../images/Emo63.gif../images/Emo34.gif חדש על המדף
להתעורר באותה המיטה מחברת: טלי אמתי הוצאה: חלונות, 2004 "להתעורר באותה המיטה" הוא סיפור קטן של אהבה גדולה. אהבה הנקטעת באכזריות בשל פחדים ודעות קדומות. נדב קצין מצטיין ואדם מופנם, שחייו מתנהלים במסלול ברור, נסחף לתוך מערבולת של רגשות עזים. בתוך הסערה והחששות, דבר אחד ברור לו: הוא מצא את האדם אתו יחלוק את חייו, אלא שאותו אדם הוא גבר, ממש כמוהו. שני הגברים בונים לעצמם חיים של אהבה ומחויבות, ונעים בין הצורך הבוער לחיות בגלוי, ככל זוג אחר, לבין פחד נורא מחשיפה. מתוך הספר: "אני רוצה לנשק אותך שוב". מחכה לתגובתי בעצבנות גלויה, ובשקט המשתרר אני מביט בשנינו מלמעלה. זה לא אנחנו, אני אומר לעצמי ומביט בו יושב קרוב כל-כך. הריח הנפלא שלו מכה באפי, ובלי לחשוב פעמיים, כמעט בלי להרגיש, אני עונה "כן. גם אני", ומבין בהפתעה שאני אכן מחכה בשקיקה לשפתיו. הרוך שלו מחסל סופית כל מחסום, ובלי לחכות שיתקרב אלי אני נצמד אל הגוף המוכר כל-כך, ועם זאת זר להפתיע. הוא לוחש מילות אהבה ואני נמס. הכל נראה פתאום נכון וברור ומובן וכל חלקי התשבץ נופלים למקומם המתאים. תחושה מוכרת של בית נמסכת באיברי. העונג שאני חש ממגע אצבעותיו על גבי אינו דומה לשום דבר שחוויתי עד כה. אני במקום הנכון סוף סוף. "בוא נעצור רגע, אמיר. לא כל-כך מהר. אני לא יכול לעכל את כל זה בבת אחת". קולי רועד מעוצמת התשוקה הזורמת בעורקי ומפתיעה אותי. לא ידעתי שאפשר להרגיש כך. "נצא למרפסת. אני חייב לעשן". "אני אוהב אותך", אמיר אומר בפשטות גמורה כשאנחנו יושבים זה לצד זה. ידו נשלחת את זרועי בבעלות מוזרה שמקסימה אותי והלב מחסיר פעימה. "אמיר..." "לא. אל תגיד כלום. אל תקלקל לי. בבקשה אל תקלקל", קולו נואש. "אמיר..." אני מנסה, אבל הוא מהסה אותי שוב ושוב. "אמיר די", אני צועק עליו בחיבה, "כל מה שאני רוצה לומר זה שגם אני אוהב אותך. אתה יקר לי מכל אדם אחר. חוץ מאמא שלי כמובן". "כמובן", אנחנו צוחקים יחד והמתח נשבר לחלוטין.
להתעורר באותה המיטה מחברת: טלי אמתי הוצאה: חלונות, 2004 "להתעורר באותה המיטה" הוא סיפור קטן של אהבה גדולה. אהבה הנקטעת באכזריות בשל פחדים ודעות קדומות. נדב קצין מצטיין ואדם מופנם, שחייו מתנהלים במסלול ברור, נסחף לתוך מערבולת של רגשות עזים. בתוך הסערה והחששות, דבר אחד ברור לו: הוא מצא את האדם אתו יחלוק את חייו, אלא שאותו אדם הוא גבר, ממש כמוהו. שני הגברים בונים לעצמם חיים של אהבה ומחויבות, ונעים בין הצורך הבוער לחיות בגלוי, ככל זוג אחר, לבין פחד נורא מחשיפה. מתוך הספר: "אני רוצה לנשק אותך שוב". מחכה לתגובתי בעצבנות גלויה, ובשקט המשתרר אני מביט בשנינו מלמעלה. זה לא אנחנו, אני אומר לעצמי ומביט בו יושב קרוב כל-כך. הריח הנפלא שלו מכה באפי, ובלי לחשוב פעמיים, כמעט בלי להרגיש, אני עונה "כן. גם אני", ומבין בהפתעה שאני אכן מחכה בשקיקה לשפתיו. הרוך שלו מחסל סופית כל מחסום, ובלי לחכות שיתקרב אלי אני נצמד אל הגוף המוכר כל-כך, ועם זאת זר להפתיע. הוא לוחש מילות אהבה ואני נמס. הכל נראה פתאום נכון וברור ומובן וכל חלקי התשבץ נופלים למקומם המתאים. תחושה מוכרת של בית נמסכת באיברי. העונג שאני חש ממגע אצבעותיו על גבי אינו דומה לשום דבר שחוויתי עד כה. אני במקום הנכון סוף סוף. "בוא נעצור רגע, אמיר. לא כל-כך מהר. אני לא יכול לעכל את כל זה בבת אחת". קולי רועד מעוצמת התשוקה הזורמת בעורקי ומפתיעה אותי. לא ידעתי שאפשר להרגיש כך. "נצא למרפסת. אני חייב לעשן". "אני אוהב אותך", אמיר אומר בפשטות גמורה כשאנחנו יושבים זה לצד זה. ידו נשלחת את זרועי בבעלות מוזרה שמקסימה אותי והלב מחסיר פעימה. "אמיר..." "לא. אל תגיד כלום. אל תקלקל לי. בבקשה אל תקלקל", קולו נואש. "אמיר..." אני מנסה, אבל הוא מהסה אותי שוב ושוב. "אמיר די", אני צועק עליו בחיבה, "כל מה שאני רוצה לומר זה שגם אני אוהב אותך. אתה יקר לי מכל אדם אחר. חוץ מאמא שלי כמובן". "כמובן", אנחנו צוחקים יחד והמתח נשבר לחלוטין.