../images/Emo63.gif15.02 - שש שנים לניהול הפורום
בכל שנה, בתאריך הזה אני מתבוננת אחורה ומהרהרת בכל שלבי ההתפתחות של הפורום, על השקעתי, על מה שיכולתי לתרום עוד ולא תרמתי, מעין חשבון נפש המסכם את שהיה, ומברר לאן פני מועדות בהמשך. בין היתר אני מהרהרת בכותבים שהיו ועזבו, בכותבים שהיו וחזרו, בספר שהפורום הזה הוציא לאור, במפגשים שהיו, הביקורות שלעתים טוענות שאנחנו פורום אליטיסטי, ובמחמאות שהפורום קיבל ומקבל, בעיקר מאנשי ספר ומחלק מהאורחים שהתארחו בפורום. אני מקבלת תמונה - ואני מסכמת לעצמי, הישגים וכשלונות. לאחר 6 שנים של עיסוק אינטנסיבי בנושא הכתיבה, על כל המשתמע; לימודים, השתלמויות, כנסים, שיחות עם מבקרים ומשוררים, אירוחים, התרשמותי היא שיש אהבה גדולה לשירה בארץ, אבל יש גם בעיה שלדעתי היא מהווה חסימה להתקדמות. לאחר שיחות עם כמה משוררים, לצערי חלקם שותפים לדעתי, והבנתי שזה מצער אותם. אמנם יש הרבה מאד סדנאות, ואפילו יש נהירה ליטול בהן חלק, אבל לא בכרח המשתתפים, מוכנים להכליל את השירה בתחום האמנות, וללמוד את הכללים והטכניקה לכתיבה נכונה ולקבלת תוצאה הראויה להיקרא אמנות. המלים הן חומר גלם זמין אצל כל אחד מאיתנו - וזו נחשבת הקלות הבלתי נסבלת, לשימוש במלים, לעתים באופן לא אמנותי, ולחשוב בטעות שזו שירה. למרות העיסוק האינטנסיבי, ולמרות שאני כותבת כבר הרבה שנים, בכל יום אני מגלה, כמה יש עוד ללמוד, כמה יש עוד לשפר - ואני אסירת תודה לאנשים שקוראים את מה שאני כותבת, שמבקרים, מעירים ומאירים - אני מפיקה מזה עוד ועוד ולומדת עוד ועוד. הרי אפילו מי שפרסם ספר, לא יכול לקבל את המשוב של קוראיו. כפי שאמרה לי פעם המשוררת חוה פנחס-כהן - "אפילו כשמוציאים ספר, לא זוכים לקהל קוראים כ"כ גדול, כמו בפורומים באינטרנט", ואני מוסיפה, כאשר נלווית לקריאה גם הדרכה והכוונה, יש לנצל את זה. סיכום המחשבות של השנה השישית. קסנדרה
בכל שנה, בתאריך הזה אני מתבוננת אחורה ומהרהרת בכל שלבי ההתפתחות של הפורום, על השקעתי, על מה שיכולתי לתרום עוד ולא תרמתי, מעין חשבון נפש המסכם את שהיה, ומברר לאן פני מועדות בהמשך. בין היתר אני מהרהרת בכותבים שהיו ועזבו, בכותבים שהיו וחזרו, בספר שהפורום הזה הוציא לאור, במפגשים שהיו, הביקורות שלעתים טוענות שאנחנו פורום אליטיסטי, ובמחמאות שהפורום קיבל ומקבל, בעיקר מאנשי ספר ומחלק מהאורחים שהתארחו בפורום. אני מקבלת תמונה - ואני מסכמת לעצמי, הישגים וכשלונות. לאחר 6 שנים של עיסוק אינטנסיבי בנושא הכתיבה, על כל המשתמע; לימודים, השתלמויות, כנסים, שיחות עם מבקרים ומשוררים, אירוחים, התרשמותי היא שיש אהבה גדולה לשירה בארץ, אבל יש גם בעיה שלדעתי היא מהווה חסימה להתקדמות. לאחר שיחות עם כמה משוררים, לצערי חלקם שותפים לדעתי, והבנתי שזה מצער אותם. אמנם יש הרבה מאד סדנאות, ואפילו יש נהירה ליטול בהן חלק, אבל לא בכרח המשתתפים, מוכנים להכליל את השירה בתחום האמנות, וללמוד את הכללים והטכניקה לכתיבה נכונה ולקבלת תוצאה הראויה להיקרא אמנות. המלים הן חומר גלם זמין אצל כל אחד מאיתנו - וזו נחשבת הקלות הבלתי נסבלת, לשימוש במלים, לעתים באופן לא אמנותי, ולחשוב בטעות שזו שירה. למרות העיסוק האינטנסיבי, ולמרות שאני כותבת כבר הרבה שנים, בכל יום אני מגלה, כמה יש עוד ללמוד, כמה יש עוד לשפר - ואני אסירת תודה לאנשים שקוראים את מה שאני כותבת, שמבקרים, מעירים ומאירים - אני מפיקה מזה עוד ועוד ולומדת עוד ועוד. הרי אפילו מי שפרסם ספר, לא יכול לקבל את המשוב של קוראיו. כפי שאמרה לי פעם המשוררת חוה פנחס-כהן - "אפילו כשמוציאים ספר, לא זוכים לקהל קוראים כ"כ גדול, כמו בפורומים באינטרנט", ואני מוסיפה, כאשר נלווית לקריאה גם הדרכה והכוונה, יש לנצל את זה. סיכום המחשבות של השנה השישית. קסנדרה
אני נוכחת לדעת כמה היא צודקת, גם כשקשור לפורום שלנו, שהוא בעצם בית ספר לכתיבה. על אף שאנחנו תלמידים ומורים כאחד. אבל, על מה לשים דגש, איך לנתח, איפה לחפור, היכן לחדד ומה לבדוק בכתיבה, למדנו ממך. ועדין אני לומדת. הנה יש הזדמנות להודות לך על הפורום הנפלא, וכן, גם עבור אותם כללים וחוקים שבעצם מחדדים את המהות שלשמה אנחנו כאן. ותודה לאיציק וכמובן לפורומיסטים. אמנם לא רבּים אבל איכותיים
