של החמאס לקחו אחריות על הפיגוע. מדיווחים ראשוניים נראה כי רק חגורה אחת התפוצצה ולאחר מכן, ירה קצין צה"ל במחבל השני ומנע את הפיצוץ השני. שני המחבלים נהרגו. כוחות הביטחון הגיעו למקום במטרה לנטרל את החגורה השנייה. "פעם ראשונה שאנחנו נתקלים באירוע כזה בדימונה" דובר כבאות ב"ש, פיני בסט מסר: "נקראנו בשעה 10:32 לאירוע פיצוץ במרכז המסחרי בדימונה, צוותי כיבוי הגיעו, ואנו מעריכים כי מדובר בפיגוע חבלני. פעם ראשונה שאנו נתקלים באירוע כזה בדימונה, אנחנו יודעים שהאיזור שלנו כאן הפך למקום מועד לפורענות". דובר זק"א, מוטי בוצקין, מסר ל-חדשות msn כי "במקום שלושה הרוגים, שלושה פצועים במצב אנוש ושישה פצועים במצב קל. על המחבל ההרוג יש עדיין מטען רב עוצמה וכוחות הביטחון מרחיקים אותם מהמקום". המשטרה: לא היתה התראה קונקרטית ניצב אורי בר-לב, מפקד המחוז הדרומי של המשטרה מסר : "אנחנו בודקים וסורקים את האיזור במקביל לזה מאפשרים לכל גורמי החירום וההצלה לעבוד, לתת לאנשים טיפול רפואי ראוי. אני חושב שפעם אחת צריך להוריד את השאלה הזאת מסדר היום, במקומות בהם יש התרעה, גורמי הביטחון ידעו לתת לזה מענה. לאירוע זה לא היתה התרעה קונקרטית".
0בוחרת בחיים0
New member
אחלה דודי../images/Emo45.gif ורשימת אסירות התודה שלי להיום
גם אני רוצה להביע את אסירות התודה שלי בהזדמנות זו, על כל הקשיים שאני עוברת בדרך, כי מהם אגדל להיות אדם אמיתי וטוב יותר, בעיקר עם עצמי, על חברים שלא מרפים גם כשאני כמעט מרימה ידיים, אני אסירת תודה לקבוצה הטיפולית שלי, ולצוות מרכז יום. לחברים שתומכים ומחבקים, ובעיקר מקשיבים ומנגבים את הדמעות, אסירות תודה לאלוהים שאוהב אותי וכמעט אפשר להרגיש פיזית את החיבוק שלו, אסירות תודה על עוד יום נקי. ובהזדמנות אני מבקשת להעלות תפילה לאלוהים שכל כך אוהב אותי, שישמור את הקרובים אלי, שיחבק ויעניק להם לא פחות, שאוכל להיות עדה לאושר גם אחרי המעידות.
אבא נשמה
אתה בראת עולם נתת בי נשמה אתה בראת את כולם ואת הנץ החמה במרחק אני רואה ניצוץ כמו אור של יום ראשון במרחב אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור
אבא נשמה אבא שמיים אבא בורא עולם תפקח לי את העיניים שאלך בדרך ולא אמעד יהיה לי ערך בעולם מודה אני לפניך בורא עולם
אתה בראת עולם נתת לי נחמה אתה יצרת בשר ודם אדם ובהמה ובמרחק אני רואה ניצוץ כמו אור של יום ראשון ובמרחב אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור אוהבת מאד
גם אני רוצה להביע את אסירות התודה שלי בהזדמנות זו, על כל הקשיים שאני עוברת בדרך, כי מהם אגדל להיות אדם אמיתי וטוב יותר, בעיקר עם עצמי, על חברים שלא מרפים גם כשאני כמעט מרימה ידיים, אני אסירת תודה לקבוצה הטיפולית שלי, ולצוות מרכז יום. לחברים שתומכים ומחבקים, ובעיקר מקשיבים ומנגבים את הדמעות, אסירות תודה לאלוהים שאוהב אותי וכמעט אפשר להרגיש פיזית את החיבוק שלו, אסירות תודה על עוד יום נקי. ובהזדמנות אני מבקשת להעלות תפילה לאלוהים שכל כך אוהב אותי, שישמור את הקרובים אלי, שיחבק ויעניק להם לא פחות, שאוכל להיות עדה לאושר גם אחרי המעידות.
אלין של הים30
New member
צהרים טובים ויום נעים../images/Emo24.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.