הערב....../images/Emo4.gif../images/Emo21.gif
הם אמורים היו לחגוג במסעדה....עם אבא שלהם. אז למה כתבתי שקשה לי? כי-הרעיון היה שלי. והאבא "גנב" לי את הרעיון. כששאלתי אותו באמצע השבוע אם הם עושים היום משהו, והזכרתי לו שזה יוצא על יום שישי, הוא ענה לי שאין להם תכניות אז אמרתי לו שאני אשמח לקחת אותם למסעדה....וחשבתי שזה מה שיהיה, ואתמול בלילה, הסתבר לי מהבת שלי-שהוא קבע ללכת איתם למסעדה הערב.... ואף אחד לא יידע אותי. סיפרתי לידיד שלי שניסה להרגיע אותי ואמר לי שאולי הוא ראה שלא קבעתי איתם משהו אז הוא קבע איתם-אבל זה לא מדויק, כי אמרתי לבן שלי שאני רוצה לקחת אותו למסעדה.... וככה זה תמיד היה-גם בעבר. כאילו אני לא קיימת. והם תמיד הולכים לאן שהוא מחליט-כאילו הם רק הילדים שלו-והוא-אף פעם לא התחשב בי...וזה אולי גם חוסר תקשורת, אבל יותר חוסר רצון(אולי חוסר יכולת) שלו להתחשב בי....אז הבן שלי החמוד, והחכם, אמרלי אתמול-אמא, לא נורא, אז אפשר ללכת איתך למסעדה גם ביום שבת. נכון-אפשר-אבל הוציאו לי את המצב רוח.....כמו תמיד.ואת הרוח מהמפרשים, כמו בעבר-כשדרכו עלי....ועל נישמתי.(האבא שלהם) והחלק היחסית טוב והאופטימי שבסיפור-שלמרות הכל, אנחנו מתקשרים אני והאבא, מדברים, מנסים לארגן את מסיבת הבר מצווה, ושוב-זה בכלל לא כפי שהייתי רוצה שזה יהיה, אבל בסופו של דבר זה יהיה..... אולי אפתח שרשור נפרד....נראה. תודה שהקשבתם לי ולקיטורים שלי.