ביקורת על האוסף מעיתון תל-אביב
ביקורת חיובית למדי
))) המצב מביא איתו גם אוספים ראויים: כמו אלה למשל של שולה חן וצילה דגן, נציגות שנות ה-70, או של רוקרית האייטיז
סי היימן - שמקבלת נקודות על נחישות בזמן השחון הזה, שלא יוצאים בו המון אלבומים מקוריים, וחברת תקליטים אחת גדולה וחשובה בקושי מתפקדת, האוספים נעשים בהדרגה לנדבך משמעותי במצאי ההפקות. זה אולי לא נורא משמח, וזה גם מספק תמיכה ברורה לתופעת השירה בציבור, הכה מבאסת. אבל בדרך אנחנו מרוויחים בין היתר גם אוספים ראויים. קחו למשל את צילה דגן. זמרת מצוינת בכל קנה מידה, שפעם היתה לה נוכחות משמעותית לגמרי במשעולי הזמר העברי, בימים שעוד לא קראו לו פופ. דגן של שנות ה-70 היתה מהקולות הנשיים החשובים שפעלו כאן. בניגוד לתדמית המיושנת שיצאה לה, על רקע השתתפות בהפקות טלוויזיה, הקלטות אידיש וקאוורים, החומר המקורי של דגן ממצב אותה כמי שהלכה לפני המחנה, לפחות במחצית הראשונה של שנות ה-70. שירים כמו "ולא היה בינינו אלא זוהר", ו"כוכבים בדלי" ביטאו, נכון לאז, קול אלטרנטיבי ביחס לזרם המרכזי. אבל זה לא החזיק מעמד. דגן נטמעה מהר מאוד, מהר מדי, במיינסטרים של אז. היא חתומה אמנם על כמה מהקלא
סיקות של התקופה, "חמדה" ו"על הדרך עץ עומד" למשל; וגם על זוטות חביבות סטייל "בולבול למה ככה", אבל קולה המקורי עומעם בהדרגה. היא הספיקה להשתתף ב"ארץ טרופית יפה", להגיח למספר הפקות ולהיעלם. מצאי ההקלטות שלה כולל גם רגע חשוב מתקופת הלהקה הצבאית ("חורשת האקליפטוס") ולא מעט קטעים מבוצעים היטב. אבל הסך הכל היה סוג של הבלחה שבאה ונעלמה. נעים לפגוש בה עכשיו, וכן, מגיע לה אוסף. "בוא הביתה" איננו האוסף הראשון של שולה חן. זה לא אומר שהוא איננו חינני. אם דגן מייצגת פן כבד ראש יח
סית בזמר העברי אז, חן היא נציגת הפאן. הכי כבד מבחינתה זה "תחת כובד התפוח", ואם הולכים על זמר מגויס, אז שירי דם, אבנים והוא-הלך-בשדות אינם כוס התה הפרטית שלה. מק
סימום "החייל שלי חזר". לא היה לה קול גדול, וגם מנעד יוצא דופן לא, אבל היא שרה בהיר, מתוק, יפה. "ואלס להגנת הצומח" הלך איתה לאזרחות מלהקת הנח"ל, ולצדו, במהלך הסבנטיז, היא שיגרה כמה וכמה שירים מוצלחים: "אוריה החיתי" ו"איזידור" האיכותיים, שהלחין שלום חנוך; "כשאהיה זקן" הממתקי, עם בני אמדורסקי; "הבית של סבא", ועוד. כולם, מן הסתם, נכללים באלבום האוסף החביב הזה. ואם צילה דגן ושולה חן הן נציגות סבנטיז,
סי היימן היא נצר לרוק התל אביבי של האייטיז. רשימות ה
ביקורת של כותב שורות אלה לא נטו חסד גדול להיימן. לא מדובר בעיני ביוצרת דגולה או במבצעת מרשימה, אבל על הקאמבק של היימן בשנה האחרונה אין לי אלא להוריד את הכובע. זמרת-מבצעת שאיש לא זכר מי היא קמה מעפר, נעמדה על הרגליים בכוחותיה שלה וחזרה להיות רלוונטית. האוסף הכפול הנוכחי כולל 35 שירים, מה שמכונה "המיטב". הוא מגיע בעקבות הצלחתו, כנגד כל ה
סיכויים, של אלבום האולפן האחרון של היימן, שנוצר בהפקה עצמית. כל הרצועות המתבקשות ישנן כאן, מ"גיבור גדול" ו"עולם תעשייתי", דרך "גרפיטי תל אביב 89'" ועד "בלוז לחייל כחול עיניים". יש גם כמה בונו
סים (קאוורים ל"uoY lliW" של הייזל אוקונור ול"ילדה קטנה" של החלונות הגבוהים, למשל). אבל העיקר, היימן חוגגת עכשיו בגדול את חזרתה לזירה. היא עבדה קשה בשביל זה, הצליח לה. ללא קשר לעמדתו העקרונית של המבקר ביחס למו
סיקה של היימן, מגיע לה כבוד. "רגעי
סי -
סי היימן האוסף הכפול"; "בוא הביתה - מיטב השירים של שולה חן"; "צילה דגן - האוסף", NMC
