../images/Emo67.gif וזה מה שהרגשתי אחרי ביקור
אצל רופאה תעשוקתית. לפני שבוע היתי אצל ראמטולוג שלי היה לי קשה להסביר לו מה קורא איתי אני בכיתי לו (פיזית) משום שנמאס לי ממצבי ההולך ומידרדר היום כשנתיים וחצי מאז שהובכנתי אני במצב של ירידה תמידית (אולי לא היתי צריכה להתחיל לבלוע את כל אותם כדורים) לאחר כל פעם שהגל המגעיל של הפיבר' עובר עלי. בכל פעם שאני מגיעה אליו הוא מחליף כדורים שוב עושים ניסיון ושוב הכדורים משפיעים עלי לא טוב ושוב עובר גל מגעיל וכן הלאה. כל מה שיכולתי לומר לו שנמעס לי מתופאות לוואי (של הכדורים) ותופאת לוואי הנלוות לפיבר' ואצלי אחד התופאות הן המעי הרגיז. אני מרגישה כאילי המעיים צועקים, צורחים בדרכם שלהם עם שלשולים שגורמים לי לירידה במישקל (ואני די רזה) וחוסר התאבון בעיקבות כאבי הבטן ה נ ו ר א י י ם וכמובן הכאבים בגוף ואני לא מפספסת אף נקודה הכעב מטייל לו כל פעם בנקודה אחרת כל פעם במקום אחר והתשישות הכרונית שגוברת לאחר לילה לבן. הרופא שלי כמובן מחליף לי שוב כדור ואומר שהוא חושב שצריך לשקול תמיחה נפשית. הסברתי לו שאני מתחילה להפגש עם עובדת סוצילית והוא היה נחמד ואפשר לעו"ס שלי להתיעץ עם העו"ס של ביה"ח שהיא מבינה, מקירה ומיקצועית בפיבר'. עד כאן הכל היה בסדר אלה שיומיים לאחר מכאן אצל הרופא התעסוקתית היא החליתה שאני צריכה לראות פסיכיאטר..... הבנתם זאת, כן אני הופנתי לפסיכאטר שהבדוק אותי כדי שהיא תוכל לאשר לי יום עבודה מקוצר, ללא הבכנתו היא לא יכולה לתת לי אישור, הסברתי גם לה שאני מתחילה להיפגש עם עו"ס והיא הרופא מבטלת את התמיכה הזאת, מתעקשת לשלוח אותי לפסיכיאטר ואני מצתת "פסיכיאטר זה לא עו"ס עם כל הכבוד". ואני שואלת האם אני צריכה אבכון לא די במחלה המקוללת הזאת שמשגעת גם בן אדם בריא בנפשו, אסור לי להיות מצוברכת או עצובה וחלילה וחס אולי קצת עצבני כי כשקשה לי ואני מרגישה כמו סחבה אבל אני לא יורדת מהפסים, לפעמים אני חושבת איך זה שאני נשארת שפויה אחרי גל של כעב עיפות וחוסר יכולת לתפקד ובאותו הזמן להרגיש שאני נורא רוצה לעשות משהוא הפילו פעולה קטנה שבקטנים. אולי אני באמת יוצאת מדעתי התחלתי לחשוב???? למרות שהראומטולוג שלי אמר לי יומיים קודם לכן שזה לא אצלי בראש. הרגשתי שאני חיבת לספר ולהוציא את זה. אני מודה לכם שאתם כאן.
אצל רופאה תעשוקתית. לפני שבוע היתי אצל ראמטולוג שלי היה לי קשה להסביר לו מה קורא איתי אני בכיתי לו (פיזית) משום שנמאס לי ממצבי ההולך ומידרדר היום כשנתיים וחצי מאז שהובכנתי אני במצב של ירידה תמידית (אולי לא היתי צריכה להתחיל לבלוע את כל אותם כדורים) לאחר כל פעם שהגל המגעיל של הפיבר' עובר עלי. בכל פעם שאני מגיעה אליו הוא מחליף כדורים שוב עושים ניסיון ושוב הכדורים משפיעים עלי לא טוב ושוב עובר גל מגעיל וכן הלאה. כל מה שיכולתי לומר לו שנמעס לי מתופאות לוואי (של הכדורים) ותופאת לוואי הנלוות לפיבר' ואצלי אחד התופאות הן המעי הרגיז. אני מרגישה כאילי המעיים צועקים, צורחים בדרכם שלהם עם שלשולים שגורמים לי לירידה במישקל (ואני די רזה) וחוסר התאבון בעיקבות כאבי הבטן ה נ ו ר א י י ם וכמובן הכאבים בגוף ואני לא מפספסת אף נקודה הכעב מטייל לו כל פעם בנקודה אחרת כל פעם במקום אחר והתשישות הכרונית שגוברת לאחר לילה לבן. הרופא שלי כמובן מחליף לי שוב כדור ואומר שהוא חושב שצריך לשקול תמיחה נפשית. הסברתי לו שאני מתחילה להפגש עם עובדת סוצילית והוא היה נחמד ואפשר לעו"ס שלי להתיעץ עם העו"ס של ביה"ח שהיא מבינה, מקירה ומיקצועית בפיבר'. עד כאן הכל היה בסדר אלה שיומיים לאחר מכאן אצל הרופא התעסוקתית היא החליתה שאני צריכה לראות פסיכיאטר..... הבנתם זאת, כן אני הופנתי לפסיכאטר שהבדוק אותי כדי שהיא תוכל לאשר לי יום עבודה מקוצר, ללא הבכנתו היא לא יכולה לתת לי אישור, הסברתי גם לה שאני מתחילה להיפגש עם עו"ס והיא הרופא מבטלת את התמיכה הזאת, מתעקשת לשלוח אותי לפסיכיאטר ואני מצתת "פסיכיאטר זה לא עו"ס עם כל הכבוד". ואני שואלת האם אני צריכה אבכון לא די במחלה המקוללת הזאת שמשגעת גם בן אדם בריא בנפשו, אסור לי להיות מצוברכת או עצובה וחלילה וחס אולי קצת עצבני כי כשקשה לי ואני מרגישה כמו סחבה אבל אני לא יורדת מהפסים, לפעמים אני חושבת איך זה שאני נשארת שפויה אחרי גל של כעב עיפות וחוסר יכולת לתפקד ובאותו הזמן להרגיש שאני נורא רוצה לעשות משהוא הפילו פעולה קטנה שבקטנים. אולי אני באמת יוצאת מדעתי התחלתי לחשוב???? למרות שהראומטולוג שלי אמר לי יומיים קודם לכן שזה לא אצלי בראש. הרגשתי שאני חיבת לספר ולהוציא את זה. אני מודה לכם שאתם כאן.
