נעים להכיר

[kan11]

../images/Emo66.gifנעים להכיר

שמי שרון ואני במלבורן אוסטרליה . אני נעזרת בקיבורד העברי אחרת איאלץ לכתוב אנגלית וארגיש תירת בפורום אז מש הולך לי קשה (מעריכים....?) יש לי ילדה בת 2.5 שתמיד היתה מלאך קטן ופתאום בוכה מכל דבר ממש כמו פינוקי לה.. שמעתי לאחרונה על גיל trouble two ותהיתי אם מישהו ירצה לפתח אותי בנושא. עיקר הבעיה בשיתוף צעצועיה לחבריה - ממש פתאומי אבל לא מוכנה לחלוק. תרגיעו אותי קצתת.......

 

[אמא של רוי]

ברוכה הבאה לפורום../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif

אנחנו עדיין לא הגענו לגיל הבעיות האלו..יש לי נסיון של כמעט 4 חודשים סה"כ...אבל בכל זאת אנו מקבלים אותך בזרועות פתוחות. אני בטוחה שיש כאן משתתפים יותר מנוסים ממני

 

[עדי בשמיים]

ברוכה הבאה שרון ../images/Emo141.gif

מנסיוני המועט גיל שנתיים הוא קשה, אבל פא כל כך מבחינת בכי אלא יותר מבחינת דרישה לתשומת לב! זה אמנם היה מזמן מאוד אז אין לי עצות מעשיות, אבל אני בטוחה שיש אמהות בפורום שיוכלו לעזור. בינתיים אני שמחה שהצטרפת אלינו, ואת גם מוזמנת לכתוב אנגלית אם קשה לך.

 

[מבט מהצד]

היי שרון

ברוכה הבאה לפורום, וברוכה הבאה בתך לגיל ההתבגרות הראשון (אגב, לדעתי מי שטען שגיל ההתבגרות מגיע רק בסביבות גיל הטיפש-עשרה, פשוט לא היו לו ילדים

) אני עברתי את הגיל הזה (ואת גילאי ההתבגרות הנוספים שהגיעו אחריו - בסביבות גילאי 5 ו-9) עם התאומות שלי, וזה ממש לא פשוט. אבל האמת היא, שחוץ מלהתאזר בהמון המון סבלנות אני לא חושבת שיש הרבה מה לעשות. גם אצלינו היו המון בכיות מדברים קטנים ושוליים (לפחות בעינינו, אבל כנראה לא בעיני הילדות), והתעוררו המווווון מריבות קטנות ומעצבנות בינן לבין עצמן. אין ברירה: צריך לקחת נשימה עמוקה מאד, ולצלוח את התקופה הקשה (עד כמה שזכור לי, עברו כמה שבועות בודדים עד שזה חלף). אגב, בנוגע לצעצועים מה שאפשר לעשות הוא להחזיק בבית כמה צעצועים שאינם ספציפית של הילדה, אלא שמורים בארון, ואז לתת אותם לחברים כשהם באים (בלי שהיא תראה) - ככה מצד אחד היא לא תרגיש שגוזלים ממנה צעצוע, ומצד שני החברים שמבקרים ירגישו שהם בכל זאת משחקים עם משהו שהוא חדש עבורם. אגב, כמה זמן אתם כבר במלבורן? כי אם מדובר במשהו טרי-יחסית, אפילו בטווח של כמה חודשים, ייתכן שזו הדרך שלה להביע את קשיי המעבר.

 

[kan11]

../images/Emo41.gifנשימה ארוכה מאוד

אני מאמצת מיד את שיטת הצעצועים אחלא רעיון ננסה

בקשר לבכיות אני מקווה שזה ייעלם כמו שבא.... האמת שלא ראיתי את זה כשלב גיל התבגרות ואולי כך זה ברור יותר אנסה להבין יותר ונראה..... אנחנו שנה פה וחצי מהזמן טיילנו אז הרבה מקשיי המעבר כבר מאחורינו בעיקר אנחנו מנסים להתמודד עם סבא סבתא רחוקים אבל גם כשהם קרובים מדי ה דורש הסתגלות.....אחזור לעדכן ולהתעדכן כי ממש כיף להיות איתכם hace a nica valentine weekend - and SHABAT SHALOM ...

 

[אור 4]

הנחמה הגדולה ביותר - זה עובר ../images/Emo3.gif

מדהים איך כל הילדים קוראים בספר שבגיל שנתיים צריך להתחיל טירונות להורים... צריך לנשום עמוק, להגדיר דברים שלא תוותרי עליהם כי הם עקרוניים עבורך ולמצא פתרונות ופשרות לשאר הדברים. גיל 14 הרבה יותר קשה !!!

 

[עדו בן צבי]

כל כך מוכר...

נעים מאד גם אני חדשה כאן. שמי ענת יש לי בן בן 2.5, יותם, שבלא ספק קרא את הספר. כל דבר פשוט, היום הוא ויכוח שצריך להתעקש או להגיע לפשרות. אופציית הדווקא מוציאה אותי מדעתי.. הבעיה שלי קצת יותר מורכבת מאחר ולבני בעית תקשורת. המעבר, דרך אגב גם כן לפני שנה היה קשה מאד והגן הראשון שמצאנו לו הסתבר אחרי חודשים כמחנה צבאי מאורגן היטב שנלחם כולו בבנינו. היום הענינים נרגעו ויש גן מדהים.. אבל לחיות בשוויץ עם ילד שובב בגיל הדווקא כשכול מה שהשכנים רוצים זה שקט הוא מאבק יום יומי... לגבי צעצועים. אני ובעלי נקטנו בשיטה פשוטה. כאשר הוא משחק בצעצוע אנחנו עוזרים לו להגן עליו אבל כאשר הצעצוע היה אצל הילד השני אנחנו מתעקשים. אנחנו מנסים להסביר שהצעצוע שייך לו אבל חבר שלו משחק עכשיו. זה קשה אבל עם הילד רואה שכאשר חוטפים לו אתם מגינים עליו קל יותר לתת. לגבי ממש פתאומי. הילד שלנו התחיל לגלות סימני קינאה עם נותנים יחס לילדים אחרים סתם ככה. מאחר ולילד שלי יש בעיה תקשורת (בגדול נטיה להתעלם מאנשים שהוא לא מכיר ואיחור בדיבור) אנחנו באיבחון. הפסיטאטרית אמרה לנו שבגיל הזה הם בודקים גבולות והדבר החשוב ביותר זה שיהיו גבולות. היא אמרה שזה מאד מבלבל אותם וגורם להם לחשוב שהם ללא הגנה עם אין גבולות, מצד שני חשוב להתמיד ולכן לבחור דברים חשובים להתעקש עליהם.

 

[שרונה13]

ממש מוכר

הבת שלי כמעט בת שנתיים וחצי וכשהיגענו לכאן לפני ארבעה חודשים היא הייתה בוכה מכל שטות והכל היה כל כך ריגשי... אני משערת שזה היה שילוב של גיל שנתיים עם מעבר ממש לא פשוט. זה עבר אנחנו חיבקנו והירגענו אותה כמה שיותר ומצד שני בהחלט שמנו גבולות !!! כדי שתדע שאנחנו אוהבים אותה בכל מקרה ועליה להתנהג כראוי. זה עבד היום היא משתפת בצעצועים והיא לא שונה משום ילד אחר לדעתי היא אפילו ילדה קלה

ספרי קצת אולי משהו השתנה אצלה בתקופה האחרונה (גן, מעבר וכו') זה בהחלט יכול להשפיע. אני יודעת שענבר שלי הרגישה מאוד מאויימת עם המעבר" פתאום הצעצועים אינם (נסעו בים) ופתאום אין את המשפחה המורחבת שהיא כל כך אוהבת והחדר אליו היא הייתה רגילה. זה קשה לנו כגדולים אז מן הסתם זה קשה גם לקטנים.

 

[Phoenix mom]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

רועי שלי רק בן חודשיים... לא ממש יכולה לעזור כאן...

אולי יעזור?!?

 

[orna jackson]

ברוכה הבאה../images/Emo39.gif

 

[Gefen]

היי שרון טוב למצוא אותך גם פה

לגיל שנתיים האמריקאים קוראים terrible two (במקרה שלי זה גם terrible three ו - terrible four

ונראה מתי תעבור תקופת ה-terrible.. ) ובעניין ה sharing ..הבעיה הידועה לכל הורה וגם הכי "מפדחת" יש לאמר (תמיד הבן שלך נראה כמו איזה מפלצת כשבא חבר אליו והוא לא מוכן לתת שומדבר...) אז יש לי עיצה יקירתי... עוד לפני שהחברה מגיעה אליכם הביתה, תבקשי מהילדה להחליט באיזה צעצוע היא מרשה לחברה לשחק ובאיזה לא. את מה שהיא לא מוכנה לחלוק תחליטו שאתן "מחביאות" עד שההפרעה תעבור

.. הבת שלך אולי טיפה קטנה בשביל השיטה הזאת, אבל אצלי היא כבר מתחילה לעבוד עם נדב, אז כדאי לזכור לעתיד.. ושזה לא ידאיג אותך. מלבד האמריקאים שמצליחים (לפעמים) לגדל ילדי בובה שעושים sharing כמעט בלי בעיות, עוד לא ראיתי ילד שלא עובר את השלב הזה של הרכושנות והמאבקים בדרך (ובצדק, מה פתאום שניקח לו את הצעצועים וניתן לילד אחר. ?? תחשבו רגע מה אנחנו דורשים מהם..) אגב, שרון, עכשיו עם העברית במחשב... שלא תשכחי אותנו שם בפורום אוסטרליה

 

[karmina]

לא מצליחה להקליד ההודעה בקיבורד רק נושא