אחת התובנות הכי חשובות...
כשאנו מסתכלות במראה, אנו מסתכלות על השומנים שעלו או ירדו, על הצבע עיניים ש"למה הוא לא כחול?" ובכלל עם הרבה ביקורת. פעם היה לי חלום, בו הסתכלתי על עצמי מלמעלה, וגם על ה"עצמי" שהיה למעלה מהעצמי שלמטה (ואו יצא משפט מורכב מידי
, מי שרוצה להבין, יש חלום דומא בפתיחה של הספר ארבע ההסכמות, הוא מסתכל על עצמו מבחוץ, תוסיפו לזה הסתכלות של הגוף במה שיש למעלה(מה שמסתכל עלינו) עכשיו הבנתי את החלום הזה, שנחלם שהייתי בת 19/20... כשהנשמה מסתכלת על הגוף שלנו היא לא מסתכל עליו מנקודה של ביקורת, אלא ממקום של הבנה, של אהבה, של הכרה, התעניינות. היא לא שופטת את הגוף, מקבלת אותו כמו שהוא, יודעת שהוא הבית שלה, ששניהם מספקים את החיים האחד לשני. כשהגוף מסתכל על הנשמה הוא רואה משהו לא ברור, חסר צבע, עם צבע, אבל גם הוא לא שופט, הוא מתבונן ומקבל אותה כמו שהיא, מתעניין בדבר שלא ראה קודם לכן. אינני יודעת האם הענן שראתי בחלום הוא אכן הנשמה או אולי גוף אסטרלי או כל דבר אחר, אבל אני יודעת שהבטתי בעצמי ממנו, וממני בו, כלומר הוא גם היה אני. ובטח השאלה עכשיו היא מה הקשר למראה? למה אני כותבת את כל זה? כי בשנה האחרונה, או בשנים האחרונות בכלל, ניתקתי או שנותקו הרבה קשרים שלי עם אנשים. שניים מבינהם היו שתי החברות הכי טובות שלי, האחת מילדות והשנייה מהתיכון. מי שהכיר אותי קצת יותר מלפני שנה הכיר ילדה/נערה עמוסה, אולי גם פגועה, שניסתה "למצוא" את עצמה. ומה למדתי השנה? שכל אחד מאיתנו הוא בעצם מראה, מראה לאדם אחר. כשאנו מכירים אנשים, חוץ מלהכיר חברים חדשים, אנו מכירים אנשים שבעצם משמשים לנו כמראה. בקשרים שלנו עם אנשים אנחנו בעצם פוגשים/מכירים הרבה תכונות אופי שלנו, כל אחד מהחברים שלנו ידגיש פן מסויים בנו בין אם זה חיובי או שלילי. התובנה המשמעותית יותר שאליה הגעתי היתה שלפעמיים כשאנו מכירים אנשים אנחנו נפגשים במראה שהיא מאוד חזקה, שמדגישה אצלנו הרבה צדדים שאנחנו לא רוצים להכיר שקיימים בנו, צדדים שאנו רוצים להשתיק. לפעמים כשהמראה מראה את האמת קשה לנו לקבל אותה, ואנו בורחים ממנה. אפקט המראה והכהנת, כשלמדתי לקרוא בקלפים והגעתי לפריסת "קשר בין אישי" בחרתי לעשות אותה עלי ועל בת דודה שלי (שתינו נולדנו באותו היום בהפרש של מספר שעות, באותה השנה, אנחנו לא מסתדרות אחת עם השנייה) ומה שהציק לי בפריסה היה שבת דודה שלי קיבלה בצד שלה (זאת פריסה של 3 עמדות) את הכהנת, שהיא הקלף שלי! (ברגע שראיתי אותה בחרתי בה כקלף שלי). הבנתי שאני לא מסתדרת עם בת דודה שלי, כי היא היא המראה האמיתית שלי. ואני אתן דוגמא יפה לזה: בשנה שעברה כשהיתה בארץ התברר לי שהיא חוזרת בתשובה. דיי צחקתי עליה וניסיתי להוציא אותה משם החוצה. ומאיפה זה נבע?
אולי מביקורת עצמית על כך שגם אני "חזרתי בתשובה" נכנסתי גם לעולם רוחני אומנם לא של הדת אבל של הקלפים ושל החלומות. זאת אומרת, שראיתי בה בעצם את עצמי, אבל לא קיבלתי את זה... לשאלה למה אני התרחקתי מאנשים עניתי לעצמי, והבנתי מזה שבפעם הבאה לפני שאני בוחרת להתרחק, אני צריכה לבדוק את "המראה שלי" ומה בעצם היא באה להראות לי. בקשר לשאלה למה אחרים מתרחקים ממני? כניראה ואני המראה האמיתית/החזקה שלהם, והם עדיין לא בשלב של ההתמודדות מולה.