תגידו,זו אגדה או סתם ספור?

../images/Emo63.gifתגידו,זו אגדה או סתם ספור?

'אי-הבנע' מבוא לכלכלה-זה הקורס ששניהם לומדים בו. גלעד,ותמר.אבל הם לא יושבים יחד,או מתכוננים יחד למבחנים.אפשר לומר-לפחות גלעד חושב כך-שתמר בעצם לא מודעת לקיומו. הוא מביט בה רוב הזמן,ובקושי פנוי לקלוט את דברי המרצה.מזמן היה ניגש אליה,אלא שהוא ביישן עם דיפלומה.רק לעבור ליידה-הוא כבר מרגיש את הלחיים שלו בוערות. היום,הם קבלו את תוצאות המבחן האחרון של הסמסטר.גלעד קיבל ציון גבוה במיוחד.וזה לא רק שימח אותו,אלא גם החדיר בו קצת בטחון עצמי,שלא לומר 'תעוזה'.הוא החליט לפנות אליה,סופסוף.כמובן לא פנים אל פנים... במייל.שם לא ייראו אותו מסמיק,ואין סכנה לבלוע מילים ממבוכה והתרגשות.'זה תירוץ טוב,סיום הבחינות-אזמין אותה לסרט'. במקרה שמע אותה פעם אומרת,שיש לה חולשה לסרטים של דיסני.הוא הרגיש,שאחרי שתתן לו תשובה חיובית,יהיה מספיק בטוח בעצמו לדבר עימה פנים אל פנים.אבל את הפנייה הראשונית-רצה לעשות על הכתב,גם למקרה שתיסרב-יהיה נורא לקבל סירוב בפנים. ככה,אם תאמר 'לא',יהיה לו זמן להתאושש,עד שיראה אותה פנים אל פנים-בסמסטר הבא... הוא שלח לה את האי-מייל הזה: היי תמר,מה דעתך לחגוג את סיום הבחינות בסרט?-מציגים את 'במבי',חשבתי שזה ניקוי ראש טוב אחרי הבחינות.אם מתאים לך,אז אני פנוי הערב או מחר בערב. גלעד (מהקורס למבוא). תמר מהרה מאוד,כשיישבה לבדוק את המייל שלה.היא כבר באיחור למסעדה בה היא ממלצרת... בין המכתבים השונים,מצאה וקראה גם את זה של גלעד.היא מיהרה להקליד תשובה: איזה חמוד, לא ידעתי שחוגגים סיום סמסטר עם ברבי. תמר. כשתחזור,תכתוב לו מתי היא פנויה-כרגע היא לא זוכרת אם יש לה כבר משהו למחר,ואין לה דקה לבדוק. היא ייצאה לעבודה,והאי-מייל עשה בנתיים את דרכו לגלעד. ליבו פעם כשפתח אותו.הוא קרא במהירות. אחר כך קם מהכסא,והרגיש את הלחיים הארורות שלו שוב מאדימות...טוב שלא היה שם איש... הוא הביט במראה שעל הקיר ממול.וחזר לכסאו.כתב לה תשובה קצרה. המשמרת הסתיימה,ותמר חזרה עייפה אל החדר שלה. היא יישבה לקרוא את הדואר... 'מצטער שהטרדתי אותך.גלעד'. היא שפשפה את עיניה-אולי זו השעה המאוחרת? מה קרה?-לפני כמה שעות הוא מזמין אותה לבילוי משותף,היא עוד לא מספיקה להגיד 'כן' או 'לא'-וכבר הוא חוזר בו? היא חזרה אל האי-מייל הראשון שלו... אולי לא הבינה נכון?-לא...אכן הזמין אותה לסרט!? אולי משהו בתשובה שלה לא היה מנומס?-היא פתחה את התשובה שכתבה לו שעות קודם לכן... וקראה: איזה חמור,.... טעות הקלדה קטנה ,ששנתה לגמריי את המשמעות... שימו לב כשאתם מקלידים,לעיתים ד' אחת שמתחלפת ב ר',עושה הבדל של עולם ומלואו... תקף גם לגביי,מחוסרת הגהה שכמוני.
 
'באש ובמים'-אגדה../images/Emo42.gif../images/Emo29.gif

'באש ובמים' לפני שנים רבות,נחטפה נסיכת דנמרק על-ידי המלך האכזר שמלך אותם שנים על גרמניה. הוא רצה לכפות עליה נישואין עימו. הנסיכה,בירגיט,הייתה יפהפיה עדינה.כשהבהיר לה המלך את כוונתו,השיבה,בעוז לב שרק אהבה יכולה לתת,שלעולם לא תנשא לו-טוב לה מותה,מחיים ללא אהובה,דוכס צעיר מארצה,ננמרק.המלך האכזר,השליך אותה לצינוק.מקווה בזאת לשבור את רוחה. דבר לא היה לה באותו כוך קטן.רק חלון צר מאוד,דרכו יכלה לראות,אך ורק את הירח. היא יישבה אומללה ובוכה,והביטה דרך הצוהר על הלבנה.מאות של קילומטרים מפרידים בינה לבין אהובה. אבל את אותו ירח שרואה היא,רואה גם הוא.ואותו לילה,היה הירח במילואו. "לבנה,לא יכולת לדבר,הייתי מבקשת ממך שתמסרי לאהובי הנסן את אהבתי אליו,ואימרי לו,שהעדפתי להירקב כבכלא זה,ואפילו למות,על פניי חיים בלעדיו". הלבנה,שמעה ושתקה.אין זה מתפקידה,לדבר.תפקידה להאיר את הליל,מעט,למי שנמצא בחשיכה מוחלטת... הרי היא כפיסה של תקווה ,המזכירה לאדם שהשמש עוד תזרח. וממש באותה שעה,ייצא הדוכס הצעיר הנסן לרכב,בגנים המקיפים את הארמון.הוא קיווה למצוא שם את אהובתו הנסיכה,שנעדרה כבר מספר ימים. הלבנה האירה מעט את דרכו,וגם הוא פנה אליה:"לבנה טובה,המאירה לי את הדרך.לו רק יכולת לספר לי הייכן אהובתי כעת". יסורייהם של האוהבים,הם דבר הנוגע ללב.הלבנה פנתה אליו,ואמרה:"הנסן,אהובתך מוחזקת בצינק,בארמונו של מלך גרמניה." -"אם כך,אצא מיד לשחרר אותה!".אמר הנסן והתחיל לדהור דרומה,לכוון גרמניה. "לאט לך,השמירה על הארמון הדוקה.אהבה אומנם היא כח חזק ונחוש,אך תזדקק בכל זאת לעזרה.אני ארתום את השמש לעזרתך.מחר עם לילה,אסביר לך ". ואכן,בערב שאחר-כך,אמרה לו הלבנה:"אחותי השמש נותנת בידיך את השלטון על האש. במשך השבוע הקרוב,האש תהיה שפחתך.אתה תשלוט בה,והיא לא תוכל להזיק לך. זה יהיה לך לעזר בדרכך,וגם כשתגיע לארמון.ואני,שיש בידי השליטה על גיאות ושפל,אעזור לך לחצות בבטחה ובמהירות את היהם הבלטי". הנסן ייצא מייד לדרכו.לפניו הייתה דרך של כמה ימים.הוא לא עצר כמעט.הפעם היחידה שעצר,הייתה כדי לחמם לו במדורה דבר מה לאכול.הוא ציווה על האש להדלק,וכשסיים ציווה עליה לכבות. את הים,חצה,כמובטח,בתנאים אידאליים לשייט.הרוח הייתה בכווונו.הוא ניחש,שהלבנה נשפה בעננים,כדי שהסירה תשוט בכוון המתאים... כשהגיעה לחומת ארמון גרמניה,ציווה על האש לאחוז בחומה.בהלה גדולה נוצרה-ואיש לא הצליח לכבות את השריפה. במקום בו עבר,ציווה על האש שתתן לו לעבור בבטחה. כשהגיע לכניסה לארמון,הציג עצמו כלהטוטן-בולע אש.מלך גרמניה,כשם שהיה ידוע לשמצה כשליט אכזר,ידועה הייתה התפעלותו מלהטוטנים ועושי קסמים למינהם. הוא הוכנס מייד אל תוך הארמון.הלילה יירד,והלבנה הנחתה אותו אל הצינוק. כשהגיע אל פתח הכלא,ציווה על האש שתתיך את הסוריגים הסוגרים אותו. כך הצליח להכנס עד למקומה של אהובתו.הוא חילץ אותה משם,משאיר אחריהם שובל של אש,שלא איפשר לאיש לרדוף אחריהם בבטחה.המלך,ירד אותה שעה אל הכלא כדי לראות אם הנסיכה נכנעה ושינתה דעתה. כשהבין שהיא נמלטת,רדף אחריה-ונשרף בלהבות האש. אותו לילה,היה לילה של שמחה לא רק לנסיכה ואהובה,כי אם לכל גרמניה,שנפטרה מעריץ אכזר. כמובן,שבירגיט והנסן נישאו-הוא הוכיח שיילך אחריה באש ובמים... לבתם הבכורה קראו 'חמה'.ולצעירה 'סהר'.כאות תודה לשמש ולירח. ומאז אותה שנה,בחודש יולי-מהלילה בו מתמלא הירח,וכל השבוע שאחריו,נערך בגרמניה פסטיבל בולעי אש מרהיב.
 
יום-הולדת רב פעמי../images/Emo77.gif../images/Emo77.gif../images/Emo77.gif

'יום הולדת רב פעמי' מורן ואביטל נכנסו למסעדת הפועלים בנתניה. הזמנו לכל אחת מנה ראשונה,ומנה עיקרית.אביטל שאלה את המלצר איפה הנוחיות,וכשהיא ניגשה לשם-מורן קראה למלצר."לחברה שלי יש יום הולדת היום.אולי יש לכם כאן איזו עוגה עם נר להגיש לה?". המלצר הביט בה במבוכה:"אני מצטער...את מבינה,זו מסעדת פועלים,אין לי כאן עוגות קרם וזיקוקין". "תראה,אנחנו חוזרות עוד מעט לעבודה.נהייה שם עד שבע,אחר כך שתינו הרוגות-זה או עכשיו,או בכלל לא.אפילו עוגיה קטנה עם נר זה יהיה מצויין.איך קוראים לך?". "אני בני.טוב,אם את כל-כך רוצה,יש לי מאפינס,ויש נירות חירום במטבח.אני יכול לשים נר אחד על המאפינס"-הוא משך בכתפיו. "יופי,זה יהיה נהדר.תודה רבה לך!". אביטל חזרה מהנוחיות,ושתיהן המשיכו בארוחה שלהן.כמו תמיד-המבורגר לבן וציפס. אחרי שגמרו את המנה העיקרית,בני הגיש לשולחן מאפינס ,ובתוכו תקוע נר לבן פשוט,דולק. "יום הולדת שמח"-חייך אל אביטל. "תודה רבה!.אוי,כל-כך נחמד מצד שניכם...".בני ראה בהפתעה,שהיא מוחה דמעה או שתיים... 'רחמנות-חשב לעצמו.כנראה אף אחד לא חוגג לה,זו תשומת הלב היחידה שהיא מקבלת לכבוד יום ההולדת שלה...שמאפינס עלוב גורם לה כזו התרגשות....,' אביטל הוציאה מטבע של חמישה שקלים,והושיטה לעברו "בבקשה,זה ממני.על זה שהיית כל-כך מתוק ופינקת אותי ככה". מורן קפצה מייד-"זו המתנה שלך! אם כבר מישהו יודה לו,זו אני!".והיא הסיטה את ידה המושטת של אביטל, ופתחה את הארנק שלה עצמה."רגע,רגע,"-עצר אותם בני "זה ממש לא טרחה מיוחדת,ושמחתי לעזור לחברה שלך כאן להפתיע אותך". אביטל אכלה את המאפינס החגיגי שלה. כעבור כמה דקות,ניגש לשולחן מלצר אחר."הכל בסדר?"."כן-אמרה מורן,בקול קר.אנחנו נחכה לבני". כשבני התפנה,מורן סימנה לו לגשת אליהן."חשבון בבקשה"."מייד"-אמר בני,ופנה למטבח לחשב. הוא חזר כעבור שתי דקות,והגיש את החשבון למורן."תראו,בנות,אירגנתי לכם הנחה.לכבוד היום הולדת...". "אוי.זה כל כך מתוק מצדך...אבל לא תסתבך בגלל זה??"-מעפעפת בהתחנחנות אביטל. "לא.אתן מבינות,מגיע לי פעם ביום להעניק הנחה 50% לחבר.אז אני נותן לכן את ההנחה של היום". הן הודו לו נרגשות,והוא הוסיף וברך את אביטל ב 'המשך יום הולדת שמח". רק כשייצאו מדלת המסעדה,שחררו שתיהן את הצחוק הכבוש. "לא להאמין,זה עובד כל פעם!"-אמרה מורן. "מחר תורך להיות 'כלת האירוע'.הטיפות של הדמעות לא עושות לי טוב יום אחרי יום"-אמרה אביטל. מורן הרצינה-הבעייה,ש'חגגנו' ככה כבר בכל מסעדות הפועלים בנתניה,ורעננה." אביטל חשבה רגע,ואמרה:"את יודעת מה?-משתלם לנו לנסוע עד לדרום תל-אביב.הכסף שאנחנו חוסכות ב'הנחת יום הולדת' גדול מהכסף של הנסיעה". "זה רעיון...."-אמרה מורן מהורהרת. ושתיהן נפרדו-עד מחר,במסעדה הבאה.
 
'דמעות תנין'-אגדה

דמעות של תנין (?). בתאילנד,בנו של איכר עני הגיע לפרקו.נפשו נקשרה בבתו של עשיר הכפר.היה זה כפר דייגים קטן,והעשיר היה יידוע בעושרו בכל הכפר.הנערה המדוברת הייתה כלילת מעלות,ללא קשר לעושרו של אביה.רבים רצו בידה,חלקם ראו לנגד עינם אך ורק את עושרה,אך רובם-וכך גם גבור הספור שלנו-הלכו שבי אחרי מעלותיה.הנערה,אהבה גם היא אהבה עזה את גבורינו,שאקרא לו –אטיקו. אטיקו סיפר לאביו,שהוא ובת העשיר רוצים להנשא."זוהי הנערה עבורי.מעולם לא אהבתי אדם כמו שאוהב אני אותה". האב שמע,והחל בוכה.במשך כשעה,ניסה אטיקו הנרעש להבין מדוע אביו בוכה כל-כך,אך אביו לא הצליח להוציא מלה מפיו,פרט לייבבות קורעות לב.אחרי שנרגע האב,אמר לבנו-ודמעות עומדות עדיין בעיניו: הנערה טובה היא.יודע אני כי למרות עושרה איננה מפונקת או יהירה.היא בוודאי תהיה אשה טובה למי שיישא אותה". אם כך-נדהם אטיקו-מדוע אתה בוכה?? ."אני בוכה,כיוון שאביה בוודאי מצפה להשיא אותה לחתן ממשפחה עשירה כמוהו. ואתה בני,בורכת בברכות רבות.אך עושר ורכוש אינן בינהם... בוכה אני,כי בני שלי לא יוכל לחלק חייו עם הנערה שהוא אוהב.לב שבור,לא תמיד בר תקון.בוכה אני,מפחד שכל שארית חייך ייעברו עלייך בצער וגעגועים." "אב יקר-אמר אטיקו.צעיר אני,ואוליי לכן אני טועה ומפריז בכוחה של האהבה.אבל אני מפציר בך-לך אל אביה,אולי אושרה של ביתו ייקר לו יותר מכסף.לא אסלח לעצמי אם לא אנסה לפחות" אביו של אטיקו נשק לא-אכן,חייב אני לך לפחות זאת-לנסות לדבר על ליבו.רק בקשה לי אלייך-דאג שהנערה תשפוך לבה לפני אביה,כדי שיידע כמה היא אוהבת אותך". אטיקו עשה כדבריו.ואביו ייצא לדבר בשידוכיהם עם אב הנערה. העשיר ציפה לו כבר,וכשיישבו שניהם לשוחח פתח ואמר לו: "אין רצוני בחתן עשיר.יודע אתה כי יש בידי כסף די הצורך לכלכל את הזוג הצעיר ולשכנם בדירה.אני רוצה לבתי אדם אמיץ-שיוכל לתמוך בה בעת צרה.ואדם שאוהב אותה בכל ליבו-וייעשה הכל למענה.אם אטיקו רוצה ביידה,עליו להוכיח לי זאת.וכך עליו לעשות: הוא חייב לחצות את הנהר של הכפר,מגדה אחת לגדה השנייה.בנהר תנינים רבים,ורק איש אמיץ לב,ייסכן חייו בשייט שכזה". אביו של אטיקו חזר בוכה לבייתו.ושוב בכה שעה ארוכה,ללא יכולת להוציא מילה מפיו.בנו אטיקו,ניסה לשאול אותו אם העשיר סירב.כשהאב נרגע,סיפר לאטיקו שהעשיר לא דחה אותם על הסף,אך הוא מעמיד כתנאי מבחן מסוכן ביותר. אטיקו לא חשב רגע."אעשה זאת,אבי.חיי אינם חיים בלעדיה.אם אוותר,ממילא חיי שווים כקליפת השום.אין לי דבר להפסיד.להיפך-אני משוכנע שאוכל לעמוד במשימה,ואז אזכה בידה.אבי,אנא חזור לעשיר,ואמור לו שאחצה את הנהר,בתנאי שייסכים שאתה תעמוד על אחת הגדות ותעזור לי מהחוף". האב חזר כעבור שעה,עם הסכמת העשיר לתנאי.המבחן נקבע למחרת היום. אטיקו ואביו צעדו אל הנהר.אטיקו החזיק ביידיו דלי מלא בדגים.אביו הלך לידו בלב כבד-הוא יידע שבנו עלול לקפח חייו, ואין בכוחו לעצור אותו.הוא נשא תפילה,כל הדרך וגם בלילה הקודם,שאטיקו ייצליח במשימה. כשהגיעו,דקר אטיקו את הדגים בסכין שהביא עימו.דם ייצא מכל דג. "כשאני אעבור את הנהר,זרוק אתה את הדגים למיים.התנינים יריחו את הדם,וויתקרבו אל הדגים,וכך תשאר דרכי פנויה לעבור".אטיקו נכנס לסירה.מרחוק עמדו העשיר ובתו-היא מררה בבכי.חששה שזו הפעם האחרונה שהיא רואה את אהובה,שעוד דקות הוא יהיה טרף לתנינים... אביו של אטיקו השליך את הדגים,ואכן,ממש כמו שאטיקו תכנן זאת,התנינים פנו לריח הדם,ולא נגשו אליו.אטיקו,שהיה בחור חזק וזריז עבר את הנהר במהירות לצידו השני. המבחן עבר בהצלחה.בזכות האומץ,התושייה,האהבה בין איש לאשה,ודאגת האב לבנו. עוד באותו שבוע נישאו אטיקו והנערה. "רואה אתה אבי,בזכות המבחן,הוכחתי לחותני את אהבתי לביתו,ואת כוחי,ואומץ ליבי.הוא לעולם לא יוכל להאשים אותי שנישאתי לה מתאוות בצע.ואם היה פקפוק כלשהו בלבה כמה שני אוהבה-עכשיו היא יודעת,שאעשה הכל למענה"
 
למעלה