עונה לעצמי ../images/Emo13.gif
כשהייתי ילדה רציתי להיות גננת או מורה.
כשהגעתי לתיכון, חשבתי ללמוד שיווק ופרסום ורציתי לעבוד בתחום הפרסום אבל היועצת של החטיבה קבעה שאני מתאימה אך ורק לכיתת מזכירות. לא התווכחתי יותר מדי והלכתי ללמוד מזכירות ובמשך תקופה ארוכה גם הייתי תלמידה מצטיינת. החלום שלי היה ונשאר בתחום של כתיבה, שיווק ופרסום.
כיום אני עובדת בצהרון עם ילדים, במשך שנים הייתי מזכירה וקלדנית ודי נהניתי מהעבודה המגוונת במשרד. העבודה עם הילדים מאוד מהנה בשבילי, להפתעתי הרבה, מאחר ולא תמיד אהבתי להיות במחיצת ילדים שנראו לי מאוד מעצבנים.
אם היו נותנים לי לבחור את העבודה שלי, הייתי בוחרת לעבוד במשרד פרסום כרעיונאית או לכתוב תסריטים לטלוויזיה או לקולנוע.
אצל הילדות שלי החלומות על העתיד עדיין לא מגובשים, אפילו לא אצל הגדולות שמתקרבות ל- 15. אני רואה אצלהן כשרונות בולטים בתחומי היצירה השונים. עדן - אוהבת לשיר אבל לא רוצה להופיע לפני קהל. משחקת כדורסל כבר שנה בערך ובחודשים האחרונים הצטרפה לחוג מסודר שבו היא ממש לומדת את המשחק אבל לא רוצה ללכת לתחרויות קבוצתיות. שחף - אוהבת לשיר ורוצה להתפרסם וכמובן מחכה שיהיו אודישנים לכוכב נולד. היא מציירת נפלא אבל מתעקשת שזה רק לעצמה ולא לפרסום. אלמוג - רקדנית וזמרת מוכשרת, כישרון מולד מדהים. אני מקנאה בה על הקול המדהים והתנועתיות המופלאה שלה. יש לה חוש קצב מעולה. דקל - אוהבת לשיר ולרקוד והיא שחקנית מדהימה. לדעתי, אם היא תרצה, היא תוכל להשתלב יפה מאוד בעולם המשחק, יש לה נפש של אומנית. זה מנקודת המבט שלי אבל מעולם לא שמעתי אותן מדברות בבירור על חלומות לעתיד מבחינת מה היו רוצות להיות כשיגדלו.
לדעתי הילדות רואות מה אני עושה וזה גורם להן לדעת בדיוק מה הן לא רוצות לעשות למרות שהן יודעות שאני נהנית בעבודה שלי. בעבר הייתי לוקחת אותן מדי פעם למקומות עבודה שונים שלי והייתי עובדת כרגיל כשהן לידי, כך שהן יודעות בדיוק מה אני עושה בעבודה.
אני לא מושפעת מההורים שלי בבחירת העבודה ואני חושבת שכל אחד צריך ללכת בדרכו שלו ולא בדרך ההורים. לא מקובלת עליי הגישה שאם לאבא יש עסק או מפעל אז הילדים צריכים להיכנס לעסק המשפחתי רק בגלל שההורים החליטו ואם אבא הוא עו"ד או אמא רופאה אז הילדים הולכים ללמוד עריכת דין או רפואה.
