[natalysh]

../images/Emo41.gifמאמר של אורי ושלי- רופא בצה"ל../images/Emo41.gif

קצין ודוקטור – הצטרף לעתודה הרפואית של צה"ל!/אורי ונטלי כל שנה, אותו הדבר – גלגל"צ גורמים לג'ינגל הנ"ל לצאת לנו מכל החורים. אבל, מכיוון שאני במקרה אוהבת את גלגל"צ, וגם במקרה נמצאת במסלול העתודה הרפואית, אני מצרפת מידע חשוב לקראת מי שמעוניין להצטרף למסלול (המידע נכון לגבי רפואנים, ואשמח אם אחד מרפואני השיניים במסלול יפרט גם את הדברים לפי ראות עיניו). מהו המסלול? במסלול העתודה הרפואית, במקום להתגייס כאחד העם בגיל 18 לכוחות הביטחון, מקבלים דחיית שירות סביב ה-7 שנים לצורך השלמת התואר M.D. – "תואר לדוקטור לרפואה" באחת מארבעת הפקולטות לרפואה בארץ . ראוי לציין, כי עקב אהבתו הרבה של צה"ל לרופאים, הוא מאפשר גם לחיילים בשירות סדיר לצאת מהשירות ללימודי רפואה, כפי שמתואר כאן: http://www.aka.idf.il/lomdim/tochen/?catId=31458&popId=31005 בתום השלמת התואר מתגייסים כרופאים כלליים (ללא התמחות כלשהיא), בתור קצינים (לאחר קורס קצינים), למשך חמש שנים (שלוש שנים בשירות סדיר, הן לבנים והן לבנות, ושנתיים בשירות קבע). מסלול השירות יכול להיות בדרג השדה, או לחילופין – במרפאות העורפיות. עקב המחסור הגדול ברופאים צבאיים במיוחד בשדה, הצבא מעודד את מי שנמצא במסלול להתגייס לדרג השדה (דרג א' – יחידות שדה, דרג ב' – בט"רים קרביים ומרפאות בסיסים שונות), באמצעות תגמולים שונים הבאים לידי ביטוי בשכר גבוה יחסית בשנות השירות הסדיר (שכר רגיל הוא פחות מ-1000 ש"ח לחודש), אפשרות להמרת שירות בחודשי בתי חולים (לצורך התמחות) בשנות הקבע וכו' וכו'. באופן סטטיסטי, רב הגברים מוצאים את עצמם בסופו של דבר בדרג השדה ברמה כזו או אחרת, אלא אם הם בעלי סיבות מיוחדות. מאוד מיוחדות. אצל הנשים הנושא גמיש יותר ומשתנה ממחזור למחזור. פירוט נוסף בנוגע לשירות, בהמשך. יתרונות במסלול

יתרון כספי - אחד היתרונות המרכזיים, ובעיני חלק מהאנשים – היתרון הגדול ביותר. נכון לשנה"ל תשס"ו, עבור כל שנת לימודים מקבל כל רפואן מענק של 8500 ש"ח, שמכסה כמעט את כל שכר הלימוד לאותה השנה. בנוסף, החל משנה ד' קיימת אפשרות מיוחדת לרפואנים, לבקש סיוע כספי במימון מגורים, על בסיס סוציו-אקונומי. בנוסף, מי מביניכם שנולד בעיר המוגדרת ע"י הצבא כפריפריה ו/או בעל נתונים סוציו-אקונומיים מסוימים, יוכל להצטרף למסלול "עתידים" וליהנות ממלגה משתנה מאדם לאדם וממחשב נייד חדיש ביותר, שכמעט כל אדם היה מוכן למכור את שבעת ילדיו בשבילו. ראוי לציין גם כי כל ההשתלמויות החיליות שעושים בחופשים נחשבים לרפואנים במילואים, ולכן רפואנים זכאים לתגמולי מילואים. הווה אומר: $$$$$ . אי אפשר להכחיש שהסיוע הכספי הנ"ל מאפשר לימודים בראש שקט לרבים מאיתנו.

הגיל - עם קבלת דח"ש (=דחיית שירות) ללימודי רפואה, כל הקריירה בעצם מוקדמת בפרק זמן של בין 2-4+ שנים. אמנם לעתים נדמה כי ההתגייסות לצבא בגיל 25 מעכב גם היא במידה כזו או אחרת את המסלול, אך צריך לזכור שמדובר עדיין בעבודה כרופא/ה וצבירת ניסיון, כלשהוא. היתרון גדול יותר ברפואה מאשר במקצועות אחרים, משום שגם כך מסלול הלימודים ארוך מאוד – 7 שנים לקבלת התואר+התמחות+התמחויות-על לאלו המעוניינים בהן וכו' וכו'.

קבלה לרפואה - זהו יתרון לא רשמי, ולא ניתן להצביע על נקודה מסוימת בה ניתן לראותו מתרחש בבירור, אבל באופן כללי ניתן לראות עתודאים שמתקבלים לרפואה עם נתונים פחות גבוהים מסטודנטים רגילים. לא שניתן לסמוך על זה ולהוריד את הרגל מהגז, אבל עקב המחסור החמור ברופאים בצבא, הצבא רוצה לגייס לשורותיו כמה שיותר רופאים, ולשם כך להכניס כמה שיותר עתודונים לפקולטות לרפואה. השיקולים הלאומיים לעתים משפיעים, ולעתים לא. יתרון נוסף שקשור בקבלה ברפואה הוא העובדה שהסיכויים שאדם בן 18 עם נתונים גבוליים לקבלה ייתכן כי יתקבל, אולם אם יחכה לאחר הצבא עוד 2-3 שנים, ייתכן כי ימצא את עצמו משפר בגרויות/פסיכומטרי שוב ושוב.

איכות השירות - למרות שבנושא הזה יש גם לא מעט חסרונות, עבור חלק מהאנשים השירות כרופא בצה"ל נחשב איכותי, במיוחד עבור בנות. חלק לא קטן מהבנות, בבואן להתגייס, עלולות לקבל תפקיד שלא ממצא את יכולתן כמעט כלל, בעוד שבתור קצינה רפואה השירות, על כל חסרונותיו, יהיה משמעותי. זו הזדמנות טובה לתרום למדינה ולתת טיפול רפואי לחיילים הקרביים והלא קרביים, ורבים יוסיפו, כי זו גם אפשרות למרווח נשימה לאחר הלימודים ולפני ההתמחות. זהו לא סוד כי כיום המצב בהתמחויות ובבתי החולים קטסטרופלי, ולאחר שמקבלים בראש בסטאז', נדמה כי השירות בצבא הינו הזדמנות להשתפשף, להתרגל לרפואה וללמוד מהטעויות במסגרת, שקשוחה ככל שתהיה, עדיין לא מבקשת ממך לעשות כ-8 תורנויות בחודש ולהשתתף בניתוחים בשעה 1 בלילה. ראוי לציין כי גם השירות וגם ההשתלמויות שעושים לפניו (קורס חובשים, MTLS, השלמה לקציני רפואה) מאפשרות לימוד של רפואה מסוג שלא פוגשים באזרחות, ועדיין אפשר להפיק ממנה טוב לקראת האזרחות – עמידה במצבי לחץ, שיקולי קדימויות, התמודדות מול בירוקרטיה במלוא הדרה ופארה...

 

[לטינית בנשמה]

../images/Emo41.gifתחרות המאמרים חוזרת../images/Emo41.gif

מאחר ובימים האחרונים התווספו כמה מאמרים ועוד כמה הבטחות למאמרים, החלטתי להחזיר את התחרות. את המאמרים שנכתבו אני משרשרת להודעה הזו, על מנת שתוכלו לקרוא ולהתרשם. תזכורת לחוקי התחרות: על מנת להתכונן לעתידנו בו אנו נפרסם שפע מאמרים ב- Nature וב- NEJM (Yeah Right), כל אחד ואחד מכם, אקטיביים ופסיביים מוזמן לכתוב מאמר מקיף באחד מהנושאים שיפורטו בהמשך. על המאמרים להיות כתובים בצורה רהוטה, אינפורמטיביים ואובייקטיביים. המאמרים יפורסמו במאמרי הפורום, ושלושת המאמרים האהודים, כפי שיקבעו בסקר שיופעל בפורום יזכו את כותביהם בפרס סמלי מטעם תפוז אנשים

.

על הכותב לפרסם את המאמר שלו בשרשור זה עד ה-31.5!

הנושאים למאמר: 1. לימודי השנים הקליניות - האופן בו הם מתנהלים, הבחינות והמקצועות השונים. 2. מבחני מו"ר - אילו "משימות" ובחינות יש שם והאופן בו הכל מתנהל מבחינה טכנית. 3. הסטאז' - גם הוא - כיצד הוא מתנהל ומה עושים בשלבים השונים בו. 4. ההתמחויות - אילו קיימות, כמה זמן, הדרישות והקבלה להן. 5. מחקר ברפואה - כל הדרכים (MD-PhD), התמחויות שנחשבות מחקריות וכו'... 6. הדרך לרפואה - דרישות, הליכי הרשמה ודברים חשובים שצריך לדעת, מעבר ממסלולים אקדמאיים וכו'... 7. מסלולים אחרים שאינם רפואה - רפואת שיניים, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'... 8. לימודים בחו"ל - כל הפרטים. 9. מאגרי מידע ברפואה - רשימת אתרים, חוות דעת על ספרי לימוד, אתרים לרכישת ציוד רפואי וספרים וכו'. 10. נושא אחר - נושא שאתם חושבים שיעניין מועמדים וסטודנטים לרפואה מכל השנים כאחד. בהצלחה!

 

[natalysh]

../images/Emo41.gifחלק ב'

חסרונות

הגיל - היתרון בהקדמת הקריירה במספר שנים מהווה גם חיסרון. בהתחייבות לצבא לכל כך הרבה שנים מראש (12 מינימום), האפשרויות לתמרון מוגבלות, ועימן גם האפשרות ליהנות מהדברים שבני אותה שכבת הגיל נהנים – טיול אחרי צבא, עבודה וכו'. כמובן שיש זמן גם לאלו בעת הלימודים, אך באופן שונה. כמו כן, נדמה כי הגיל משפיע בצורה כזו או אחרת על החיים החברתיים של רב העתודאים. בני ה-18 מגיעים עם חלב על השפתיים למקום בו רב האנשים מבוגרים מהם במינימום 4 שנים, שרובם עשו צבא. לטוב ולרע, הצבא הפך להיות "Issue" מרכזי מאוד בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו ולכן הוא ועוד פערים יוצרים הבדלים מנטאליים וחברתיים שונים בין הלא-עתודאים לבין העתודאים, ומכאן – גם התבדלויות. ברור שקיימים עתודאים שלא מתבדלים ונמצאים בקשרים נהדרים עם כל הסביבה, אבל חשוב לציין כי תופעת ההתבדלויות קיימת ולעתים משפיעה על החיים החברתיים בצורה שלילית.

איכות השירות

- כמה ששירות בתור קצין רפואה יכול להיות מאתגר, וכמה שלומדים בו דברים שלא ניתן למצוא באזרחות, עדיין קיימים בו דברים לא מעטים שיש להתמודד איתם. המעבר מחיי הוללות סטודנטיאליים באזרחות אל מדי חאקי בבסיסים בטיזנ-אבי, אינו קל, במיוחד כאשר רב החברים מהפקולטה לא עושים אותו איתך וממשיך לנהל חיים אזרחיים נורמאליים. מצב זה לא קל בכלל גם כאשר יש לך כבר חיי משפחה לנהל, במיוחד לא בתנאים שפוקדים חלק מקציני הרפואה (בסיסים סגורים, ריחוק, פעילות בשעות-לא-שעות וכו'...). כמו כן, הצבא הינו מערכת לא קלה וקשוחה מאוד, שמעטים האנשים שעוברים קליטה מנטאלית חלקה בה. לקליטה זו תערימו גם את הדילמות האתיות שלא ניתן להתחמק מהן – בעורף: למי מהחיילים להאמין מול לחצי המערכת, בשדה: שיקולי קדימויות, שוב – אל מול לחצי מערכת. אם עדיין לא הבנתם, לחצי המערכת הם האלוהים שלכם למשך חמש שנים. על האתיקה הרפואית וכו' תוכלו לקרוא מאמרים נפלאים בעיתון "הרפואה הצבאית", ממש כאן: http://www.ima.org.il/imahebnew/T6.asp?p=4&n=6283 כמו ששמתם לב, שני החסרונות המרכזיים במסלול הינם גם יתרונותיו. לא במקרה, מסלול העתודה הרפואית הינו אמביוולנטי כל-כך, והמסלול לא מתאים לכל אחד, ולכן יש לשקול את ההתחייבות לו בכובד ראש. מדובר בהתחייבות ל-12 שנים. מי שמגיע למסלול מהסיבות הלא נכונות, מלבד נזק למערכת כולה, הוא יגרום לעצמו לנזק במימדים לא קטנים. איך מגיעים למסלול? לא כל אחד רשאי להירשם למסלול. התנאים להרשמה: - עמידה בנתוני איכות צבאיים, התאמה לקצונה (קב"א, דפ"ר, קרק"ר, פק"ל, כסת"ח ושאר הקיצורים המקובלים). - ביצוע הבחינה הפסיכומטרית עד מועד המוגדר מראש כל שנה, וקבלת ציון מעל 680 בו. - זכאות לבגרות ישראלית. הופתעתי לגלות כי כיום נרשמים למסלול עצמו דרך האינטרנט. בכל אופן, זה מתבצע כאן: https://www.aka.idf.il/giyus/Login/?catId=30461&docId=33477&moduletogoto=7 לאחר קבלת אור ירוק מהצבא, נרשמים לפקולטות לרפואה בהן אתם מעוניינים ללמוד (רב המועמדים נרשמים לכל האוניברסיטאות או לפחות לשלוש מהן על מנת להבטיח קבלה לפחות לאחת), באמצעות ערכות ההרשמה ושאר טופסיאדה מייגעת. אם כבר השלמתם את חובת הפסיכומטרי והשגתם מעל 680 (כל הכבוד!), יש לכם איזה חודש-חודשיים עד הכניסה לתקופה המטריפה של הראיונות. בתקופתי, לפני תקופת הראיונות עברנו המועמדים סדנת הכנה לראיונות מטעם הצבא, שהייתה די מרשימה לטעמי, ובכלל הזדמנות נהדרת להכיר אנשים רבים. את רשמיי מהסדנה ומהראיונות ניתן לקרוא כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1523&a=69640&c=7257&sc=0&ssc=0 נוסף לראיונות בכל קצוות הארץ, המועמדים מזומנים ליום מבדקים צבאיים במכון "קינן שפי" הקרוב לביתם. כמעט את כל המבחנים פגשתם כבר בשלב כזה או אחר במיונים שלכם למסלולים אחרים – מבחני אישיות, דינמיקה קבוצתית, ראיון עם פסיכולוג וכו' וכו'. המבחנים אורכים יום שלם (עד שעות אחה"צ בד"כ), אולם, חשיבותם בהכרעה לגבי מועמדים לרפואה שנויה במחלוקת. אין מה להתרגש מהם, אחרי שעברתם גם פסיכומטרי, גם ראיונות מול מראיינים עוינים וגם מיונים למסלולים אחרים, באמת שאפשר להתרווח ולנשום לרווחה במבחנים הללו. עבור הלחוצים שביניכם, ניתן לקרוא עליהם כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=7404&c=912&sc=33&ssc=0

 

[לטינית בנשמה]

לימודי רפואה בארה"ב ובקריביים

מצורף מאמרו של Reaper בנושא.

 

[לטינית בנשמה]

מכינות אוניברסטאיות וקבלה לרפואה

מצורף כאן המאמר שלי בנושא.

 

[natalysh]

../images/Emo41.gifחלק ג'

מי מתקבל בסופו של דבר? - מעטים המתקבלים שלא אוחזים בפסיכומטרי של לפחות 700-710. היערכו בהתאם. - חבר'ה בגרויות גבוהות. מעטים מאוד המתקבלים עם ממוצע בגרויות של לפחות 110. גם כן, היערכו בהתאם ותחרשו היטב. - חבר'ה שהתקבלו לפחות לאוניברסיטה אחת, שזה אומר – התקבלו גם מבחינת הציונים וגם מבחינת הראיונות שעברו בה, וגם מבחינת דרישות נוספות: בבן-גוריון שבבאר-שבע, חייבים לבצע קורס קיץ בתקופת הקיץ, ובאוניברסיטת תל-אביב חייבים לבצע קורס הכנה בפיזיקה ו/או בכימיה במידה ולא נבחנתם בבחינות הבגרות במקצועות אלו ברמת 5 יח"ל. - חבר'ה שעברו את מבחני קינן-שפי. שיהיה. מה עושים לאחר הקבלה? לאחר הקבלה, הצבא נותן לכם את האישור הסופי שהתקבלתם, ובאיזו אוניברסיטה אתם הולכים לבלות את שבע השנים הקרובות. גם כאן יש שאריות טופסיאדה של שכר לימוד, מעונות וכו' וכו', אבל הכל בתחושה הרבה יותר טובה וקלה של: היי, אני בפנים! ייתכן כי תזומנו ליום החיול שלכם בבקו"ם טרם תחילת הלימודים, אך זה תלוי בעיקר בלו"ז של האוניברסיטה ושל הצבא. אני התחיילתי כשבועיים לאחר תחילת הלימודים. וזהו. נכון, זו תקופה קצרה, ואין הרבה מה לעשות בה, אבל אני רוצה לציין כמה חשוב שתנוחו טוב בתקופה זו ותנקו את הראש לקראת תחילת הלימודים. לימודי הרפואה, בעיקר בסמסטר א' של שנה א' הם שוק גדול, ואם תגיעו עייפים נפשית ופיזית אליהם, אתם עלולים לצאת עם נזקים נפשיים קשים ולהכות חתולים בגיל 70. סעו לחו"ל, סעו לאילת, סעו לצפון, סעו, תשנו, תצאו, תשתכרו, תרקדו, תעשו שופינג, תקראו ותעשו שמייח, העיקר אל תשבו בבית ותספרו את הימים עד לתחילת הלימודים, טרוטי עיניים מהתקופה המעצבנת של ההמתנה לקבלה. מה עושים בלימודים? רוקדים סווינג. מה חשבתם? לומדים, והרבה, ומשתדלים לבלות כמה שיותר. מה עושים בחופשות בין השנים? נחים. והרבה. וחוץ מזה: בשנה א': טירונות משולבת עם קורס חובשים/קורס הכרת תפקידי החובש – השתלמות נחמדת של כחודש, בבה"ד 10 שבצריפין, שעדיין מתגבשת ומשתנה. אני השתתפתי במחזור הראשון של השתלמות זו, ואנו הטבענו את המושג "קייטנת תלר"פים", שמתאר פחות או יותר את מה שמתרחש בה. ניתן לקרוא על הקורס כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=60427&c=929&sc=848&ssc=0 בשנה ב': הכנה לקורס קצינים/קורס קצינים – יש בלגן עצום עם הנושא הזה. הלוואי והייתי יודעת על מנת להרחיב. על ההכנה ניתן לקרוא כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=7543&c=929&sc=848&ssc=0 בשנה ג': קורס קצינים בבה"ד 1 שבמצפה רמון, שמתפרש על פני כל החופש (

) וגם לעתים על פני לימודים. על קורס הקצינים (מגמת מעוז) ניתן לקרוא כאן: http://www.bahad1.co.il/show_item.asp?levelId=57609 בשנה ד': חופש. כן. בשנה ה': השתלמות הרפואה הדחופה (בה"ד 10). בשנה ו': חופש, מהול בהרבה בחינות גמר. סטאז': קורס "חץ" בבה"ד 10, המשלב קורס של M.T.L.S (Military Trauma Life Support), עליו תוכלו לקרוא כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=7555&c=929&sc=848&ssc=0 תום הלימודים (האם באמת יש כזה דבר?): השלמה חילית לקורס הקצינים, גם היא בבה"ד 10 אשר בצריפין, עליה תוכלו לקרוא כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=60616&c=929&sc=848&ssc=0

 

[snier1991]

תודה רבה דבר ראשון היה כתוב

בצורה נהדרת וקולחת הזכרת במה שכתבת מכינה למי שאין 5 פיזיקה או כימיה על כמה זמן זה מתפרס?

 

[סאבסקפולאריס]

בערך חודש

הקורס נערך במקביל לשני המקצועות (של פיסיקה ארוך יותר וקשה יותר).

 

[natalysh]

../images/Emo41.gifחלק ד'

השירות כקצין רפואה לפי אתר אכ"א, מסלול התפקיד תלוי באם אתה בדרג השדה או בדרג העורפי. בדרג השדה המסלול נחלק לשלושה תפקידים, כאשר הראשון בהם הינו קרפ"ג (קצין רפואה גדודי), השני הינו קרפ"ח (קצין רפואה חטיבתי) או רופא בבט"ר (בסיס טירונים), והתפקיד השלישי הינו תפקיד ביחידה מובחרת או בתפקיד נחשק. רופאים בשרג השדה צוברים "חודשי בית חולים" אליהם הם זכאים ויכולים להתחיל להתמחות בהם. בדרג העורף, התפקיד הראשון הינו רופא במרפאה והתפקיד השני הינו מפקד מרפאה או תפקיד מטה אחר. התפקיד נבחר כמעט באופן בלעדי ע"י הסקרפ"ר (סגן קצין רפואה ראשי), תוך התחשבות מסוימת (?) בהעדפות של הרופא. השיבוץ נעשה לפני תחילת השירות הפעיל בעיקר על סמך המלצות מפקד ההשלמה החילית של הרופאים ועל סמך תפקודיו של הרופא בהשלמה. קיים צורך ברופאים גברים קרביים, כך שרוב הסיכויים שאלא אם כן חסרה לך רגל או עין, תוצב במינימום בסיס טירונים של דרג ב'. לגבי בנות המצב מעט שונה ויש גם התחשבות מסוימת (שוב - ?) במצב המשפחתי – נשואה/ילדים וכו'. על מנת ללמוד על תפקידיו של הרופא, יש להכיר מעט את תפקוד הרפואה הצבאית ולשם כך התגייס יקירנו אורי (uriler), לשעבר חוג"ד בגולני, שמספר: אתחיל בקצת רקע כללי על מבנה מערכת הרפואה בגדוד קרבי (אני מפרט לגבי חי"ר, יש קצת שוני אצל שיריון, תותחנים וכו' אבל דומה מאוד): בראש ההירארכיה – עומד הרופא. כמו שכתבה נטי – תפקיד ראשון (דרג שדה). אחריו – חוג"ד (חובש גדודי / חובש בכיר), ובצמוד לו אחראי המרפאה. שני התפקידים האלה הם חופפים בחלקם (מס' שתיים מבחינת סמכות רפואית בגדוד) אולם תחום אחריות שונה – אחראי מרפאה אחראי על רפואת שגרה וחוג"ד על רפואת חירום (מבצעים, ליווי אימונים וכו'). אחר כך יש את החובשים, חלקם מפוזרים בפלוגות וחלקם כפופים ישירות לרופא (פלוגת מפקדה – תאג"ד). אני הייתי חובש בפלוגת החבלה של חטיבת גולני. כחובש – הייתה לי מעט מאוד אינטראקציה עם הרופא של הגדוד, רק מעט מסדרי חולים (אפרט בהמשך) כשהחלפתי את החובש הפלוגתי. בהמשך – הייתי החוג"ד של גדוד הסיור של החטיבה (קורס נוסף מעבר לחובשים). ככזה, עבדתי בצמוד לרופא הגדודי (קרפ"ג) (למען האמת שניים, הם התחלפו באמצע) ואף יצא לי לעבוד הרבה עם הרופא החטיבתי (קרפ"ח), שהוא בתפקיד שני של רופא בדרג השדה.

תפקידו של הרופא בחי"ר

- תפקיד ראשון: 1. בשגרה, שלושה דברים עיקריים: א. מסדרי חולים (רפואה שוטפת) – עריכת מסדרים לפלוגות, חלוקת תרופות / הפניות / מדרסים / פטורים (והרשימה עוד נמשכת). עבור הרופאים – חלק פחות אהוב... רוב התלונות הן כאבי ראש / גרון / בטן / כאבים אורטופדיים שונים וכו'. במקרים בודדים יש דברים יותר יחודיים – וגדולתו של רופא טוב בגדוד היא לגלות את הבודדים האלו, ולדאוג שהטיפול בהם יהיה כמו שצריך (הרבה פעמים המפקדים שאינם ממערך הרפואה חושבים שהחיילים "מנצנצים" ומונעים מהם את הגישה לרופא / הפניות). מסדרי החולים מנוהלים עם חובש צמוד (טפסים, מדדים...), אולם הרופא הוא הקובע (אלא אם החובש מכיר את החייל מקרוב ויודע שהוא מזייף וכו'). ב. חיפו"קים

– נגזר מהמילה חפ"ק – "חולית פיקוד קדמית". המשמעות בשטח – ליווי אימונים. הרופא אחראי על קביעת סף לאימונים מבחינת מזג אוויר / עומס (בהתאם לפקודות מטכ"ל, אבל הוא הסמכות העליונה בשטח). בנוסף – הוא אחראי על קביעת הדרישות מחובש מלווה לכוח המתאמן (בהתאם לכמות האנשים, מזג אויר וכו'). יש מקרים בהם הרופא יצטרך ללוות בעצמו את הכוח המתאמן (למשל – אימון רטוב – ירי באש חיה, או מסע מעל 60 ק"מ). ג. כשירות חובשים – לטעמי, האחריות הכי גדולה של הרופא בשגרה. הוא, והחוג"ד עימו – אחראים על בניית מערך ההדרכה, החלפת ציוד, ניהול אימונים, וידוא כוננות (מסדרי ציוד) וכו' לכלל החובשים בגדוד. עליהם מופקדת האחריות שבעת מבצע כל החובשים ידעו ויהיו מסוגלים לבצע את תפקידם במידת הצורך. 2. בחירום – הכוונה למבצעים. הרופא אחראי על בניית פרק הרפואה בפקודות המבצע (כמה חובשים בכל כוח, איפה ישבו, צירי פינוי, ציוד מיוחד למבצע – למשל לפי תנאי מזג אויר וכו'). בנוסף – הרופא, ועימו 2 חובשים + מנהל אירוע (חוג"ד / אחראי מרפאה) נמצא בכל מבצע בשטח, בדרג אחורי מעט יותר (אם חס וחלילה יש פצועים, הם מטופלים מיידית על ידי החובש בכוח, והתאג"ד – מחלקת הרפואה הגדודית הכוללת את הרופא מוקפצת למקום). הרופא גם אחראי על ההחלטות הרפואיות הנוגעות לפינוי וטיפול בכל סד"כ הגדוד (סד"כ – סדר כוחות – כל האנשים במשתתפים בפעילות). כרופאים בגדוד קרבי – מצד אחד העבודה בשגרה משעממת למדי, אבל יש את העניין והסיפוק שבמבצעים, בפעילות "אמיתית". התפקיד שוחק – הרבה שעות (לפעמים מבצעים שנמשכים מעל 72 שעות רצוף), הרבה ימים, אם זה גדוד שתופס גזרה בפעילות שוטפת (לא רק מבצעים) – מעט שעות שינה. אבל זה מתגמל. לגבי קרפ"ח – התפקיד השני: תפקידיו דומים, רק שהם ברמת החטיבה (חטיבה – 3 גדודים סדירים + בסיסים עורפיים). יותר אנשים לדאוג להם, יותר חובשים (ורופאים), יותר מבצעים (שהוא כקרפ"ח צריך לאשר לכל רופא כל תוכנית מבצע). אומנם, יש לו עוד קצין שעוזר לו – קא"ר (קצין אירגון רפואה) – חובש שיצא לקצונה, שמסייע בענייני לוגיסטיקה, אבל הרופא הוא הסמכות. ולכם – הרופאים (העתודאים) לעתיד הרחוק, משפט של חובש: זכרו מה אתם, אומנם רופאים, ובוגרים בהרבה מהחיילים שאתכם, אבל אתם רק הגעתם עכשיו לשטח... החובשים שלכם, ובמיוחד החוג"ד ואחראי המרפאה, מנוסים יותר (בחיי החי"רניק). תקשיבו להם, תקבלו עצות לפעמים. לי לצערי יצא לעבוד עם שני רופאים שהגיעו בשוק מוחלט אלינו, ולקח לנו זמן לחנך אותם

חוץ מזה, אם החובש מבקש מכם לפעמים אישור לצאת עם מדי ב' הביתה כי קיץ וחם, תנו לו... אחרת הוא יגנוב לכם את החותמת ויזייף לעצמו ערימת אישורים לכל השירות

שיהיו לימודים נעימים לכל מי שבוחר במסלול הזה, ושירות קל (אבל אל תחשבו על זה עדיין... זה יותר מדי רחוק

) אני (נטלי) רק אוסף לגבי התפקיד השלישי, לפי המידע שהובהר לנו בהזדמנויות שונות ע"י חיל רפואה – לרב מדובר בתפקיד איכותי, שכן מדובר גם בתקופת הקבע וסוף סוף גם השכר סביר (אולי). ניתן להתקדם בתפקיד לשירות ביחידות מובחרות, הדרכה ופיקוד בקורסים (הדרכת רופאים), תפקידי מטה ואף מחקר. תקופת התפקיד משתנה בהתאם לכניסת התפקיד ובהתאם לסיום השירות (לפי חודשי בתי החולים שצברתם, אם קיימים). הרופאים שנפגשנו עימם היו תמימי דעים בעובדה שבתפקיד השלישי החיים בעצם מתחילים.

 

[natalysh]

../images/Emo41.gifחלק ה' ואחרון

לגבי אופי התפקיד של הרופא הצבאי, קיימים סיפורים לכאן או לכאן. מומלץ בחום לקרוא את רשמיו של סגן ד"ר ארז, אותם תוכלו למצוא כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/default.asp?forumId=159&c=929&sc=1062&ssc=0 רשמיו של gad206: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=159&a=7548&c=929&sc=0&ssc=0 לבנות המורעלות שרוצות להגיע לדרג השדה – סרן ד"ר ענת סבאג: http://www.aka.idf.il/yohalan/main/main.asp?catID=40768&docID=42543 שני הנ"ל נדמה כי עושים חיים בצבא. חשוב להדגיש כי לא כולם כמוהם, אולם מעטים האנשים שירקו לבאר ממנה הם שותים ויפרסמו אנטי-תזה לדברי שני הנ"ל. לכן ההמלצה היא, ליצור קשר ולהיפגש עם רופאים צבאיים ולשמוע את כל הדעות, הטובות והרעות, ורק אז לבחור האם להירשם למסלול או לא. בקורס החובשים שערבתי בסוף שנה א' יצא לנו להיפגש עם לא מעט רופאים בתפקידים שונים, שלחלקם לא היו הרבה דברים טובים להגיד על השירות (לדאבונו של המדור). זה לא יהיה נבון לקחת את כל הדברים ללב, שכן 80% מהשירות הינו סובייקטיבי וההנאה או חוסר ההנאה בו תלויים באדם עצמו. אולם, אציין דברים כמה שיותר אובייקטיביים שציינו רב הרופאים:

תחילת השירות (התפקיד הראשון) קשה והתנאים לא מזהירים.

גם אם התרומה המקצועית של הרפואה הצבאית אינה בשיאה, כולם הצביעו על תרומה אישית ניכרת- יכולת פיקוד, ניהול, קבלת החלטות ותפקוד במצבי לחץ.

קיימת תחושה חזקה של תרומה למדינה וגאווה.

משיחות עם רופאה נחמדה, היא ציינה שהשירות לנשים איננו קל ואיננו פיקניק, בניגוד למה שאולי מסתמן מדבריה של סרן ד"ר ענת סבאג – היא החלה בתפקיד שנחשב קרבי יחסית וביקשה לעבור לתפקיד פחות קרבי, עקב תובענות השירות הקרבי. נרשמה פגיעה בחיים האישיים... אפשר גם להכנס לאתר של חיל הרפואה וללמוד עליו על מורשתו: http://www1.idf.il/atal/Site/Templates/Controller.asp?fid=46970 למידע נוסף על העתודה ברפואה ניתן לפנות ישירות לחיל הרפואה - מדור איתור ועתודה, בטל': 03-7379520/1, פקס: 03-7376926, ד.צ. 02149, צה"ל. ואם נואשתם מלחכות לסימן חיים בטלפון מהמדור, אתם מוזמנים לפנות אלינו (natalysh ו- uriler) בכל שאלה. שיהיה בהצלחה!

אורי ונטלי

 

[morancho1]

../images/Emo45.gif סחטיין על ההשקעה !!!

 

[לטינית בנשמה]

../images/Emo63.gif

 

[מנשה שליטה]

כל הבוד על ההשקעה והמאמץ!

כל הכבוד על המאמרים המושקעיםועל הרמה הגבוהה. תודה רבה לכ הכותבים אושרית נטלי ואורי