מזל טוב לעומר של חנה

[רותי ע]

../images/Emo65.gif מזל טוב לעומר של חנה ../images/Emo77.gif

ליום הולדתו השביעי

הרבה אושר

לעומר וכל המשפחה

 

[לאה_מ]

הרבה ../images/Emo49.gif לעומר ../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo39.gif../images/Emo42.gif

 

[ת ו ת]

מזל טוב ועד 120

 

[מירי,]

../images/Emo65.gif אלפי ברכות ואיחולים../images/Emo49.gif

 

[iris & ben]

מזל טוב לעומר../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif

 

[חנה בית הלחמי]

וואו, תודה - לא שמתי לב ששרשרתם

אז ראשית - הוא בן שש...עולה בקרוב לכתה א´ (אמאל´ה - איזה פחד....). יום ההולדת בגן היה הכי מיוחד שחווינו בשש שנותיו. תאור ארוך: כל ילד או ילדה הם, ביום ההולדת, מלך או מלכה ליום אחד. עומר הנחה את הפעילות בגן כל היום. נערכה לכבודו ארוחת בוקר חגיגית עם החטיפים, עוגה והדלקת נרות. הוא קבל בבוקר חולצת יומולדת של הגן שמודפס עליה "ל____ יום הולדת שמח מילדי גן כרמלית". עומר כתב את שמו וצייר עליה ולבש אותה מעל הסווטשירט כל היום. בשתיים וחצי הגענו אנחנו. הילדים התכנסו איתנו ושרו לו שירי יומולדת. אחר כך בקשו מאיתנו לספר על עומר "של הבית". ממני בקשו לספר איך הוא נולד ואיך הוא היה כשהיה קטן ומנהגים מיוחדים שלו (סלט המלפפונים והדגדוגים בבוקר הצחיקו את הילדים עד דמעות - לא צריך כישורים קומיים רציניים כדי להצחיק אותם...). הגננת בקשה במיוחד מאבא שלו לספר איך זה להיות אבא שפוגש את הבן שלו לראשונה בגיל 4. הילדים שאלו שאלות מגניבות בתבונתן וסקרנותן. סבתא ספרה איך היא לקחה אותו מחדר לידה לתינוקיה בתל השומר וכל הדרך אמרה לו "אתה תהיה ראש ממשלה כשתהיה גדול". הילדים נקרעו מצחוק. אחר כך רצתי באמוק לחנות "הכל בשני שקל" לקנות הפתעות כי שכחתי ואבא פתח עם עומר את המתנה, שהכילה שלד (משחק שבץ-נא ללומדי קרוא וכתוב על גוף האדם עם שלד "אמיתי"), והסביר לכל הילדים על גוף האדם. אחר כך עומר חילק הפתעות, קבל מהילדים מפית פלסטיק לאוכל עם ברכות מהילדים בצד אחד וציור שלו בשני, והלכנו הביתה שמחים וטובי לב. סליחה על הטרחנות והתאור הארוך - זה פשוט מאוד מצא חן בעיני, שונה מכל יומולדת שראיתי אי פעם בגנים וליד - חגיגה אמיתית שיש בה את הספייס לביטוי והשתתפות גם אם מדובר בילדים שלא אוהבים חגיגות...

 

[nonana]

מזל טוב לעומר איזה כייף לשמוע../images/Emo65.gif

דברים שמחים ומרגשים אז שתהנו כך עוד שנים רבות

 

[שירלי של איה]

המוני ../images/Emo49.gif לעומר ליום ההולדת

ונשמע שהיה לכם יומולדת מושקע וכיפי. מי יתן ויהיו עוד הרבה כאלו!

 

[imale]

../images/Emo39.gif מזל טוב לעומר ../images/Emo39.gif

אכן נשמע כיום הולדת מיוחד ושמח במיוחד... עוד הרבה ימים של אושר

 

[מירי,]

בדקתי שוב....

מכיוון שזכרתי שעומר עדיין לא בכיתה א´ , בדקתי גם לפני שברכתי , אבל לפי הכתוב הוא יליד 95.... (אז אולי צריך לעדכן את הרשימה...)

 

[חנה בית הלחמי]

הוא יליד ינואר 96

 

[שירלי של תומר]

מזל-טוב לעומד ולמשפחה ../images/Emo77.gif../images/Emo39.gif../images/Emo65.gif

נשמע באמת מסיבה מקסימה והתיאור שלך מאוד מרגש! תמשיכו להיות מאושרים

שירלי.

 

[שירלי של תומר]

עומר לא עומד - אוףףףףף!!!

 

[דסי אשר]

חנה, אכן יום הולדת נפלא

אנושי, ובא ממקומו של הילד , מחייו ומשפחתו, יש הבדל ענק בין יום הולדת זה, וכל הכבוד לגננת היצירתית, האנושית, המחוברת לעולם הילדים(ולא משנה לי אם העתיקה הרעיון ממשהו אחר...), לבין " הפקת הענק ב 1400 ש"ח" שאתם עורכים בבית. הפקת ענק זו, אומר עליה רק שני דברים, שלגבי אומרים המון(ואל תראי זאת כבקורת, אלא כחומר למחשבה): 1. אין בהפקה זו, בגדול, משהו מכם, פרט לכסף שלכם, שהוא לא מעט. 2. היה כאן דיון ארוך עך חינוך לערכים, ודיברנו כאן שלא הנאומים משמעותיים, ולא הדיונים, אלא המעשה. דיברנו גם שחינוך לערכים אינו דווקא רק חינוך למעורבות חברתית. הפקות הענק הביתיות, מחנכות את הילדים לדבר אחד, בעיקר: לחנוך לתחרותיות, כערך, תראו ותשמעו מה עשתה אצלי "צילי הליצנית"(ויש לי כמה כרטיסי ביקור של כאלה שמפיקות כאלה מופעי ענק ומפיקות הרבה כסף מההורים שמעונינים במופעי הענק האלה). וההורים, נענים לבקשות הילדים, מסיבות שלך ואחרות, אבל הילד, שמבקש ששירלי תפיק אצלו את יום ההולדת, חווה את שירלי אצל משהו אחר, נהנה מאד, ורוצה שהיא גם תהיה אצלו. ושירלי תהיה נפלאה(אני , במקרה מכירה אותה), והיא תחזיק חבורת זאטוטים ערב שלם, היא גם תפעיל את המערכת המוסיקלית בקולי קולות(ערך= מוסיקה חייבת להיות חזקה, עם הרבה תופים וכו´), היא גם תפעיל היטב את גרונם של הילדים, בשירה בקול רם( אני שומעת את הפקות הענק מכל בתי השכנים שלי, ודי מזועזעת מהחינוך התרבותי אליו נכנסים הילדים). בכלל, שירי תפעיל אותם, הם יתרגלו כ"ערך" שכדי להנות משהו צריך להפעיל אותם. כן, חנה, נשאתי ברבנות, ללא קהל אדיר. אילו היייתי יותר בוגרת, גם זאת לא הייתי עושה. הכסף הופך להיות ערך למשהו טוב, למשהו שבלעדיו לא ניתן להיות מאושרים. ההפקה בגן לא עלתה לכם ולגננת הרבה כסף, והייתה חוויה מאד מרגשת, ששמה את בנך במשך יום שלם במרכז, לא רק בזכות הכרזתו כמלך לאותו יום, אלא בעיקר משום המשך היום, התוכן שהביאו הוריו וסבתו, אודותיו, בפני הילדים ובפניהם עצמם. זה לא מקרה שכל כך נהנית. זהו אכן יום הולדת נפלא. היום ילדים קטנים, וכל שנה הגיל נהיה נמוך יותר, דורשים, פשוט כך, במסגרת אווירת התחרות, משהו יותר ייחודי, שראו אצל מישהו, כדי שהם יבלטו, כדי שיעמדו (בלי שהם מודעים לכך לחלוטין) בתחרות. מזמן כבר ילדים נוסעים לחו"ל במקום מסיבת בר מצווה. היום כבר ישנה דרישה גם לנסיעה לחו"ל וגם למסיבת בר מצווה מהממת. זה כמובן, ממשיך בכל התחומים, וגם בנושא הנישואין, והכרתי זוגות שהתרוששו, משום שרצו לעשות חתונה גדולה ויפה, ובנו על התשלום שיביאו האורחים( היום כבר אין ,כמעט , מתנות אישיות. הזוגות מבקשים כסף....). זהו, גם יום ההולדת הביתי, קשור לחינוך לערכים, כמוהו יום ההולדת בגן, שמביא עולם ערכים אחר. אני קיצונית, אני יודעת, אבל כואב לי לראות את איבוד החוויה שיש בימי ההולדת כפי שהיו פעם, וכפי שהשכילה הגננת בגן של עומר לעשות. אין זה אומר שהילדים לא יהנו ביום ההולדת של ההפקה, הם יהנו, כי הם מורגלים לכך. גם זוגות שנישאים בהפקות ענק, נהנים, אבל הכל מוביל למקום ערכי, שאומר: כדי לחיות נכון היום, צריך הרבה כסף. אני מכירה כמה אנשים, מאד לא אמידים, מאד דלים בהכנסתם, אך מאד מאושרים. מקווה שלא קילקלתי לך את ההנאה. אני בטוחה שלא, כי ההפקה בוודאי תהיה יפה, פשוט חומר למחשבה. בבר- מצווה שלי, נתנו לנו לבצע 13 משימות, שביצוען נמשך כחודש ימים. עד היום, בגיל 56 כמעט, אני זוכרת כמעט את כולן,. את המסיבה שנערכה, אני כמעט לא זוכרת. המשימות העבירו לנו את הערך שבגרנו. גרנו במושב שיתופי. היינו צריכים, בזוגות, למשל, לנסוע לחיפה לבד, ולשלוח בדואר מברק למזכירות המשק. היו עוד כמה משימות מענינות. אצלי בבית, עם בני(כיום בן 29), ואז כבר היו הפקות בר מצווה כדת וכדין, ערכנו יום פתוח לכל אורחינו, כאשר אנחנו מגישים אוכל שעשינו אותו בעצמנו, במשך כל שעות היום, בהתאם לשעות הביקור. הטבח הראשי היה חתן בר המצווה, בני, שמאד אהב ואוהב לבשל, . הכנו מראש הרבה פריטי אוכל לבישול מהיר של אוכל סיני דליקטסי, והטבח הצעיר טיבח.אנחנו ההורים הגשנו וישבנו עם האורחים. הוא היה מאד במרכז באותו יום, הוא "האביס" הרבה אורחים באןכל שעליו היו משלמים הרבה מאד במסעדות של אהרוני ושות´. ביום ההולדת של ביתי, נדמה לי שהייתה בגיל 4, תוכן יום ההולדת היה לאפשר לילדים לפתוח את ארגז התלבושות שלה, ולהתחפש כפי שרצו. הם היו נרגשים ביותר. הילד שקיבל היתר לא מילולי ללבוש חזיה... והם הפעילו את עצמם לבד. אנחנו היינו בשטח. היום דברים כאלה כבר לא יעבדו, כי הילדים, והמבוגרים, זקוקים כל הזמן לגרויים יותר חזקים כדי להנות. לא במקרה, זו אחת הסיבות לשימוש בסמים - אני צריך חוויה יותר גדולה ממה שיש לי בחיים סביבי. אני יודעת, הכנסתי הרבה מאד תכנים לנושא אחד. אמרתי לכם כבר, שנאמר עלי שאני חושבת מהר. אבל הכל חוזר לנקודה הבסיסית= חינוך לערכים. " איזהו העשיר? - השמח בחלקו" אתם יודעים שאינני קשורה בשום נימה מנימי נפשי החילונית לדת, אך לתפישתי, "דרבנן" היו אנשים מאד מאד חכמים, לא דומים במאום לממשיכיהם, מנהיגי הדור בתחום הדת כיום. דסי

 

[אילנה של יובל ומיכל]

../images/Emo49.gif לעומר. ודסי - כל כך אהבתי

את מה שכתבת! לפני חצי שנה התארחתי מספר ימים אצל חברתי בבוסטון (ישראלית). בנה בן החמש חגג יומולדת. הוזמנו חברים שלו מבית הספר וילדי חברים של ההורים. אמו הכינה את המסיבה יחד איתו - בצק לעוגיות (הילדים קישטו כאוות נפשם ואז היא אפתה להם את העוגיות וזה מה שהם קיבלו בסוף); משחק הכסאות, פרה עיוורת, ועוד משחקים "שלנו". אני הייתי מאוד סקפטית לגבי הצלחת יום ההולדת בגלל שזה כ"כ שונה ממה שרגילים כאן וממה שמקובל שם - אבל היה פשוט מדהים והילדים יצאו מוקסמים. אז באמת לא חייבים הפקות ענק (לא מבטיחה שלא אפול בפח הזה עוד חודשיים

אבל לפחות אנסה...). ואגב, האמור לעיל הינו בתגובה להודעה של דסי, אין לי מושג איזו הפקה חנה מתכננת (עוד לא התעדכנתי לגמרי...)

 

[חנה בית הלחמי]

אכן יש הרבה אמת בדברים של דסי

אבל לא ניתן להוציא ילדים מהקונטקסט של העולם שהם חיים בו. בגיל 4 ו-5 לא ערכנו מסיבה בבית. בגיל 4 גרנו אצל סבתא כי שיפצנו ברעננה, בגיל 5 הייתי בתחילת ההריון עם רעות ולא בא לי לחגוג במיוחד. הבטחנו לו הפקה - וזה מה שקיימנו. גם בהפקה הוא עומד במרכז ויודע לחלוטין שהכל לכבודו. אין ויתור על חובותיו החברתיות כמארח האירוע. הוא יודע שזה בס"ג שלא מתאפשר כל שנה. אגב, זה לא הסוף - הוא ביקש גם לחגוג עם 2-3 חברים טובים שלו. חשבנו יחד וסיכמנו שליומולדת היום הוא יקבל מתנה קטנה ואת תקציב המתנה נוציא על משחק מחפשים את המטמון שנערוך לו עם אותם חברים ובסופו כיבוד בחורשה ליד הבית. האמת ? מגיע לו השנה. והוא גם ילד נהדר, אח נפלא ואוהב וחם וידידותי לרעות, בן נפלא ומלא השגים אישיים, אינטלקטואליים, התבגרותיים כרימון. זהו סוג של תגמול שנראה לי לגיטימי, כל עוד מנתקים ממנו את התחרותיות שדסי גינתה ובצדק.

 

[מירי,]

האם תיגמול צריך להיות יקר כל כך?

האמת שאצלנו באזור זה לא ממש מקובל (או שעדיין לא היגענו לגיל), כל הורה חושב שילדיו הם .... טיבעי לא? לגיל 4 קנינו לדוד טרקטורון שעלה 1500 ש"ח - עשינו זאת רק מכיוון שאני בטעות היבטחתי טרם בדיקת העלות (והבטחות חייבים לקיים!) ואני עדיין חושבת שאין שום סיבה לחגיגה שעולה כל כך הרבה כסף... (אבל אולי בעשירונים שאני לא חיה בהם כן...)

 

[חנה בית הלחמי]

אז בינתיים עשיתי בדיקת עלויות

מפעיל/ה - 600-700 ש"ח, אוכל לילדים - 200-300 ש"ח, פרסים - 100 ש"ח, הפתעה לקחת הביתה - 100 ש"ח. קישוטים - 100 ש"ח. בקיצור, יש כאן פער של 100-300 ש"ח שמכסים בעצם את ההתרוצצות, הסופר, השקיות, ההסחבות עם הדברים, הכנת האוכל לילדים, נקיון (!!). במחשבה שניה - זה לא רק שלא יקר יחסית להיצעים בשוק, אלא אפילו שווה. לגבי מתנה - לי אישית אין בעיה לסגת מ"הבטחה" כשיש נימוק מכריע כמו אי מודעות לעלות. ובחיים לא הייתי קונה לעומר טרקטורון - שיקנה לו לבד בגיל 18 אחרי שיוציא רשיון נהיגה. אבל זו אני

 

[מירי,]

אבל למה צריך מפעיל/ה???

היה לי ברור שזה החלק הארי מהעלות... אנחנו עדיין לא עושים ימי הולדת בבית , אבל אני זוכרת את אלה שלי , עם אמא מפעילה - אחלה ימי הולדת. ולגבי הטרקטורון , את צודקת וכל מי שאמר לי שהישתגעתי צודק.... רק רציתי להראות שטעיתי - ושאני עדיין מאמינה שעלויות כאלה גם לימי הולדת הן מוגזמות...

 

[דסי אשר]

חנה, תודה, ותרגישי בנוח.

הי חנה, קודם כל אני שמחה על התגובה שלך ועל התגובות האחרות, כי בקשת תגובה. שנית, אני לא "צדיקה". גם אני חוטאת לפעמים, בעיקר לגבי ביתי. היא נוטה, למרות כל עולם הערכים שהיא קולטת וסופגת בבית, גם להיות מאד מגיבה לקולות והלכי הרוח בסביבה. כל עוד זה על חשבונה- לא עיניני. אבל, פעם, כשהייתה קטנה, באחת הפעמים הרבות שהחלפתי מקום עבודה, קיבלתי פיצויים, היא בדיוק סיימה בית ספר עממי, ומאד רצתה "כמו כולם" לנסוע לחו"ל. היינו אז יחסית סמוך להליכי גירושין מאד קשים וכואבים, והחלטתי לתת לה מתנה: "מספיק קשה לה, שלא תצטרך גם לעמוד בקושי של שונה מכולם????" אני לא גאה בכך, אבל גם לא מצטערת.היא קבלה ממני כרטיס נסיעה לארה"ב ואביה, משום אישיותו, שילש את הסכום. הילדים האחרים לא יודעים שהיא בכלל לא נהנתה. הם יודעים והיא יודעת, שגם היא נסעה לחו"ל. יש לי כללים ועקרונות , אבל הם לא נוקשים, ובמצבים מסויימים (במיוחד כשרגש האשם "עובד", ואין פתרון אחר-לא תמיד ניתן "לדבר", אני עושה דברים אחרת עם ביתי. הרווח, בנית מערכת יחסים שלנו, מיוחדת, על רקע מה שעברנו ביחד. דסי