דוריןהשביעי
New member
....
עוד קורבן http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/450836.html?more=1
עוד קורבן http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/450836.html?more=1
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שרשור מאמרים
- פותח הנושא דוריןהשביעי
- פורסם בתאריך
שליטת השמאל בתקשורת
בכתבה בערוץ 2 לפני כשבועיים הופיע עיתונאי ספרדי שהפיק כתבה גדולה על חברון ששודרה ברשתות שונות בספרד. בראיון שנערך לאחר שידור קטעים מכתבתו הצביע על תופעה מעניינת. הוא לא הבין מדוע באופן מסתורי אנשי תקשורת ישראליים אינם מדווחים על שתי עובדות בולטות שהופיעו בכתבתו ושעליהן הצביע באזניהם. מדובר במימדיה של ההסתה בקייטנות והעידוד של מערכת החינוך הפלשתינית לתופעת ה"שוהדה" בקרב ילדים החל מגיל 3!, וכן עזיבתם של אלפי ערבים את החלק של חברון שבשליטת ישראל. "היה שם טרנספר שבמסגרתו אחוזים נכבדים מהאוכלוסיה הערבית הסתלקו, והתקשורת הישראלית אינה מדווחת על שתי התופעות החשובות הללו" אמר. עבור אנשי ימין אין שום הפתעה בכך שכלב השמירה של הדמוקרטיה נרדם כשצריך להתריע על תופעות הקצנה מסוכנות בקרב הערבים. כשלונו של החלום הנאיבי של השמאל והתקשורת לשלום עם הערבים גורר נסיונות טשטוש של גילויי הקיצוניות הללו במטרה לחפות על הערבים הקרובים לליבם, וכן כדי להסתיר את כשלונם שלהם בקריאתה של המציאות. מוזרה ביותר גישתה של התקשורת שלא לפרסם את העובדה המרעישה על הסתלקותם של אלפי ערבים מבתיהם באיזור שטח A1 בחברון. נצרף לכך גם את העובדה החשאית שקלקיליה שערב מלחמת אוסלו מנתה מספר שיא של 50,000 תושבים מונה כיום 15,000 תושבים פחות!. במהלך השרות של יחידת המילואים שלי לפני כשנתיים הגיעו החיילים לפרבר כפרי של העיירה יטא בדרום הר חברון ומצאו את רוב הבתים נטושים. התקשורת הישראלית משתדלת להצניע את עזיבתם של מאות אלפי ערבים, בייחוד אנשים אינטיליגנטיים ובעלי יכולת- ה"אליטות" הערביות של יש"ע, שעזבו עקב תלאות המלחמה, המצב הכלכלי, והסכנה שהמסיתים המטורפים יהפכו את ילדיהם למתאבדים. עזיבתם פוגעת אנושות בסיכוי להקים אי פעם מדינה בהיעדרה של שכבה משכילה ויוזמת. אנשים המצויים בקשרים עם ערבים ביו"ש קיבלו דיווחים זהים- האוכלוסיה הפלשתינית מרוסקת לרסיסים כלכלית ומוראלית. יתר על כן, היום זוהי בושה לאנשים חמושים להלך ברחובות עם נשקם בשל בוז תהומי שרוחשת להם האוכלוסיה לאחר שכמעט תמיד לא הצליחו אפילו לעקב את כניסתם של כוחות צה"ל. ובכן, מדוע התקשורת הישראלית מסתירה זאת? התשובה מתבקשת מאליה אם נפנים את גישתו של השמאל שאינו מעוניין בניצחון ומנסה לקדם בכל הכוח ובכל אמצעי כל נסיגה והתקפלות. פירסומן של עובדות אלו בישראל יראו לציבור הישראלי את האמת שהפלשתינים מיצמצו ראשונים, החברה שלהם שבורה ורצוצה, המחוג של הבעיה הדמוגרפית נסוג, ולאו דוקא ע"י העלאה כפויה של המוני ערבים על משאיות בכידוני צה"ל. התקשורת הישראלית המגוייסת אינה מעוניינת לספק שביב של אופטימיות ושל הרגשת נחת של נצחון. הדבר לא יוכל להשתלב בדיכאון ובייאוש הנזרעים אצלנו בעקביות ועלול לסתור את "האמיתות" המוחדרות למוחנו יומם וליל ש"אין פתרון צבאי". העובדות הנסתרות הללו מסבירות גם את ההתגייסות של חתרני השמאל נגד המחסומים, בתוספת ללחץ האמריקאי והאירופי להקלות רבות ככל האפשר על האוכלוסיה, כי הם יודעים שבניגוד למתנחלים הערבים מצביעים ברגליים נוכח קשיי המלחמה. אל ההישגים הללו הגענו למרות ההגבלות האינסופיות על צה"ל, למרות בג"ץ, ולמרות המנהיגים הנרפים שלנו. הגענו אליהם תוך משבר כלכלי אדיר שאנו בדרכנו החוצה ממנו. פקיד ממשלתי בכיר שהגיע לביקור בחברון סיכם את רשמיו: "הערבים הם אנשים נורמליים ולכן ברחו. המתיישבים היהודיים אינם נורמליים ולכן לא רק שלא ברחו, אלא תחת אש הצטרפו תושבים נוספים". לא תמיד הניצחון הוא דרמטי. לפעמים הוא שקט, הדרגתי ומורגש ו"מעוכל" רק לאחר זמן. כרגיל, השכבה החלשה, המושחתת, וחסרת ההבנה ביותר בישראל היא שכבת הפוליטיקאים ש"משכילים" לקלקל כל נצחון וכל הישג. המסקנה שלהם נוכח כל זאת היא פתיחת מלחמת אזרחים נגד החלק החזק והמסור ביותר של האוכלוסיה. האם יזכה העם שניצח במחיר דמים כל כך גבוה למנהיגים שלהם הוא ראוי?
בכתבה בערוץ 2 לפני כשבועיים הופיע עיתונאי ספרדי שהפיק כתבה גדולה על חברון ששודרה ברשתות שונות בספרד. בראיון שנערך לאחר שידור קטעים מכתבתו הצביע על תופעה מעניינת. הוא לא הבין מדוע באופן מסתורי אנשי תקשורת ישראליים אינם מדווחים על שתי עובדות בולטות שהופיעו בכתבתו ושעליהן הצביע באזניהם. מדובר במימדיה של ההסתה בקייטנות והעידוד של מערכת החינוך הפלשתינית לתופעת ה"שוהדה" בקרב ילדים החל מגיל 3!, וכן עזיבתם של אלפי ערבים את החלק של חברון שבשליטת ישראל. "היה שם טרנספר שבמסגרתו אחוזים נכבדים מהאוכלוסיה הערבית הסתלקו, והתקשורת הישראלית אינה מדווחת על שתי התופעות החשובות הללו" אמר. עבור אנשי ימין אין שום הפתעה בכך שכלב השמירה של הדמוקרטיה נרדם כשצריך להתריע על תופעות הקצנה מסוכנות בקרב הערבים. כשלונו של החלום הנאיבי של השמאל והתקשורת לשלום עם הערבים גורר נסיונות טשטוש של גילויי הקיצוניות הללו במטרה לחפות על הערבים הקרובים לליבם, וכן כדי להסתיר את כשלונם שלהם בקריאתה של המציאות. מוזרה ביותר גישתה של התקשורת שלא לפרסם את העובדה המרעישה על הסתלקותם של אלפי ערבים מבתיהם באיזור שטח A1 בחברון. נצרף לכך גם את העובדה החשאית שקלקיליה שערב מלחמת אוסלו מנתה מספר שיא של 50,000 תושבים מונה כיום 15,000 תושבים פחות!. במהלך השרות של יחידת המילואים שלי לפני כשנתיים הגיעו החיילים לפרבר כפרי של העיירה יטא בדרום הר חברון ומצאו את רוב הבתים נטושים. התקשורת הישראלית משתדלת להצניע את עזיבתם של מאות אלפי ערבים, בייחוד אנשים אינטיליגנטיים ובעלי יכולת- ה"אליטות" הערביות של יש"ע, שעזבו עקב תלאות המלחמה, המצב הכלכלי, והסכנה שהמסיתים המטורפים יהפכו את ילדיהם למתאבדים. עזיבתם פוגעת אנושות בסיכוי להקים אי פעם מדינה בהיעדרה של שכבה משכילה ויוזמת. אנשים המצויים בקשרים עם ערבים ביו"ש קיבלו דיווחים זהים- האוכלוסיה הפלשתינית מרוסקת לרסיסים כלכלית ומוראלית. יתר על כן, היום זוהי בושה לאנשים חמושים להלך ברחובות עם נשקם בשל בוז תהומי שרוחשת להם האוכלוסיה לאחר שכמעט תמיד לא הצליחו אפילו לעקב את כניסתם של כוחות צה"ל. ובכן, מדוע התקשורת הישראלית מסתירה זאת? התשובה מתבקשת מאליה אם נפנים את גישתו של השמאל שאינו מעוניין בניצחון ומנסה לקדם בכל הכוח ובכל אמצעי כל נסיגה והתקפלות. פירסומן של עובדות אלו בישראל יראו לציבור הישראלי את האמת שהפלשתינים מיצמצו ראשונים, החברה שלהם שבורה ורצוצה, המחוג של הבעיה הדמוגרפית נסוג, ולאו דוקא ע"י העלאה כפויה של המוני ערבים על משאיות בכידוני צה"ל. התקשורת הישראלית המגוייסת אינה מעוניינת לספק שביב של אופטימיות ושל הרגשת נחת של נצחון. הדבר לא יוכל להשתלב בדיכאון ובייאוש הנזרעים אצלנו בעקביות ועלול לסתור את "האמיתות" המוחדרות למוחנו יומם וליל ש"אין פתרון צבאי". העובדות הנסתרות הללו מסבירות גם את ההתגייסות של חתרני השמאל נגד המחסומים, בתוספת ללחץ האמריקאי והאירופי להקלות רבות ככל האפשר על האוכלוסיה, כי הם יודעים שבניגוד למתנחלים הערבים מצביעים ברגליים נוכח קשיי המלחמה. אל ההישגים הללו הגענו למרות ההגבלות האינסופיות על צה"ל, למרות בג"ץ, ולמרות המנהיגים הנרפים שלנו. הגענו אליהם תוך משבר כלכלי אדיר שאנו בדרכנו החוצה ממנו. פקיד ממשלתי בכיר שהגיע לביקור בחברון סיכם את רשמיו: "הערבים הם אנשים נורמליים ולכן ברחו. המתיישבים היהודיים אינם נורמליים ולכן לא רק שלא ברחו, אלא תחת אש הצטרפו תושבים נוספים". לא תמיד הניצחון הוא דרמטי. לפעמים הוא שקט, הדרגתי ומורגש ו"מעוכל" רק לאחר זמן. כרגיל, השכבה החלשה, המושחתת, וחסרת ההבנה ביותר בישראל היא שכבת הפוליטיקאים ש"משכילים" לקלקל כל נצחון וכל הישג. המסקנה שלהם נוכח כל זאת היא פתיחת מלחמת אזרחים נגד החלק החזק והמסור ביותר של האוכלוסיה. האם יזכה העם שניצח במחיר דמים כל כך גבוה למנהיגים שלהם הוא ראוי?
האזרח נמרוד
New member
שליטת הימין בהתנחלויות
ב אם הייתי צריך להגדיר את הציונות במלה אחת בלבד, הייתי בוחר במלה גבולות. ואם היתה ניתנת לי מלה שנייה הייתי מוסיף - ריבונות. זאת משמעות הציונות - מימוש ריבונות בגבולות טריטוריאליים ברורים ורציפים. ומה שמובן וטבעי לכל עם היה בגדר חידוש ומהפכה במהות היהודית, שברובה המכריע היא היסטוריה של אנשים חסרי גבולות או חוצי גבולות, היסטוריה של אי ריבונות. היהודי יכול להחליף מולדות ולשונות מבלי לאבד את זהותו היהודית, הבנויה מן התערובת של לאומיות ודת. זאת זהות שבנויה בעיקרה על טקסטים וריטואלים אינדיווידואליים (דתיים, מסורתיים וחילוניים) ולכן היא קלה לנשיאה. היהודי יכול לקיים את זהותו בבדידותו, בנפשו בלבד, והוא חופשי לעשות בה כרצונו וכהבנתו, שכן אין בינו לבין יהודי אחר בגולה שום מסגרת מחייבת כופה. אף עם לא אוהב שהופכים את מולדתו למלון אורחים. וחוסר הגבולות המהותי, הכמעט אנרכי, הקיים בזהות היהודית המקננת בתוככי זהות אחרת, טבעי שיעורר התנגדות מתמדת, שבעת משבר או מבוכה לאומיים עשוי גם להביא לריאקציה של שנאה חריפה. שנאה זו הביאה חלק מן היהודים לפעולה ציונית שעיקרה - במקום להתאים את העולם לזהות היהודית נכון ומעשי יותר להתאים את הזהות הזאת לעולם. לנרמל אותה, לבנות לה מציאות טריטוריאלית משלה, שבה היהודי יהיה אחראי וריבון לגורלו ולחייו, נתון במסגרת מחייבת של יהודים אחרים. בקיצור, לבנות מציאות של מולדת. לא שטח המולדת הוא הנושא המרכזי של הציונות, אלא הגבולות שבהם ניתן לקיים את ריבונותה. וכאשר הסתיימה מלחמת השחרור בגבולות '49 ידע הציוני המובהק בן גוריון מה פירושה של ריבונות וגבולות, והטיל את מלוא הריבונות הישראלית החדשה על כל השטח שראה אותו כשטח המדינה. במקביל ניתנה זכות אזרח פורמלית לכל הערבים שנלכדו במדינה היהודית מתוך נאמנות לעיקרון הריבוני: "משפט אחד יהיה לכם ולגר הגר בתוככם". מלחמת ששת הימים נכפתה על ישראל על ידי הרפתקנות נפשעת של שליט מצרים. ההצטרפות המהוססת של ממלכת ירדן למלחמה הזאת הביאה לכיבוש הגדה בידי ישראל. אבל במקום לומר לעצמנו בבהירות ציונית: כיוון שאין ביכולתנו להטיל ריבונות על השטח שנכבש, לספח את השטח ולתת זכויות אזרח מלאות למיליוני הפלשתינאים הנכבשים כפי שעשינו לאחר מלחמת השחרור, עלינו להיזהר מאוד ולא להרחיב את גבולנו לשטח שלא נוכל לממש בו את מלוא הריבונות הישראלית. נוכל להחזיק את השטח בכוחות צבא עד שיתמלאו דרישותינו לביטחון ואולי גם לשלום, אבל אסור ליצור אשליית ריבונות במקום שלא תוכל להיות לעולם. לא לחינם נקראה מלחמת ששת הימים מלחמה יהודית, שכן אז, כמו רוח רפאים עלה היהודי הישן מתוכנו. חוצה הגבולות חזר לסורו ההיסטורי כמו בימים שהתיישב לו בכל רחבי העולם בתוך מציאות לא לו. כך החל המעשה האנטי ציוני המובהק של התיישבות ללא ריבונות וללא תקוות ריבונות מלאה בתוך רקמתה של הוויה לאומית אחרת. וכיוון שאי אפשר היה לספח את השטחים, על כל חובות הריבונות, המציא משה דיין, איש תנועת העבודה אבל פורץ הגבולות המובהק, את הפטנט של "ריבונות פונקציונלית". כלומר לשלוט בשטחים שבהם יחזיקו מיליוני לא יהודים באזרחות של מדינה שנמצאת מעבר לגבולות מולדתם, או באזרחות "אוטונומית" חסרת משמעות, ולנטוע בתוכם איי התיישבות יהודית, מוגנים על ידי צבא יהודי, וכל זה כדי לערער כל אפשרות של ריבונות זרה בשטחים שנכבשו. אין פלא שהמתיישבים בהתנחלויות שהוקמו היו בעיקר אנשים דתיים, בניגוד לאנשי הימין החילונים שהסתפקו ב"התיישבות רטורית" ולא מעשית. מי כמו היהודי הדתי אמון עוד מגלות בבל למלא את חוויית זהותו דרך מרכיבי אמונתו ולא דרך טריטוריה ומציאות טוטאלית יהודית סביבו. אותו יהודי דתי, שיכול היה במהלך ההיסטוריה להתיישב בכל מקום בתבל תוך התעלמות יחסית מהסביבה הלא יהודית, הוא גם שבא להתיישב בתוך ריכוזי אוכלוסייה זרה והאמין שמין "המצאה" יהודית כזאת תחזיק מעמד, ולא תוביל שוב למרחץ דמים כמו שהביאה "ההמצאה" היהודית ההיסטורית של הגלות. התוצאות ברורות. מי שמנסה לערער את ריבונותם של אחרים במולדתם וליצור ואקום חסר ריבונות, שובר בסופו של דבר את הריבונות שלו עצמו, את הדבר היקר ביותר למדינה - גבולות, תודעה של גבולות ומציאות של גבולות. והחשוב מכל - היכולת להגנה באמצעות גבולות. אני מדבר על הבגידה העמוקה ביותר בעקרון היסוד של הציונות, ואינני מדבר עוד על העוול המוסרי הנורא והפרובוקציה העצומה לפלשתינאים, שכבר עצם החלטת החלוקה של האו"ם נראתה להם כעוול, על אחת כמה וכמה גבולות ארבעים ותשע. אם אפשר היה במאמצים רבים להביא אותם להשלים עם תוצאות מלחמת השחרור וליישב את פליטיה בגבולות המדינה הפלשתינית, או הפלשתינית-ירדנית, הרי בשום אופן לא ניתן להשלים עם כך שהיהודים יעזבו את בתיהם בשטח של %78 אחוז מפלשתין, היא מדינת ישראל, כדי לשבש כל ריבונות אפשרית בכבשת הרש שנותרה לפלשתינאים, כלומר, %22 ממולדתם. לא קשה להבין כמה כואב היה פצע ההתנחלויות בבשרם של הפלשתינאים. הרי לא ייתכן שלפלשתינאי לא תגיע אותה זכות אלמנטרית שיש להודי רעב המוטל על מדרכה בכלכתה, הווה אומר - זכות אזרח במולדתו. ואל יגידו טרור. ראשית ההתנחלות לא מונעת טרור אלא יוצרת אותו ושנית, הבסיס הרחב ביותר של ההתנחלויות נוצר על ידי ממשלות ישראל דווקא בעשרים שנות השקט היחסי בשטחים, מ-1967 ועד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-.1987 רבין סיפר פעם שעם פרוץ האינתיפאדה הראשונה שאלו אותו החיילים, מאיפה מגיחים כל אותם מאות המפגינים שזורקים אבנים. ואכן רוב העם בישראל לא ראה אותם כאשר טייל בשטחים בביטחון מוחלט בשנים שבהן הוקמו כל הגושים הגדולים של ההתנחלויות. בראש ובראשונה לא המתנחלים שעזבו את בתיהם המקוריים בישראל, כדי להתיישב ליד מחנות הפליטים חסרי הבית. (התפרסם במוסף "הארץ" ב7.2.02, כחלק מכתבה על הפרדה מהפלשתינאים, נכתב ע"י א"ב יהושע)
ב אם הייתי צריך להגדיר את הציונות במלה אחת בלבד, הייתי בוחר במלה גבולות. ואם היתה ניתנת לי מלה שנייה הייתי מוסיף - ריבונות. זאת משמעות הציונות - מימוש ריבונות בגבולות טריטוריאליים ברורים ורציפים. ומה שמובן וטבעי לכל עם היה בגדר חידוש ומהפכה במהות היהודית, שברובה המכריע היא היסטוריה של אנשים חסרי גבולות או חוצי גבולות, היסטוריה של אי ריבונות. היהודי יכול להחליף מולדות ולשונות מבלי לאבד את זהותו היהודית, הבנויה מן התערובת של לאומיות ודת. זאת זהות שבנויה בעיקרה על טקסטים וריטואלים אינדיווידואליים (דתיים, מסורתיים וחילוניים) ולכן היא קלה לנשיאה. היהודי יכול לקיים את זהותו בבדידותו, בנפשו בלבד, והוא חופשי לעשות בה כרצונו וכהבנתו, שכן אין בינו לבין יהודי אחר בגולה שום מסגרת מחייבת כופה. אף עם לא אוהב שהופכים את מולדתו למלון אורחים. וחוסר הגבולות המהותי, הכמעט אנרכי, הקיים בזהות היהודית המקננת בתוככי זהות אחרת, טבעי שיעורר התנגדות מתמדת, שבעת משבר או מבוכה לאומיים עשוי גם להביא לריאקציה של שנאה חריפה. שנאה זו הביאה חלק מן היהודים לפעולה ציונית שעיקרה - במקום להתאים את העולם לזהות היהודית נכון ומעשי יותר להתאים את הזהות הזאת לעולם. לנרמל אותה, לבנות לה מציאות טריטוריאלית משלה, שבה היהודי יהיה אחראי וריבון לגורלו ולחייו, נתון במסגרת מחייבת של יהודים אחרים. בקיצור, לבנות מציאות של מולדת. לא שטח המולדת הוא הנושא המרכזי של הציונות, אלא הגבולות שבהם ניתן לקיים את ריבונותה. וכאשר הסתיימה מלחמת השחרור בגבולות '49 ידע הציוני המובהק בן גוריון מה פירושה של ריבונות וגבולות, והטיל את מלוא הריבונות הישראלית החדשה על כל השטח שראה אותו כשטח המדינה. במקביל ניתנה זכות אזרח פורמלית לכל הערבים שנלכדו במדינה היהודית מתוך נאמנות לעיקרון הריבוני: "משפט אחד יהיה לכם ולגר הגר בתוככם". מלחמת ששת הימים נכפתה על ישראל על ידי הרפתקנות נפשעת של שליט מצרים. ההצטרפות המהוססת של ממלכת ירדן למלחמה הזאת הביאה לכיבוש הגדה בידי ישראל. אבל במקום לומר לעצמנו בבהירות ציונית: כיוון שאין ביכולתנו להטיל ריבונות על השטח שנכבש, לספח את השטח ולתת זכויות אזרח מלאות למיליוני הפלשתינאים הנכבשים כפי שעשינו לאחר מלחמת השחרור, עלינו להיזהר מאוד ולא להרחיב את גבולנו לשטח שלא נוכל לממש בו את מלוא הריבונות הישראלית. נוכל להחזיק את השטח בכוחות צבא עד שיתמלאו דרישותינו לביטחון ואולי גם לשלום, אבל אסור ליצור אשליית ריבונות במקום שלא תוכל להיות לעולם. לא לחינם נקראה מלחמת ששת הימים מלחמה יהודית, שכן אז, כמו רוח רפאים עלה היהודי הישן מתוכנו. חוצה הגבולות חזר לסורו ההיסטורי כמו בימים שהתיישב לו בכל רחבי העולם בתוך מציאות לא לו. כך החל המעשה האנטי ציוני המובהק של התיישבות ללא ריבונות וללא תקוות ריבונות מלאה בתוך רקמתה של הוויה לאומית אחרת. וכיוון שאי אפשר היה לספח את השטחים, על כל חובות הריבונות, המציא משה דיין, איש תנועת העבודה אבל פורץ הגבולות המובהק, את הפטנט של "ריבונות פונקציונלית". כלומר לשלוט בשטחים שבהם יחזיקו מיליוני לא יהודים באזרחות של מדינה שנמצאת מעבר לגבולות מולדתם, או באזרחות "אוטונומית" חסרת משמעות, ולנטוע בתוכם איי התיישבות יהודית, מוגנים על ידי צבא יהודי, וכל זה כדי לערער כל אפשרות של ריבונות זרה בשטחים שנכבשו. אין פלא שהמתיישבים בהתנחלויות שהוקמו היו בעיקר אנשים דתיים, בניגוד לאנשי הימין החילונים שהסתפקו ב"התיישבות רטורית" ולא מעשית. מי כמו היהודי הדתי אמון עוד מגלות בבל למלא את חוויית זהותו דרך מרכיבי אמונתו ולא דרך טריטוריה ומציאות טוטאלית יהודית סביבו. אותו יהודי דתי, שיכול היה במהלך ההיסטוריה להתיישב בכל מקום בתבל תוך התעלמות יחסית מהסביבה הלא יהודית, הוא גם שבא להתיישב בתוך ריכוזי אוכלוסייה זרה והאמין שמין "המצאה" יהודית כזאת תחזיק מעמד, ולא תוביל שוב למרחץ דמים כמו שהביאה "ההמצאה" היהודית ההיסטורית של הגלות. התוצאות ברורות. מי שמנסה לערער את ריבונותם של אחרים במולדתם וליצור ואקום חסר ריבונות, שובר בסופו של דבר את הריבונות שלו עצמו, את הדבר היקר ביותר למדינה - גבולות, תודעה של גבולות ומציאות של גבולות. והחשוב מכל - היכולת להגנה באמצעות גבולות. אני מדבר על הבגידה העמוקה ביותר בעקרון היסוד של הציונות, ואינני מדבר עוד על העוול המוסרי הנורא והפרובוקציה העצומה לפלשתינאים, שכבר עצם החלטת החלוקה של האו"ם נראתה להם כעוול, על אחת כמה וכמה גבולות ארבעים ותשע. אם אפשר היה במאמצים רבים להביא אותם להשלים עם תוצאות מלחמת השחרור וליישב את פליטיה בגבולות המדינה הפלשתינית, או הפלשתינית-ירדנית, הרי בשום אופן לא ניתן להשלים עם כך שהיהודים יעזבו את בתיהם בשטח של %78 אחוז מפלשתין, היא מדינת ישראל, כדי לשבש כל ריבונות אפשרית בכבשת הרש שנותרה לפלשתינאים, כלומר, %22 ממולדתם. לא קשה להבין כמה כואב היה פצע ההתנחלויות בבשרם של הפלשתינאים. הרי לא ייתכן שלפלשתינאי לא תגיע אותה זכות אלמנטרית שיש להודי רעב המוטל על מדרכה בכלכתה, הווה אומר - זכות אזרח במולדתו. ואל יגידו טרור. ראשית ההתנחלות לא מונעת טרור אלא יוצרת אותו ושנית, הבסיס הרחב ביותר של ההתנחלויות נוצר על ידי ממשלות ישראל דווקא בעשרים שנות השקט היחסי בשטחים, מ-1967 ועד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-.1987 רבין סיפר פעם שעם פרוץ האינתיפאדה הראשונה שאלו אותו החיילים, מאיפה מגיחים כל אותם מאות המפגינים שזורקים אבנים. ואכן רוב העם בישראל לא ראה אותם כאשר טייל בשטחים בביטחון מוחלט בשנים שבהן הוקמו כל הגושים הגדולים של ההתנחלויות. בראש ובראשונה לא המתנחלים שעזבו את בתיהם המקוריים בישראל, כדי להתיישב ליד מחנות הפליטים חסרי הבית. (התפרסם במוסף "הארץ" ב7.2.02, כחלק מכתבה על הפרדה מהפלשתינאים, נכתב ע"י א"ב יהושע)
doresh shalom
New member
../images/Emo63.gif שרשור מאמרים ../images/Emo41.gif
מצפון פצ"ר/שולמית אלוני אתם מוזמנים לשרשר לפה עוד מאמרים...
מצפון פצ"ר/שולמית אלוני אתם מוזמנים לשרשר לפה עוד מאמרים...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.