שבוע הספר חוזר!

[Death of Rats]

../images/Emo63.gifשבוע הספר חוזר!../images/Emo63.gif

מצטערת שלא פתחתי את השירשורים בשבוע הקודם, פשוט... אוי, אני מצטערת נורא >_<

.

Reaper man-איש הקציר-תת סדרה: מוות

. כרגיל, הסדרה של מוות הכי טובה, וזה באמת הכי העולמהדיסקים שהכי אהבתי, אבל מורט יותר טוב לדעתי. אהבתי את הקטע בסוף, עם המתנות וכמובן, כל הקטעים עם "מועדון ההתחלה מחדש".

 

[ויימס]

חולה על הספר הזה!!!

במיוחד אני אוהבת את- א. מועדון ההתחלה מחדש ("וגברת איכשלאקוראיםלה היא שד. אם היא מציעה לך פשטידת בשר, אל תיקח!" "או מיי גוד, היא מכינה אותן מבשר אנושי???" "לא, היא פשוט לא טבחית טובה במיוחד."

... !Undead yes, unperson no ב. מוות בתור ביל דלת.. כל העניין עם החולדות ואיך שהוא מרגיש אשם להרוג אותן ואת התרנגולת... והתרנגול הדיסלקטי... ("את זה תלמד לקרוא!") והעניין עם המקצרה המורכבת... ג. המכשפים!!! איך שהם רבים עם הכמרים בקטע ההוא בהתחלה. ואיך שהם נלחמים עם ערימות הזבל ומרגישים גברים! ומתחרפנים עם ה'יו'!

 

[Death of Rats]

עכשיו עשית לי חשק לקרוא את זה שוב

"רו-רו-קי-רו!" עכשיו, כשבעית הזיכרון נפתרה, היה צריך לדאוג רק בנוגע לדיסלקציה. אחד המשפטים הכי קורעים בספר לדעתי ^____^

 

[ויימס]

../images/Emo9.gif שמחה לשמוע... בשביל זה אני חיה

 

[dino_din]

בורפ ?

ספר מצויין, קצת פחות טוב ממרוט אבל עדיין מצויין.... אהבתי במיוחד את הקטעים עם החולדות... אל תשאלו אותי למה

קצת עיצבן אותי בהתחלה... לא חושב שהיו צריכים להוריד את מוות להעולם האמיתי... זה קצת פגם לו בדמות לדעתי אבל התגברתי על זה.... וכמו שאמרו המכשפים : "יו" "יו" "יו יו" "יו" בטח מחר אני אזכר בעוד מלא דברים ששכחתי אז אני אחזור... לילה טוב, דינו. >בגלל זה השארנו לך את הסוס....<

 

[ויימס]

"כן, אבל האם הוא ידידותי..?" ../images/Emo6.gif

 

[The Mad Hatter]

אווו...

אחד מהספרים הראשונים שקראתי. וגם אהבתי אותו מאד, למרות שיש לי טיפה בעיה להשוות אותו עם מורט, כי בעיני הם טיפה שונים. ובכלל, הוא נראה לי שייך יותר לספרים המאוחרים של פראצ'ט (גם אם לא לפי הסדר הכרונולוגי) מבחינת האופי. לא יודעת-מצד אחד הוא היה דומה באופי שלו לספרים האחרים שתורגמו, עם הפאנץ'-ליינים, אבל מצד שני...המ. לא משנה. זו רק אני. אוף, הזכירו פה את כל הקטעים הטובים (אלה שאני זוכרת, לפחות). כבר אין לי מה לכתוב. אה, כן. החתימה שלי (מדוע קופסא זו מרופדת? האם היא נועדה לישיבה? האם ייתכן שהיא בטעם חתול?-זה אחד המשפטים האלה שהצחיק אותי, למרות שכשניסיתי להבין למה, לא ממש הבנתי. כמו המשפט הזה מ"בשורות טובות" על הירונימוס בוש. *_*) המ. הייתי כותבת משהו עמוק על המסר של הספר והכל, אבל אני כבר לא ממש זוכרת איך בדיוק הלכה העלילה. הזיכרון שלי מתחיל לקרוס בזמן האחרון. אני מאשימה בזה את כל הנוסחאות במתמטיקה שאני צריכה לזכור בעל פה. P:

 

[dino_din]

לא לדאוג... יעבור לך עם הגיל

 

[הנורווגים באים]

הקטע עם הפארודיה על "רמבו" היה

פשוט ענק! וגם "מועדון ההתחלה מחדש". אבל הקטעים הכי מצחיקים היו הקטעים על מוות בכפר.

 

[The Mad Hatter]

פארודיה על רמבו? איפה?

לא שמתי לב. יכול להיות שזה קשור לעובדה שלא ראיתי את רמבו? המ. לא יודעת.

 

[הנורווגים באים]

לא זוכר באיזה חלק, אבל זוכר שזה היה

 

[ויימס]

(אנחה נוגה)

למה אנשים לא שמים לב למה שהם קוראים? כתבתי על הקטע שהם נלחמים בערימות הזבל וחושבים את עצמם גברים, אומרים 'יו' כל הזמן, הדיקן גם קושר רצועה על המצח אם אני לא טועה, ומקפץ מקיר לקיר ואומר 'האט-האט-האט'. עכשיו, לא ראיתי רמבו מעולם, אבל אני מנחשת שאלה הקטעים האלו.

 

[מאגנה עז וסלוטייפ]

הבה לא נשכח את מוריס

איזכור ראשון של מוריס וחבורת המכרסמים המאולפים - בספר זה! רוצו לקרוא! מאגנה, חולדה , בע"N

 

[מאגנה עז וסלוטייפ]

זבובוני האביב

והאורנים הסופרים.. ללא ספק הגיבורים האמיתיים של תחילת הספר.. בהמשך,הגיבור הוא כמובן וינדל פונס וביל דלת.. הא, והמוות החדש - הדראמטי יותר.. גאוני! מאגנה, בעצם, מה לא?, בע"N

 

[ויימס]

אני חולה על העניין הזה..

איך שהזמן הוא דבר יחסי והכל... כמו בטרילוגיית הננסים. זה מזכיר לי סיפור שהמורה שלי לכימיה סיפרה לנו פעם (בזמן שהיא הייתה אמורה ללמד אותנו)... זה הולך ככה: בשנת 2033, שולחים מכדור הארץ אסטרונאוטים לחקור איזה כוכב. אז האסטרונאוטים מגיעים לכוכב ומוצאים שם פסלים ענקיים של גבר ואשה. הם לוקחים חתיכה מכף הרגל של הגבר ומביאים אותה בחזרה הביתה. מדענים חוקרים את החומר ומוצאים שזה לא דומה לשום חומר שיש בכדור הארץ (נורא מועילים, המדענים האלה). כעבור 30 שנה, שולחים עוד משלחת לכוכב, והם רואים שם שהפסל של האישה מתכופף להסתכל על הרגל של הגבר. הא, הא, איזה מגניב??? עצוב, מה שכל אדי הכספית האלה עושים למוח שלך...

אגב... שמתם לב שמה שבעצם דופק לגזבר את המוח זה שהוא נמצא בדיוק מול הדלת כשווינדל פונס נכנס לאולם הגדול בפעם הראשונה אחרי שהם חושבים שהוא מת? ...כי בראינוע הוא היה נורמלי. עצבני, אבל נורמלי. ומאותו הרגע הוא הופך לגזבר המטורלל כפי שכולנו מכירים ואוהבים.

 

[DviRincewind]

לא הבנתי את הסיפור... ../images/Emo12.gif

 

[ויימס]

זה על כך שהזמן הוא דבר יחסי.

בשביל הפסלים השלושים שנה שלנו היו השתי דקות שלוקח להם להבין שקרה משהו. כמו שבשביל הזבובונים שעה זה כמו שנה בשבילנו, ובשביל העצים שנה זה כמו שניה בשבילנו.

 

[DviRincewind]

המממם

אבל ברגל של חייזר אמורים להיות כל מיני חומרים, לא?

 

[ויימס]

לא אמרתי שלא היו... רק אמרתי שהם>

<לא היו דומים לשום חומר שקיים בעולמנו.

 

[DviRincewind]

כל כך קשה להבחין

שהרגל שייכת ליצור חי ולא לפסל? סליחה על ההתעסקות האובססיבית, אבל זה ממש מטריד אותי!!!