../images/Emo119.gifחלק |
Get Over You "אם זה מה שאת רוצה, את מוזמנת לעזוב כבר עכשיו!" "זה מה שאתה חושב? שאני רוצה לעזוב?" שאלה בכעס. "ככה את מתנהגת! אם את לא רוצה לעזוב אז למה את ככה?" "אתה יודע מה? כן! אני רוצה לעזוב! נשבר לי ממך ומהתקפי הכעס שלך! אתה כל הזמן חוזר ומצטער אבל נמאס לי! פשוט נמאס לי מזה!" צרחה ועלתה במעלה המדרגות לחדר המשותף. הוא לא הלך אחריה. כבר הרבה זמן שהקשר לא חזק כל-כך, והוא ידע שזה יקרה. הוא אהב אותה מאוד, יותר מכל דבר אחר. אבל הוא לא יכול להחזיק בה יותר. הוא התיישב על הספה וחיכה למה שידע שיקרה מתישהו בקרוב. אחרי שעה נשמע רעש חזק של מזוודה נגררת במדרגות. היא נעמדה מולו, בעיניים שטופות מדמעות ואוחזת במזוודה ענקית שמכילה את הדברים החשובים לה. היא חיכתה, כאילו מצפה ממנו שיגיד משהו. כשראתה שהוא לא הולך לעצור אותה, הדמעות כאילו התחזקו. "אתה יודע מה? אתה יכול ללכת לעזאזל!" אמרה בכעס ותלשה מצווארה שרשרת, זורקת אותה לרגליו. היא התחילה ללכת, ואחרי כמה שניות נשמעה טריקת דלת. הוא הרים את השרשרת ובהה בה. היא הלכה. היחידה שהוא אי פעם אהב והיא הלכה ממנו. עזבה. את השרשרת הזאת – שרשרת כסף עם תליון של לב עטוף בזר – הוא נתן לה כשהם היו ביחד שלושה חודשים. מאז היא לא הורידה אותה אף פעם. ועכשיו היא זרקה אותה. והורדת השרשרת סימנה את הסוף יותר מטריקת הדלת שנשמעה מקודם. זה סימן שהיא לעולם לא תחזור. הוא הכניס את השרשרת לכיס, ובאותו הרגע עיניו כבו, ושום רגש לא נראה בהן. כעבור שנה וחצי. "אתה חייב להתגבר כבר! תבין שהיא הלכה! היא לא חוזרת והיא לא תחזור! תצא מהדיכאון הזה כבר ותמשיך בחיים שלך!" צעק טום על דני כשזה ישב בסלון והסתכל בטלוויזיה. היא הייתה כבויה. "הוא צודק, דני. עברה כבר שנה וחצי." אמר הארי בצורה יותר עדינה. דאגי הנהן להסכמה. הוא לא הגיב. לאף אחד מהם. טום נאנח והארי ודאגי גלגלו את עיניהם. "אתה ככה כבר שנה וחצי!" אמר דאגי בייאוש. "למה ציפית בכלל כשלא עצרת אותה?" שאל טום. דני פשוט קם ועלה לחדר שלו. הוא נשכב על צד שמאל של המיטה. מאז אותו היום שהיא עזבה, הוא לא שכב על הצד שלה של המיטה. וגם אף אחת אחרת לא, כי הוא לא התקרב לאף אחת מאותו היום. "דני!" נשמעה צעקתו של טום פתאום והדלת נפתחה. טום עמד בה בהבעה מודאגת. "יש מישהי בסלון... היא דפקה בדלת וכשפתחתי היא אמרה את השם שלך והתחילה לבכות," אמר טום. "מי זאת?" שאל דני בלי שוב רגש במילותיו. כאילו זה לא נוגע לו בכלל. "יש לה שרשרת עם השם איימי," אמר טום. ואז קרה משהו שלא קרה שנה וחצי. מאז שדני הכניס את השרשרת שלה לכיס. פניו לפתע הפכו להיות מודאגות והמומות. הוא קם מהמיטה, עוקף את טום שהיה מופתע מהתגובה של דני. שהיה מופתע מזה שדני מראה רגש כלשהו. "איימי!" קרא דני כרץ במורד המדרגות ונכנס לסלון, פחד בוער בתוכו. מה קרה לה? הוא ראה אותה יושבת על הספה, פניה קבורות בידיה והיא מתייפחת. הארי הופיע בסלון עם כוס מים והושיט לה אותה. דאגי ישב על הספה השנייה, מביט בה בדאגה. "איימי!" אמר דני והתיישב לידה בדאגה. "דני," אמרה בלחש והרימה את מבטה. עיניה היו אדומות, נפוחות ונוצצות, מושפעות מהדמעות שעדיין זרמו במורד לחייה בלי סוף. "איימי, מה קרה?" שאל אותה והוא לא ידע מה הוא הרגיש באותו הרגע. אולי פחד שקרה לה משהו. אולי כעס על מי שפגע בה ככה. ואולי אכזבה מעצמו, על שלא הגן עליה כמו שהבטיח. "תעזבי את זה. הוא לא שווה את הבכי שלך. הוא סתם מטומטם אם הוא עשה את זה," אמר דני לאיימי בעודם יושבים על אחד הספסלים בפארק והוא מנסה לנחם אותה. "אבל אני אוהבת אותו," אמרה בבכי. "איימי, את בת 17. את עוד תמצאי את האהבה שלך. ג'ייק הוא רק עוד אחד שבעתיד תוכלי לרשום ברשימה שלך," אמר. "איך אני אהיה בטוחה שאני אמצא את האהבה שלי? איך אני אהיה בטוחה שזה שאני אוהב לא יפגע בי?" שאלה בייאוש, אבל הדמעות כבר נחלשו. "את לא. אבל אני מבטיח לך איימי, שאני תמיד אהיה שם בשבילך. אני אגן עלייך. אני לא אתן לך להיפגע. וגם אם כן, אני מבטיח שאני תמיד אהיה שם כדי לתמוך בך. כדי לעזור לך להתגבר," אמר דני. "תודה דני," אמרה וחיבקה אותו חזק. "הבטחת," לחשה אליו. "הבטחת שתמיד תהיה שם." הוא השפיל את מבטו. הדברים שהיא אמרה היו בקול שבור, כך שלא היה ניתן להבין למה היא מתכוונת בהם. אבל הוא ידע. היא האשימה אותו. האשימה אותו על שלא היה שם כשהייתה צריכה אותו. לא היה שם כמו שהבטיח, כדי להגן עליה. "אז באתי. כדי שתוכל לקיים את ההבטחה שלך," אמרה בקול חנוק מבכי והוא הרים את מבטו מהר. היא לא האשימה אותו. היא ידעה שהוא לא שם כדי לקיים את ההבטחה, אז היא באה לכאן, אליו. טום, דאגי והארי הסתכלו מבולבלים. "מה קרה?" שאל דני. "הוא הלך. עזב אותי. לבד," אמרה בבכי. "מייקל?" שאל דני בהלם. לא יכול להיות! הם ביחד כבר שלוש שנים! הוא אוהב אותה! קללות החלו להיפלט מפיו של דני. "למה? למה הוא? מכל האנשים בעולם, למה הוא דני?" שאלה איימי בייאוש ושבה לבכות. דני עצר באמצע קללה והביט בה בבלבול. "איימי, מה קרה עם מייקל?" שאל בחשדנות, בטוח שהוא פספס איזשהו פרט חשוב באמצע. ואז, כשהיא הישירה מבט לעיניו, הוא הבין. "הוא עזב אותי. למה? למה זה קרה לי?" שאלה בקול כל-כך שבור, שהיה אפשר לשמוע את ההתנפצות של הלב שלה. הוא חיבק אותה והיא בכתה עליו. "כל-כך אהבתי אותו," אמרה ורעדה מהבכי. הוא ליטף את ראשה ואמר דברים מעודדים, מנסה לנחם אותה. למסתכל מהצד – כמו טום, דאגי והארי (שלא הבינו שזה רגע מאוד מתאים ללכת ולהשאיר את דני ואיימי לבד) – המצב היה יכול להיראות מצחיק. דני, שבמשך שנה וחצי לא הראה שום רגש והיה שבור מהפרידה מלילי ולא הצליח להתגבר על זה, מוצא את עצמו פתאום מנחם את איימי בגלל אהבה. "איימי, תקשיבי לי," אמר דני והיא התנתקה מהחיבוק, מסתכלת עליו עם מבט כואב. "הוא רק עוד אחד שאת יכולה להוסיף לרשימה שלך," אמר. התייפחות חזקה יותר מהאחרות יצאה ממנה. "אבל אני אוהבת אותו," אמרה בייאוש. "אני לא הולך להגיד שהוא לא שווה את הבכי שלך. אבל אני אגיד שהוא לא היה רוצה שתבכי," אמר דני. אחר כך קימט את מצחו. "קצת שינינו את הסדר, לא?" שאל, מחייך חיוך קטן. היא התייפחה שוב, אבל גם צחקקה קצת. אבל הצחקוק נגמר מהר והיא חזר לבכות עליו. דני נאנח. "מי זאת?" שאל טום את דני אחרי שעתיים, כשדני ירד במדרגות ונכנס לסלון. הוא נתן לאיימי בגדים משלו והשאיר אותה לנסות להירדם. "איימי לורנס. בערך החברה הכי טובה שלי," אמר דני בחיוך קטן. "מה?" הוא הוסיף בבלבול כשטום הסתכל עליו במבט מופתע. "אתה... מחייך," אמר טום כאילו זה משהו שלא קורה בדרך כלל. טוב. זה באמת לא קרה במשך שנה וחצי. דני משך בכתפיו והתיישב על הספה. דאגי הסתכל עליו שנייה, ואז טפח על כתפו. "טוב שחזרת אלינו," אמר בחיוך. "מה הבעיה שלה?" שאל הארי. כמובן. כולם הבינו שקרה לה משהו רע, אבל חוץ ממנו אף אחד לא באמת הבין. "הארוס שלה נהרג," אמר דני. "הם היו אמורים להתחתן בעוד שבועיים." "אה," אמר הארי. מה עוד הוא היה יכול להגיד? "מה זאת ההבטחה הזאת שדיברתם עליה? שהיא אמרה שהיא באה כדי שתוכל לקיים?" שאל דאגי. "לפני שבע שנים החבר שלה בגד בה ועזב אותה אחרי זה. הבטחתי לה באותו היום שאני תמיד אהיה שם כדי לשמור עליה, שלא תיפגע. ושאם היא תיפגע אני אהיה שם לתמוך בה ולעזור לה להתגבר," אמר דני, נזכר באותו היום.
) שם: Get Over You (אוי התקופה של לתת לסיפורים שמות של שירים...) אורך: 1795 מילים. שיפ: דני/איימי (אוי אם הייתם מכירים את שאר הסיפורים שלי... כמה פעמים השם איימי מופיע
ממש אהבתי!!