אוף למה דווקא אני??

[פייה 31]

../images/Emo7.gifאוף למה דווקא אני??

לפעמים אני חושבת שהתקף החרדה הופיע אצלי כי הייתי אישה שלא פחדה מכלום עשיתי כל כך הרבה דברים היה לי בטחון עצמי בשמים אף אחד לא יכל לעצור אותי. והיום בניתי כל כך הרבה חומות הפחד הזה גורם לי לשיתוק בכל הגוף, להרגשה כאילו אני כבר לא בעלת הבית על הגוף שלי זה הוא בעצם, ולפעמים אני מנסה לשבור חומה אחת ולצעוד צעד אחד קטן אני חוזרת אחורה ונשבעת לעצמי שיותר לא אעשה זאת ואז אני כאילו רואה אותו את הפחד השחור מסתכל מולי ומחייך את לעולם לא תצליחי חבל לנסות. התעוררתי מהשינה בבהלה לא מובנת בעצם היא כן מובנת מחר אני נוסעת למקום די מרחוק מעיר מגורי ואני אהיה לבד אני כל כך מפחדת שמשהו יקרה לא עשיתי זאת כבר המון שנים. אף אחד לא יודע מה עובר עלי אני שחקנית כל כך טובה אנשים מסביבי חושבים שאני כל כך מלאת בטחון עצמי ואוכלת את החיים ברגע, שנים אני מסתירה שלא יחשבו שאני משוגעת שלא יבהלו ממני, כל הזמן חשבתי לא רוצה עזרה של אף אחד אני מסוגלת להמודד לבד אני בשליטה. אז החלטתי שזהו יותר לא עוד!!! אם אני רוצה להלחם נגדו ולעמוד מולו ולא לפחד ממנו אספר לאחותי את מה שעובר עלי, מחר אנחנו נוסעות ביחד ואז נפרדות אז בדרך אני אספר לה יואוו אני מקווה שהיא לא תהיה בהלם, שהיא תבין למה לא סיפרתי לה כל השנים,שלא תכעס עלי אוף כשאני כותבת את זה זה נראה לי כמו משהו שלא אצליח לעשות בחיים אולי בבוקר אבטל את הכל וזהו די אין לי את הכוחות להתמודד!!! סליחה אם יצא ארוך מידי ובלבלתי לכם את השכל. פייה

 

[כתומית]

פייתוש יקרה ../images/Emo24.gif

אני חושבת שזה רעיון אמיץ ונבון להיפתח אל מישהי שקרובה אלייך, תגובתה עשויה להפתיע אותך, אך אולי כדאי היה לעשות זאת במקום חמים, לא כבדרך אגב, מקום שאפשר לקבל בו חיבוק ולהירגע. אם תקראי את דבריי בבוקר, אל תבטלי, כך לדעתי, מותר לך להיתמך, אני יכולה לומר לך שכשזה היה אצלי וסיפרתי לאחותי, אחד הדברים שהיה לה לומר לי זה שהיא חיכתה שאשתף אותה, שהיא ראתה שמציק לי והמתינה, בכך היא הפתיעה אותי, בסובלנותה ואהבתה אליי, וביכולתה לא ללחוץ ולהרתיע. תני לאחותך צ'אנס.

 

[bilitis]

פייה טובה -כן,עשי זאת!../images/Emo45.gif

יש הרבה עוצמה ביכולת הנפשית להחשף ודווקא בפני היקרים לנו ביותר אשר חוות דעתם עלינו חשובה לנו ביותר,היא בעצם משמשת מרכיב בסיסי בתבנית ה"דימוי העצמי" השברירי לעיתים שלנו. המשוררת ורד מוסנזון כותבת על החתולים: "שבעצם,החתולים הם רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגלים. בעצם הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש ולרסיסים אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם ושכולם מצפים שהם תמיד יפלו על הרגלים, אז הם לא מראים לאף אחד שזה לא ככה באמת" פייה טובה,ספרי לאחותך,אני משוכנע שלא יגרע מאום בקשר האוהב בניכן. ואם תרגישי לנכון ,אנא שתפי אותנו. כולנו איתך.

 

[פייה 31]

כתומית וביליטס ...

נסיעה כן היתה אולם בסוף לא נשארתי לבד, חשבתי שהיה לי את האומץ הדרוש לספר לאחותי את מה שעובר עלי שנים ואני מסתירה כל כך טוב כל פעם שניסיתי היה נראה לי שזה לא זמן טוב פחדתי כל כך שהיא תבהל, שאקלקל לה את היום הנפלא הזה ואגרום לה לעצב, שהיא תשתנה ותפחד לשתף אותי או לבקש ממני כל מיני דברים, הכתרתי את עצמי לפחדנית ללא תקנה וזה נראה שכאילו כל מה שאעשה זה פשוט לא יעזור אין לי כוחות יותר לעמוד מול אותו פחד אני חושבת שהוא ניצח אותי. תודה רבה רבה לכם אתם אנשים מקסימים. פייה

 

[כתומית]

בואי נתחיל מזה

שלא תכתירי את עצמך כ"כ מהר, מה סה פה, חזרנו לימי המלוכה הצרפתית?

עכשיו, אחרת שתורידי את כתר הפחדנות כי זההדבר האחרון שאת צריכה להניח על ראשך, נחזור רגע אחורה אל המחשבה שהיתה לך לספר לאחותך ונשתהה שם. בנחת. כשזה יגיע זה יגיע. וזה כדאי (ערוץ 21)

 

[גילה זילברמן]

חומות הפחד

עברת דרך ארוכה מ"אשה שלא פחדה מכלום" לחומות הפחד שאת מתארת היום ולתחושה שקל להביס אותך. המעבר הזה בטח לא קרה ביום אחד. איך זה קרה? גם אני חושבת, כמו קודמיי, שלספר ולהעזר זה צעד אמיץ. זה בעצם דורש ממך לוותר על תדמית מסויימת שבנית לעצמך, של אחת שלא צריכה עזרה מאף אחד, שמתמודדת כל הזמן ו"אוכלת את החיים ברגע". אולי הגיע הזמן לתת מקום לדמוי יותר גמיש , לא רק של אחרים אותך, אלא גם שלך בעיני עצמך. ואחרים? האם הם ייבהלו ממך? יחשבו שאת משוגעת? כל עוד את לא מרגישה כך כלפי עצמך, אז- בעיה שלהם. גם אם בטלת את הנסיעה הבוקר, יהיו עוד נסיעות. הזדמנויות חדשות קיימות כל יום.

 

[פייה 31]

גילה יקרה..

חוויתי התקף חרדה חמור לפני 13 שנה בעקבות לחץ נוראי בו הייתי באותה תקופה, מעולם לא היה לי התקף נוסף אולם הפחד שמא זה יחזור נמצא אצלי מאז חיי השתבשו לגמרי כל פעם נסגרה בפני עוד דלת שלא העזתי לפתוח אותה גם אם כל כך רציתי הפחד שיתק אותי חיי הצטמצמו והגעתי למצב בו לא יכולתי לעשות שום דבר שהצריך יציאה מהבית. היום אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי השלישי במספר ואני מצליחה לראות ניצוץ קטן של אור, הסכמתי לטיפול תרופתי כי הבנתי שלא אוכל יותר להתמודד עם המצב לבד. אז כן הייתי בחורה עם בטחון עצמי נוסעת לכל מקום אוכלת את החיים והפכתי להיות אישה עם הערכה עצמית ירודה, משתדלת להסתגר בבית ולא מעיזה להסתכל לחיים בעינים מחכה שהם יעברו ואגמור איתם. פייה

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo10.gif

עצוב שאת מחכה שהם יעברו, החיים האלה כבר אם כי אני מבינה את ההרגשה שלך לגמרי. אני שמחה שאת בטיפול פסיכולוגי ושיש אור בקצה המנהרה. אני מקווה ומאמינה שיום אחד תוכלי להסתכל אחורה על זה ולראות את הדרך הארוכה שעשית...

 

[אורלייט]

שלום לפייה ולשאר החברים כאן../images/Emo140.gif

בטיול שלי הלילה גיליתי את הפורום הזה ואני שמחה שהוא קיים. פייה אני לראשונה חוויתי התקף חרדה לפני כמה שנים במקום עבודה שעבדתי בו ועבדתי שם 11 שנים ורק שם הייתי מקבלת את ההתקפים. לא ידעתי שאלו התקפים - הרגשתי לא טוב, נעשתי חיוורת לחץ הדם עלה וגם דפיקות הלב זה קרה לי שם כמה פעמים והיה נעלם אחרי שעה בערך. עד שפעם אחת זה היה חזק מהרגיל והגעתי לבית חולים מונשמת עם אמבולנס. מעצם החוויה ניבהלתי מאוד. הרופא שם אמר מייד שזה ממצב של לחץ. והוא צדק ועד היום אני מטופלת בסרוקסט. ואין לי התקפים. הדרך הייתה ארוכה ועליה אספר אולי בהמשך. מה שרציתי להגיד לך פייה. שכל העולם הישתנה לי אז. אבל בלי המישפחה: הורים, אחותי, הבת שלי שהיום היא בת 17 וחצי ואפילו אחי בניו יורק וחברה קרובה ודודה אחת. כל התמיכה והעזרה שקיבלתי מיכולם היא שהביאה אותי למצב הטוב שאני בו היום. אני גרושה והיה יכול להיות מצב שהייתי צריכה להתמודד עם הכל לבד. אבל אז לא הייתי מחלימה הייתי נישארת ואפילו מידרדרת. והמצב היה מחמיר. אבל תודה גדולה יש בליבי לכולם שעטפו אותי בחום. צעד אחר צעד. וזה לא היה קל. אבל אני הייתי זאת ששיתפה אותם ונתנה להם להתקרב. אחרת זה לא היה קורה. אז יש הרבה אנשים טובים, חמים ותומכים. תני להם להתקרב אליך. ותיראי איך זה גורם לך טוב ומחולל פלאים. בהצלחה. וכתומית מתוקית אני אוהבת אותך

 

[פייה 31]

../images/Emo24.gifאורלייט יקרה

אני מודה לך ששיתפת אותי במה שעבר עליך ואני באמת שמחה שאת כבר נמצאת במקום בו לדעתי כולם פה היו רוצים. גם אני השתמשתי בסרוקסט שנה בערך שגרם לי להשמנה מטורפת ולא ממש גרם להפחתת התקפי החרדה מה שנתן לי להרגיש יותר מתוסכלת כאילו שום דבר בעולם כבר לא יעזור, ובעקבות כך ירידה קיצונית במצב והמון זמן לא הסכמתי להשתמש בתרופות כי חשבתי שאני יכולה אני מספיק חזקה אני בשליטה אבל בעזרת המטפלת והאנשים המקסימים שיש כאן הבנתי שזה לא כזה נורא והסכמתי לטיפול תרופתי נוסף עדיין לא התחלתי. אני חושבת שביום שאתחבר עם הפחד ואכיר בהתקפי החרדה כחלק בלתי נפרד ממני ולא אלחם בהם ואצליח להשלים איתם זה היום בו אוכל לשתף את הסובבים אותי מה עובר עלי ולא אפחד כל כך מה הם חושבים עלי. כולי תקווה שיום זה יגיע ואצליח להרגיש כמוך. תודה רבה לך אישה יקרה. וכתומית מתוקה אני גם אוהבת אותך.

 

[subtitles]

פייה יקרה ../images/Emo140.gif ../images/Emo142.gif

קראתי את השרשור כרגע.. והרגשתי צורך להגיב לו, למרות שהוא נכתב לפני מספר ימים

יקירתי.. נשמע שהיה לך ביטחון כה רב בעבר.. אותו ביטחון שאני שואפת אליו, אךך לעולם לא אממש אותו. אבל את היית שם!! ואת יכולה לחזור!! צר לי שתחושות הפחד והנחיתות השתלטו עליך.. אך הסתכלי אחורה.. אולי זה יתן לך קצת יותר תקווה.. וכח להמשיך! לשתף אדם נוסף בכל הכאב שאנו שומרים לעצמנו זמן רב.. היא משימה לא קלה. לוקח זמן להגיע להחלטה רצינית שהגיע הזמן לשבור את החומות ולתת לאדם אחר להתקרב אלינו ולהכיר אותנו היטב. אך כאשר ההחלטה נקבעה.. יש את השלב של העשייה. זה יכול לקחת זמן יקירתי. אך עצם העובדה שהחלטת.. היא עשיית צעד גדול! ולכן אני גאה בך

תשתדלי למצא את הכח.. תתמקדי בשמחה של העבר ובאור של העתיד

אנחנו כאן איתך

 

[פייה 31]

אחותי הצעירה

כל פעם את גורמת לי להחסיר פעימה בכתיבה שלך, כל כך אמיתית המילים שאת כותבת כאן יוצאת מהלב ונכנסות ללבבות של אנשים שמגיעים לכאן עצובים מפוחדים ואת גורמת להם להרגיש יואווו מקסים מישהו נמצא שם מרגיש כמוך ונמצא שם בשבילך. אני יודעת שעצם ההחלטה לספר זה צעד מאוד גדול הלוואי ואוכל לעמוד מאחורי ההחלטה ולא אאכזב את עצמי כמו שאני עושה כל כך הרבה זמן. אז לך מתוקה נשאר לי לתת חיבוק ענק. פייה