פחד ותיעוב ביפו-סיטי!

[bilitis]

../images/Emo67.gifפחד ותיעוב ביפו-סיטי!

רב האור והתכלת בחוץ ,החלטה גומלת בליבי:"מתחבר אל החיים",יצאתי לשוטט בשוק הפשפשים בואך יפו הכרך ההומה מרחק ת"ק פרסאות ממעוני הדל בעיירה גבעתיים. הגעתי די מוקדם,הסוחרים סדרו את מרכולתם בראש חוצות, חלק שיחק באשקוקי ולגם קפה מהביל,אחרים כבר נמצאו בשיג ושיח עם קונים אפשריים. חשתי בהתרוממות רוח זחוחה,נעצתי מבטים סקרניים בלבת האנוש הזורמת בינות לדוכנים:זוגות צעירים שעברו לגור יחד מחפשים כיסוי אקזוטי למיטה הכפולה,מבוגרים גדולי פימה וכרס מחפשים פרימוס ישן כמו שהיה לאמא,נרקומנים נבולי מבע ממהרים להיפטר מרדיו-טייפ שגנבו זה עתה כדי לממן את מנת הבוקר הנכספת ,ואני בינותפ משוטט בשובה ונחת מלטף מראות ישנות מכוסות אבק, ממשמש תקליטים בלויי מעטפת,פשוט מרגיש טוב. ואז......גל ענק של חום.... הראש סחרחר.....זיעה..... הלב הולם..לם..לם... ידעתי אל נכון את אשר עומד להתחולל,והחשתי פעמי לעבר חצר קטנה מאחורי מפעל עגמומי לנעלים,שם נשען על קיר מרובד באזוב טובל בצחנת שתן עתיק יומין ,מול עייניהם המשתאות של עדת חתולים מזי רעב נפלט מפי קילוח אדיר של ..... הכל התערפל,נעלי התכסו בבוצה של אבות המזון, חשתי בעליבותי ,איזה תיעוב עצמי! בכיתי עלי,ביכיתי את עצמי,בכיתי את עצמי. אני יודע,אני לא אשם,אני יודע,הדמעות ניגרות מעצמן. בקרוב אשוב ליפו -סיטי,לשוק הפשפשים. משהו רוצה לבוא?

 

[גילה זילברמן]

שאלות

הכל נראה היה טוב, "התרוממות רוח זחוחה" נראה היה שנהנית והיית מספיק פנוי כדי לשים לב לקונים, לסחורות..."מבטים סקרניים"... אז מה קרה? איך זה תקף אותך פתאום בלי תחושה של מתח לפני כן כך out fo the blue? מה היו מחשבותיך לפני כן? ולגבי הכוונה לשוב ליפו בקרוב- כל הכבוד על כח החיים והאומץ. אני בטוחה שיש מי שיראה זאת ככבוד להצטרף אליך, למרות אבות המזון שנשפכו שם, למרות התעוב העצמי ביליטיס...

 

[bilitis]

תשובות

כן גילה ,כרגיל את צודקת/out of ths blue ,אלא שאין זה במובן שאת מתכוונת לו,זהוblue במובן של מלנכוליה,של עצבת ,של דכדוך התמיד הדומה לחשרת עבים ביום סופה,זה הרובץ כפתן לפתחה של חוויה בעלת ערך חיובי ומקפד את חייה באחת. אני איש עצוב,וכל חיי הם מאבק נואש בעצב הזה. אני פחדן כפייתי,וכל שנותי הם נסיון מייגע להוכיח את ההפך. אני כל כך עייף גילה,אין בי כל לחלוחית חיים רק זכרונות נוגים מהעבר,ומחשבות סתומות על העתיד. תתפלאי,אנשים אוהבים אותי..... מקיפים אותי בחיבה אין קץ....אולי בגלל שאני תשוש מכדי להיות רע,אבל רק ביננו,בפנים עמוק היכן שכימיקאלים שהרופאה מאביסה אותי בהם אינם מסוגלים להגיע,אני (כדברי הפייטן)נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף שנחל עזבו.

 

[גילה זילברמן]

אין לי תשובה חכמה... רק עצובה

עצובה ושקטה ורוצה להוסיף לך עוד חיבוק כי אני רוצה להאמין שהחיבוקים שאתה מקבל יצטברו לקילוח דק ואחר כך לזרימה איטית ושקטה שתחייה את החלקים הצחיחים,המאובקים, המתגעגעים לנחל, שבנפשך... כן יהי רצון !

 

[כתומית]

אני!

אשמח לבוא איתך, אם תשמור עליי אני אשמור עלייך

 

[דולידול]

אני באה איתך ../images/Emo24.gif

אני שמחה לראות שבכל זאת תחזור ליפו, כח רצון מדהים יש בך להמשיך ולהנות ממראות הנוף הקסומים של יפו, יש בך משהו שיודע גם להנות ולשים בצד לזמן מה את הפחד, החרדה והמחשבות. אז היא הגיעה נכון בלי שום התראה לפתע פתאום נחתה עמדת בצד וניסתה להרגע זה מאוד קשה אני יודעת אבל לפעמים אם ניתן לזה להשתלט זה פשוט לא יעזוב. אז השיטה שלי היא להגיד לעצמי או קיי את כאן בואי נסתדר יחדיו נעבור את המשבר אני אתן לך מה שאת רוצה עכשיו בכי, כאב, לחץ בחזה, היסטריה וזהו, עכשיו תן לה ללכת תבקש ממנה ללכת כי אתה רוצה להמשיך, להמשיך להנות מיפו העתיקה. תוכל לגרש אותה דרך המראות שאתה רואה תיכנס לחנות תסתכל על הדברים, תביט באנשים ותנסה לראות אם אתה מצליח לפענח אותם בקיצור דברים אחרים שיעסיקו את ראשך עד שהיא תלך ואז תגיד לה שלום עד לפעם הבאה. על תשפוט את עצמך יותר מידי כי לא תצא מי זה. תגיד ככה אני החרדה זאת חלק מחיי ואני בעל הבית. זה בכל אופן שיטות שפתחתי לעצמי. איתך בדרך דולידול.

 

[פייה 31]

../images/Emo5.gifהלוואי והיה לי את האומץ

שלך יש, הייתי כל כך רוצה לומר לך גם אני אבוא איתך אבל אין לי את האומץ ואת הכוחות הדרושים לכך שנים שלא נסעתי באוטובוס או בכלל התרחקתי מהבית, אני כל כך גאה ומקנא בך על הדברים שאתה עושה על כך שאתה כל פעם מחדש עומד מול אותו פחד ולא נותן לו לשבור אותך כל הכבוד לך איש. פייה

 

[אורלייט]

מה שאני קוראת פה........./images/Emo39.gif

מה שאני קוראת פה כל כך מחזיר אותי אחורה וגורם לי להבין יותר ועם זאת גם להודות למי שעזר לי אז. אני היום בת 40 והתקפי החרדה התחילו אצלי כשהייתי בת 35. הבת שלי הייתה בכיתה ז' ולא הבנתי מה קורה לי קיבלתי כדורים שלא התאימו לי במשך שנה שלמה ואף אחד לא עלה על זה. עובדת סוציאלית במקום העבודה אז שלחה אותי בהסכמתי לאיבחון אצל מומחה שהכירה ומאז הטיפול התרופתי שונה והמצב המשיך להשתפר. אבל מה שרציתי לספר הוא: לא יכולתי להסתובב בחוץ. הרגשתי כל הזמן שאני עוד רגע נופלת מתעלפת ולא פחדתי מכלום לא הבנתי למה זה קורה ביכלל. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לסיבובים בקריון גם כלא רציתי. מוציאה אותי מהביית בכל זמן אפשרי. יושבת איתי בבית קפה כמו עם ילדה קטנה ואני מבקשת שלא תתעלל בי ושאני רוצה הבייתה.... כי הרגשתי שעוד רגע אני נופלת מהכיסא....ואני מודה לה שלא וויתרה לי אף פעם. כמובן שבמקביל הייתי גם בטיפול פסיכולוגי חצי שנה. חברה ואחותי היו לוקחות אותי לטיולים על שפת הים מקום אהוב עלי....והגשתי מוזר שם פתאום ולא נוח ומה שרציתי זה רק הבייתה....וגם הן לא וויתרו לי. אז נכון לא היה קל אבל היה שווה להתמודד עם זה להבין את זה ולהמשיך לחיות הלאה לא לוותר ולא להכנע. אז תרימו ראש ובהצלחה לכולכם.

 

[גילה זילברמן]

היה לך מזל שלא ויתרו לך

יחד עם זה היית צריכה הרבה אומץ מעצמך לשתף עם זה פעולה. תודה על החיזוק והתקווה שאת נותנת כאן לכולם

 

[l i b e r t y]

אהבתי. הצחקת אותי למרות שלא זו

הייתה כוונתך. אהבתי את הכתיבה.באמת.

 

[ozzygirl]

אני לא מאמינה

גם לי קורה שאני כאילו נמצאת בסרט. חששתי לומר את זה תמיד כדי שלא יחשבו שאני על סמים או משהו, אבל אני כל כך מזדהה עם מה שהוא כתב. למה זה קורה? למה אני חוששת להיות בכל מיני מקומות בעיקר הומי אדם או ציבוריים ? למה יש לי הרגשה שכאילו אני לא מחוברת , כאילו אני באיזה סרט ,בא לי לבכות מזה. ביון הולדתי האחרון , בן זוגי הפתיע אותי בארוחת ערב במסעדה רומנטית. רומנטית מן הסתם, היא בשולחן צדדי ותאורה עמומה . כל כך פחדתי , בהיתי במלצר בשעה שהמליץ על מאכלים. עשיתי את עצמי נהנית ומאושרת , אבל כל כך פחדתי ורציתי לחזור הביתה במקום להנות , מה לא בסדר איתי? לא שתיתי טיפת אלכוהול אפילו שהזמנו שמפניה כי לצערי אלכוהול מגביר אצלי את הפחדים והחרדות ואפילו שאני בשליטה אני מתנהגת מוזר מהפחד ואנשים חושבים שאני שיכורה כשאני ממש לא. בהיתי בסועדים והיה בא לי לבכות ,לא יודעת למה.אולי כי הם נורמלים. אוףףףףףףף

 

[ozzygirl]

דרך אגב,

היום אני אמורה ללכת לטקס יום הזכרון. כל השבוע אני חושבת על זה, והיום יש לי דפיקות לב ,קשיים בנשימה ואני כל כך חוששת ואין לי מושג לעזאזל למה. אני מנסה להבין מהיכן מגיעים כל הפחדים האלה וממה ואין לי תשובה. אני מפחדת מהאנשים נראה לי... הלוואי ולא יכולתי ללכת, אבל כשרציתי להתקשר ולבטל את הגעתי חששתי לגמגם כי גם מהאחראית חששתי...חששתי לומר לה שלא אגיע ולגמגם. מה גם שהחלטתי ללכת ,גם מהסיבה שזה טקס חשוב וגם מהסיבה שאני חייבת להתמודד עם הפחד המגוחך הזה. יש סיטואציות בחיים שישר גורמים לי לגלי חום, להאדים בטירוף,לדפיקות לב,לקשיים בנשימה ולגמגום נוראי. סיטואציות אלו הן רק בחברת אנשים. למה?? אוף! נמאס לי מזה!

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo63.gif

ההרגשה כאילו את בסרט, היא תופעה ידועה שקורית לאנשים במצב של לחץ כשהם מרגישים כאילו הם בסרט, או זה לא ממש הם בתוך המצב, או שמשהו פה לא אמיתי. יש שמסבירים את זה כצורת התמודדות וכדרך של האדם להגן על עצמו במצב שנתפס כמאיים ומסוכן בכך שהוא מרחיק את עצמו מהסיטואציה או רואה אותה כלא אמיתית (כמו בסרט). א. איזה כיף לך שיש לך בן זוג שמפתיע אותך בארוחה רומנטית. זה בטוח מגיע לך. את יותר מהחרדה שלך. היא חלק ממך אך לא כל כולך. ב. הצלחת להתנהג כאילו את נהנית ולא לברוח מהסטואציה- כל הכבוד! ג. בהית בסועדים ובא לך לבכות, כי הם נורמלים- כנותך נוגעת ללב. אני מבינה את הכאב הזה. גם את נורמלית אבל כרגע את סובלת. מדוכאת אולי, חרדה. מה את עושה כדי להתמודד עם זה? (מעבר לאופן המרשים שבו את לא מוותרת ולא נכנעת). תרופות? טיפול פסיכולוגי?

 

[ozzygirl]

היי גילה

תודה על התמיכה. האמת שניסיתי טיפול תרופתי והפסקתי אחרי שנטלתי שתיים בלבד מתוך החפיסה. החלטתי שאני חייבת להתמודד עם זה ולא בעזרת תרופות,אלא פשוט לעבוד על עצמי. נכון שהטיפול התרופתי הוא יותר מהיר , אבל לא בהכרח יותר יעיל. אני אעבוד על עצמי ואני מודעת לעובדה שתהליך פסיכולוגי הוא ארוך ומורכב, אבל אני מוכנה לזה. נראה לי שלטווח הארוך טיפול פסיכולוגי יעיל מטיפול תרופתי. (אולי אני טועה). בכל אופן שמעתי על משהו התנהגותי (שכחתי...) שהמליצו לי עליו. נכנסתי לאתר של איט"ה ,אם שמעת עליו, והגעתי למסקנה שללא ספק זה הטיפול המתאים לי. עשיתי גם את מבחן ליבוביץ שאם נשפוט את מצבי לפי תוצאותיו-אזי מצבי גרוע ביותר (!) בכל אופן , מה ידוע לך על שיטת הטיפול ההתנהגותית הזו? אשמח לשמוע פרטים. תודה.