אכלתי בשר

[C H 4]

../images/Emo7.gif אכלתי בשר ../images/Emo10.gif

אני בדרך כלל לא נוהגת להמר באוכל, אבל אחרי נסיעה של יום שלם ללא אוכל ויומיים ללא שינה הגעתי לבית של מארח נחמד מאוד, שהציע לי ולכל שאר המתארחים משהו לאכול. כל מה שהיה לו במקרר היה בשרי מוצהר, למעט מרק (של השותף) שאמור היה להיות מרק ירקות. לא הייתי הצמחונית היחידה, אני והצמחוני השני התחלקנו במרק שהיה לא רע אבל בשלב כלשהו שאלתי אם הם בטוחים שזה מרק בלי בשר. אמרו לי את האמת (לא חושב אבל לא בטוח ב100%) והרעב הכריע אותי, אכלתי את כל המרק. בביס האחרון נתקע לי שבב עצם בשן

אני לא יכולה להגיד לעצמי שזה לא היה בשר. (לא הזכרתי את זה שם, זה נראה לי סתם לא לעניין לבאס את הצמחוני השני ואת המארח, ושנינו כבר גמרנו לאכול) לא ממש ברור לי מה לעשות עם זה. זה מוזר, כי זו לא תאונה ראשונה מהסוג, אבל משהו הרגיש לי שונה הפעם, אולי כי מצאתי את עצמי אוכלת הכל למרות החשד, אולי כי הפעם זה לא היה לא טעים כמו בפעמים קודמות (גם לא מי יודע מה להיט, סתם אוכל, קיויתי למצוא יותר ירקות במרק שלי). אולי בגלל התחושות שזה עורר אצלי. לפני כמה ימים תהיתי אם לשתף כאן ולשאול, אם אני הצמחונית היחידה בעולם שיש לה ימים שהיא מרגישה ריקה. פעם באיזו תקופה, יש לי פתאום יום שלא משנה כמה אוכל צמחוני ממלא, אפילו כבד, אני אוכלת; ולא משנה שאני כבר מלאה ולא מסוגלת להכניס כלום לפה מבחינה פיזיולוגית, משהו בתוכי מרגיש ריק. כאילו שאני מלאה אבל לא שבעה, שחסר איזה מרכיב. זו תחושה שאני זוכרת את עצמי חווה מאז שאני טבעונית (אני כבר לא, אבל בצמחונות שלפני הטבעונות אני לא זוכרת את זה). תמיד תהיתי אם אולי זו הדרך של הגוף שלי לנסות ולאותת שהוא מבקש בשר. באמת הרגשתי סוג של הרגשה הפוכה אחרי המרק הזה. זה היה הדבר הכמעט יחיד שאכלתי באותו יום ובכל זאת הרגשתי שאין לי שום צורך בעוד אוכל. קשה לי להסביר את התחושה הזו, זה גם מוזר כי כששברתי את הטבעונות ההרגשה שלי היתה בעיקר גועל תמיד חשבתי שגם עם בשר זה יהיה ככה. בקיצור, אין לי מושג ברור מה אני מנסה לשאול, אבל אני אשמח לשמוע תובנות של צמחונים אחרים בעניין. התובנות לא צריכות להתיחס ל"אל תחזרי לאכול בשר וכו'" אין לי שום תוכנית להפסיק להיות צמחונית.

 

[לקשמי]

מה לעשות עם זה?

פשוט להשאיר את זה כמקרה שקרה ולהמשיך הלאה. תאונות כאלה יכולות לקרות, בייחוד לאור העובדה שהיית רעבה במיוחד. אני מכירה את התחושות האלה, מאחר ומעבר לזה שאני צמחונית, בגלל בעיות רפואיות שונות אני לא יכולה לאכול כל דבר וכך קורה שכשאני אוכלת אצל אנשים אחרים אני אשאל מאה פעם מה יש באוכל. וכבר קרה לי ששאלתי מישהי שבישלה, אם יש באוכל משהו חלבי (אני נמנעת ממוצרי חלב מטעמי בריאות) והיא אמרה לי שלא ורק אחרי שאכלתי היא נזכרה שיש בזה גבינה... לגבי תחושת הריקות, יכול להיות שזה גם משהו פסיכולוגי, שבא מתוך הרגל. למשל בתחילת הצמחונות שלי הרבה פעמים הייתי חולמת בלילה שאני אוכלת בשר. גם בתקופה האחרונה, שיש לי תפריט מיוחד ומוגבל מאוד יש לי חלומות שאני אוכלת דברים שבמציאות אסור לי לאכול. צורך של הנפש לפצות על מה שחסר לה. אז אצלך זה בא בתחושה של "ריק" למרות שפיזית את מלאה. (מזכיר לי שפעם, עוד הרבה לפני הצמחונות הייתה גלידה מיוחדת שמאוד אהבתי כך שלא משנה כמה הייתי מפוצצת מאוכל, על הגלידה הזאת לא יכולתי לוותר

) בכל אופן היום, אחרי 4 וחצי שנות צמחונות (עם תקופות של טבעונות באמצע) בשר בכלל לא חסר לי ואפילו מגעיל אותי לחשוב על לאכול בשר. גם ביצים חזרתי לאחרונה לאכול, מחוסר ברירה ו/או מזה שאני לא יודעת מאיפה להשיג חלבון מהצומח כי יש הרבה דברים שאסור לי לאכול, ושיש בהם חלבון. אז אני לא שלמה עם זה אבל עושה את זה כאמור מחוסר ברירה. בקיצור, אל תהיי קשה עם עצמך, קרה מה שקרה ואפשר "לשכוח" מזה ולהמשיך הלאה.

 

[אלפקה פקה]

לא פשוט.

דבר ראשון, לאורך כל הקריאה חשבתי לעצמי שזו ממש דוגמה למה שלמדנו בקורס "למידה" על השפעת החסך

וככל שהחסך גדול יותר, ערכו של התגמול גדול יותר, ללא קשר לערכו האמיתי - שיכול להימדד רק במצב ללא חסך. למרצה הייתה דוגמה די דומה בשיעור (מעבר לניסויים המפורטים, שנעשו בחולדות - היא נהגה להביא דוגמאות כדי שנתחבר לנושא כבני אדם

): אנחנו נוסעים שעות בדרך לאילת, מורעבים ומשועממים וצמאים ועייפים, ומחפשים מקום לאכול בו. פתאום מגיעים לתחנת דלק עם מסעדה, ובגלל הרעב הגדול והצמא והעייפות וכו', האוכל הזה נחקק בזכרוננו בתור אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלנו. אבל, בגלל מצב החסך שהיינו בו, אנחנו לא באמת זוכרים את ערכו של האוכל כפי שהוא... סביר שבנסיעה הבאה לאילת, נגיד לכולם שחייבים לעצור במסעדה הזו ויש בה אוכל ממש מעולה, אפילו נעשה מאמצים מיוחדים להגיע אליה בנסיעה שלנו. ורק כשנגיע אליה כשאנחנו לא רעבים ומותשים ואומללים אלא במצב חסך קטן יותר, אנו עלולים לגלות שהאוכל שם הוא פשוט אוכל מגעיל של מסעדה בתחנת דלק... כך שהגיוני וסביר ואפילו מגובה במחקרים

שהתחושות שלך לגבי המרק הזה יהיו שונות בתכלית, בגלל המצב שבו היית כשאכלת אותו. לי אישית מאז גילוי הצליאק, יותר קשה. ובנוסף מעולם לא הייתה לי תחושת גועל מבשר... היא מתעוררת אצלי רק במקרים מאוד ספציפיים (ארוחות גדולות עם המון מאכלי בשר על השולחן, או אירועים באולמות שמוציאים כמויות של מנות בשר שרובן לא נאכלות ונזרקות כמו שהן, ואז יש לי מעין תחושה של טבח חיות והגועל הזה מתעורר). כך שרוב הזמן אני יכולה להזדהות עם הקושי. אני חייבת להודות שלפעמים אני מרשה לעצמי בקטעים כאלה אם אני מתארחת אצל אחרים, אחרת אני יודעת שאני פשוט ארגיש בעונש והצמחונות תהפוך לסבל. גם ככה הצליאק גורם לי לפעמים להרגיש מבואסת ובעונש, כשיש תבשיל ממש טעים על השולחן וכולם אוכלים ממנו, ולי מותר רק מכל האוכל המשעמם שסביבו... אז כשזה קורה עם תבשיל שאפשר לאכול אותו בלי הבשר, אם אני מרגישה תחושה באסה קשה מתעוררת - אני מרשה לעצמי לאכול מתפוחי האדמה, לשים מהרוטב, לקחת ממה שמסביב בלי לגעת בבשר עצמו. אני למשל במקומך עם המרק הזה, לא הייתי בכלל מתלבטת, ולא הייתי מטרידה את עצמי במחשבות על זה אח"כ. כשזה בין לאכול משהו שבושל עם בשר בלי לאכול בשר, או לרעוב ולהסתכל על אחרים אוכלים בעיניים כלות בשם הצמחונות - אני תמיד אבחר באופציה הראשונה. אם אני אסבול בשביל להיות צמחונית, במוקדם או במאוחר אני כבר לא ארצה להישאר צמחונית.

 

[C H 4]

הגישה שלי די דומה לשלך

גם אני בוחרת במקרים מסויימים כן לאכול את מה שליד הבשר, אם החלופה היא להסתכל על כולם אוכלים ולסבול בשקט (או בקול

). אני גם מעולם לא נגעלתי מבשר, אני אמנם לא אוכלת אותו אבל יצא לי כמה פעמים להתעסק עם בשר, כולל ראש (זה דווקא היה טראומתי) בשביל להאכיל חיות. יש לי רשימת בשרים שאני ממש מתגעגעת לאכול (גפליטע, טונה, שניצל, פסטרמה). ה"לא טעים" שאני קוראת לבשר נובע מפנצ'רים שבהם גיליתי שבזה הרגע אני לועסת או בלעתי בשר ואפילו לא שמתי לב. פשוט גיליתי שאחרי המון שנות צמחונות הטעם של בשר ממש לא עושה לי את זה, רק הריח שממנו מעולם לא נותקתי ממשיך להיות מגרה וזו כניראה התניה. אני לא מרגישה רוצחת, המרק גם לא היה לי טעים. אני לא יודעת להסביר את זה ממש, בגלל זה פרקתי את העניין כאן, זה לא שאני מרגישה שסוף העולם הגיע כי אכלתי בשר או שנחשפתי בחזרה למשהו שהיה לי מאוד חסר בלה בלה בלה. זו הסיבה שמאוד מבלבלת אותי ההרגשה מכל הארוחה המשונה ההיא. יכול להיות שיש כאן משהו שקשור באמת ללמידה ותפיסה וכל התחושה של אחר כך היא פסיכולוגית. זה קצת מוזר כי לא התעסקתי במרק הזה הרבה כשהארוחה נגמרה, פשוט כשהציעו לי ארוחת ערב כמה שעות אחר כך גיליתי שאין לי צורך ומזה נזכרתי שוב במרק והבשר.

 

[TheFinalCut]

אאוץ'

לא נראה לי שיש מישהו שאף פעם לא חוֹוה רצון לאכול משהו שהוא בחר להמנע ממנו כחלק מהצמחו\טבעונות. אני לא יכול לומר שאני נגעל מבשר, אבל כבר כמה שנים טובות שהוא לא מעורר בי שום תחושות טובות (מלבד הריח במקרים נדירים). הסיבה לכך היא שאני מזכיר לעצמי, מדי פעם כשאני שוכח (וזה קורה), שה"בשר" הזה פעם היה חיה. הזיכרון הזה בד"כ מלווה בתמונות, שבמהירות רבה מרחיקות את המוצרים הללו מההגדרה של "אוכל" (ומחזירות אותם לקטגוריה מתאימה יותר, של בע"ח שעונו מלידה ועד מוות). מאז שעברתי לצמחונות, ואז לטבעונות, לא זכור לי שאי פעם הרגשתי מחסור או craving למשהו שהחלטתי לא לאכול. חלק מהמוצרים הללו עדיין נראים טעימים ומפתים, אבל אני לא מרגיש שבלעדיהם חסר לי משהו (ואני גם יודע שלמיטב ידיעתנו מבחינה ביולוגית באמת אין חסר כזה). וכאמור, תפיסת המשמעות האמיתית של המוצרים הללו המירה את רוב התחושות שפעם היו מתעוררות בי למראה בשר, גבינות חלב ומוצרים אחרים. בנוגע למקרה שלך, אני יכול רק לשער שמדובר במשהו פסיכולוגי (מקווה שזה לא נשמע מעליב

). החברה המודרנית מתייחסת לבשר כאל רכיב חיוני ועיקרי בתזונה, ואנחנו מוקפים ומוצפים בפרסומות למוצרי בשר המציגות אותם כמפתים ונפלאים ככל האפשר, ושל אנשים שבאים על סיפוקם ושמחים רק כשהם אוכלים בשר. כמו כן, אנחנו מוקפים באנשים שמאמינים לחלוטין במידע שספגו כל חייהם ועודם סופגים מהסביבה והתקשורת. אלו פשוט מדקלמים את המידע הזה כשמישהו מנסה לאתגר את התפיסה הפופולרית, ומקרינים את הגישה הזו החוצה בהתמדה. מאוד קשה באמת לקבל את הרעיון שאנחנו מואבסים במידע שגוי, או את הרעיון שמידע שגוי יכול להשתרש ולהתקבל כאמת מוחלטת ע"י רבים כל כך. גם יש הבדל בין לקבל את הרעיון הזה מבחינה רציונלית, לבין לקבל אותו גם מבחינה רגשית. המון פעמים בחיי נתקלתי במידע שערער את הצורה שבה תפסתי את המציאות שסביבי, אך לעיתים קרובות היה לי קשה מאוד להפנים את זה, גם אחרי שנתקלתי במידע מאוד חד-משמעי. דוגמא קלאסית היא מה ש-lightflake כתב עליו בשרשור הקודם - על הקשר (המאוד בעייתי לפעמים) בין רופאים לחברות התרופות. היום אני מקבל את העניין כעובדה, אבל לקח לי המון זמן לקבל אותה ולפעמים אני עדיין מוצא את עצמי נסחף בחזרה לתפיסה הקודמת (שמעדיפה להאמין שהכל עובד כפי שהוא צריך לעבוד, ושהמערכת מגינה עלינו ומונעת ניגודי עניינים כאלה). אם זה נשמע כאילו כבר נסחפתי מהנושא שעל הפרק, אז אחדד: במקרים רבים (אולי גם במקרה שלך, זה רק את יכולה לדעת), התעמולה שאנחנו שוחים בה מדי יום משכיחה מאתנו את העובדות שבגינם בחרנו בדרך החיים שבחרנו - היא גורמת לנו לצייר במוחנו מציאות מסוימת, במקרה דנן של מוצרי בשר מפתים, טעימים, חיוניים לאושר ולבריאות, שמקורם בבע"ח שמחים ואסירי תודה. כדי להתגבר על כך, צריכים להתקיים שלושה תנאים: 1. יש להשתכנע באמת שבעה"ח שמהם נלקחו המוצרים הללו הם כל דבר מלבד מאושרים ואסירי תודה: הם אסירים ללא כל עוול בכפם, שנשללה מהם כל צורה של חיים טבעיים, החווים סבל לכל אורך חייהם ועד למותם; 2. יש להשתכנע באמת שהמוצרים הללו אינם חיוניים, ואף מזיקים במקרים מסוימים - וכי ניתן לחיות בריא בלעדיהם. 3. יש להיות עירניים וביקורתיים, כדי לזהות את התעמולה שמנסה לשכנע אותנו את ההפך מהכתוב לעיל בתור כזו. אם אחד מאלו אינו מתקיים במקרה שלך, בעיני זה יכול להסביר מדוע את חשה צורך במוצרים שבחרת לא לאכול. אני חושב שאם את מנסה להפטר מהתחושה הזו, אז זו יכולה להיות דרך לא רעה לעשות את זה.