אמאבא, אני ומה שבינינו...

[קורטי]

../images/Emo7.gifאמאבא, אני ומה שבינינו...

אני כבר מיואשת מהחיים שלי- אין לי יותר בשביל מה לחיות... אני יודעת שהתאבדות הוא לא הפתרון- הוא הבריחה, ולכן, אני לא אנקוט באמצעי שכזה- אבל, לאחרונה אני מרגישה כה בודדה- המשפחה כבר לא תומכת בשום צעד בחיים שלי- אבל תמיד דואגת להרוס כל דבר יפה שקורה לי.. וגם אם אני מתאמצת בשבילם- יושבת ולומדת שעות על גבי שעות, ומוציאה 100 במתמטיקה- גם זה לא מספיק משמח אותם- תמיד הם ימצאו דרך למרר לי את החיים, גם אם במקום לנסוע לעיר, אני מנקה את כל הבית- גם זה לא מספיק טוב- ואז אחרי שבוע קשה- קשה זו לא המילה- אני גם לא יכולה ללכת למסיבה של חבר נורא טוב שלי- למה? כי לישון הם לא מסכימים לי אצלו- אבל ללכת ממנו עד הבית שלי לבד בשעות מאוחרות- זה לא התענוג של החיים-תאמינו לי.. אז, אני נאלצת להיות בבית ממורמרת בליל שבת- כשאני יודעת שכל המשפחה תיהיה ביחד, ואני כרגיל מנודה ממנה- וזה לא שאני מגזימה- שיתפתי מספר אנשים ביחסים שלי עם ההורים והיחס שלהם כלפיי- כולם נדהמו מאוד מהדברים שההורים שלי אומרים לי- כולם לא מבינים מאיפה מגיע לי יחס כזה, אחרי כל המאמצים שלי אליהם- אז עוברת מחשבה במוחי- האם כדאי להפסיק את הטירוף הזה? לצאת מהבית ולהתחיל בחיים עצמאיים- כי אחרי הכול- זה יקל על ההורים- פחות עצבים שאני אשחק עליהם- פחות דאגות- פחות ילדה לפרנס... נמאס לי לבכות בגללם- נמאס לי להרגיש אומללה ולהישבר- נמאס לי! וכמו שאמרתי המוות הוא לא פתרון בשבילי- אז מה אני יכולה לעשות? שום שיחה איתם לא עוזרת- הם תמיד בטוחים שהם צודקים! ואני? מי אני? אני סתם פאנקית מטורפת חסרת שכל אלכוהוליסטית שנעשתה יותר מדי דכאונית בזמן האחרון... אז, אנשים- אני פשוט לא מסוגלת יותר- פשוט שבורה מבפנים- אני יודעת שאני יותר בחיים לא אהיה מסוגלת לעמוד מול אחד מההורים ולומר לו- הישר מהלב את המשפט : "אני אוהבת אותך" בחיים לא! וחבל שכך- כי אני באמת אוהבת אותם... שלכם קורטי שרק רוצה קצת אהבה מאמא ואבא...

 

[בשלולית]

אני חייבת להגיד לך ש...

יש לי דמעות בעיניים.... למה? כי אני כל כך מזדהה איתך אני לפני שנה +- הייתי במצב הזה ואפילו יותר גרוע ממנו... ובעיקר בגלל אמא שלי..אף אחד לא יודע מה היה לי איתה כי התביישתי לספר את זה אפילו לחבר שהיה לי שהיה איתי מספיק זמן... התביישתי שאנשים שמכירים אותה טוב ובאים אליי הביתה ורואים אותה ידעו על דבר כזה... פשוט הרגשתי מושפלת לספר להם. והמצב בבית איתה בעיקר היה ממש גרוע... ואני שלחתי לה מכתב... 2 עמודי פוליו... שפשוט לא הפסקתי להגיד שם כמה שאני **לא** אוהבת אותה... וכמה שעצוב לי מאוד להגיד את זה... ושהמצב הזה ממש גרוע ובלה בלה בלה... ושאני בסך הכל רוצה תשומת לב והתעניינות וזה.. ושבנוגע לאבא אז הוא בכלל כל הזמן בצד ומה שהוא בשבילי זה נהג מונית וכספומט... ואני רוצה יותר מזה... ושמעי... המצב השתפר... איתה לפחות... היא באה אליי ובכתה לי שהיא מצטערת ובלה בלה בלה... אני לא אפרט יותר ממה שצריך... אבל המצב השתנה... איתה.... אבא נשאר אותו דבר... אפשר מדיי פעם לדבר איתו אבל מרצוני לא מרצונו.... הוא לא יבוא מעצמו... חמודה... הקשר עם ההורים תמיד בעייתי בגיל הזה... ואם את רוצה לפתור את הבעיה אז קודם כל את צריכה לדבר איתם על מה שאת מרגישה... אם את חושבת לעזוב את הבית בגיל כזה את צריכה לדבר איתם ולהגיד להם את זה... להגיד להם שאת לא מסוגלת להוציא מהפה את ה3 מילים האלה "אני אוהבת אותכם".. להגיד להם שאת חושבת שלמצב הזה הם אחראים... ושעצוב לך ושאת רוצה לתקן אותו... אני מקווה שעזרתי ואולי עודדתי..... ושיהיה לך המון בהצלחה... ומה שלא תעשי.. תחשבי טוב לפני זה... אני חושבת שבגיל כזה לעזוב את הבית זה קצת לא טוב.. מי יודע למה תידרדרי... תשמרי על עצמך!

 

[MAX D]

שטויות הכול עובר

אני דילגתי על השלב הזה, כשראיתי שההורים מתחילים לקמט את המצח והוריד יוצא- אני הייתי נעלם מהבית, לא היו רואים אותי באותו יום... אני מאמין שיש לך איזה ידיד/חבר שיסכים ללוות אותך הביתה מאיפה שלא יהיה. כל נער/ה מתבגר/ת עובר/ת קשיים עם ההורים, זה קורה בדרך כלל שההורים מתחילים לקלוט שהם לא יכולים לשלוט ב- 100% על החיים שלך ולא יכולים להגן עליך ב- 100% מהחיים שבחוץ. הם יודעים שאת מתבגרת והם יודעים שאת הופכת מיום ליום יותר עצמאית, הם יודעים שיהיה לך חבר, הם יודעים שמכאן הדרך להתעוררות ריגשית (ואפילו מינית) קצרה, זה משגע אותם, הם מפחדים מכל העניין. עכשיו קשה לך לקבל את זה- אבל תנסי לחשוב כמה שנים קדימה על מה שרשמתי לך פה, תשאלי את עצמך איך את תרגישי שהילדה שלך מתחילה להתבגר, נראית טוב ומתחילה לגלות עניין בגברים... קשה לישון בלילה ככה... אל תדאגי, הם יתגברו על הכול ואת תתבגרי ותביני אותם, ככה תגיעו לעמק השווה ולא תהיה בעיה, זה שלב שיעבור. בנתיים קבלי ממני

ו-

 

[אלוש שמלוש]

תראי...

כמו שרשמו פה מעליי, זה עוד שלב בחיים שחייבים לעבור וכמו שרשמת... הפתרון זה לא לברוח איתו אלא להתמודד איתו!! את חייבת לדבר איתם, לא להגיד להם מה הם צריכים לעשות אלא להגיד להם מה שאת מרגישה, שאת לא יכולה לבטא את המשפט הזה עם השלוש מילים (אני אוהבת אתכם), שאת רוצה לצאת מהבית, שהם מביאים אותך למצב שאת צריכה לבכות בגללם, שאת מרגישה המנודה במשפחה... וכך הלאה...! פשוט תדברי איתם ואם את לא יכולה תעשי כמו שרשמו פה, תשלחי להם מכתב... זה תמיד דבר טוב... שום דבר רע לא יכול לקרות בגלל זה, רק הההפך!! גם לי יש בעיות עם ההורים שלי... אבא שלי מתייחס אליי כאילו אני ילדה בת 6! וגם בשבילי הוא רק מונית (או כמו שאני קוראת לזה-אבא הסעות בע"מ.. וכספומט! ואמא.. אותה אני בכלל לא רואה... היא לא מתקשרת, לא מתעניינת וגם כשאני רואה אותה היא עם פלאפון ביד ובכלל לא מתייחסת אלי... (אשת עסקים...) והיא עוד באה עליי בטענה שאני כבר לא מספרת לה כלום, מעניין למה... ולי, אין לי מה לעשות... לאבא אני לא אפנה (מפחדת ממנו והתרגלתי כבר למצב, לא ממש מפריע לי!) ואמא... אין לה מה לעשות, זאת העבודה שלה, אלה התוצאת שהיא משיגה על זה שהיא פתחה את החברה המחרובנת שלה (סורי, הייתי חייבת)! ומה הקטע בין שניהם, הם תמיד רבים, ת--מ--י--ד!!!!! ואני תמיד נדפקת באמצע... לא יודעת מה לשעות עם עצמי, מצד אחד יותר קורבה לאמא אבל לפעמים אבא הוא זה שצודק ולא נעים לי להגיד... אז מה אני יכולה לעשות, לברוח, לצאת מהבית, לא לדבר איתם... וכאלה! סליחה... גלתי קצת אבל הייתי חייבת להוציא.. מקווה שעזרתי קורטי... ושאלה קטנה... מה קורה עם השקסי שלך? אחרי שהזונה התיישבה לו על הרגליים?

 

[קורטי]

בקשר לשקסי שלי--

בקיצור דיברתי איתו ואמרתי- שאני לא מתכוונת לאסור עליו כלום- אבל אם הוא רוצה להקדיש לה זמן- שיודיע לי מראש ואני אלך- כי בתכלס גם אני לפעמים הולכת לצד עם אנשים לדבר- וחלקית מתעלמת ממנו- אבל אם זה קורה אני לא יושבת עליהם כי התחת שלי קר... קיצר, היחסים שלנו התפתחו אך ורק לטובה... אני כל כך אוהבת את הבנאדם הזה!

 

[אלוש שמלוש]

ואיי...

איזה חיוך העלתי עכשיו על הפרצוף... מזה כיף לי לשמוע דברים כאלה... מקווה שיסתדר בינכם... ותמשיכו ככה לנצח (אם את רוצה כמובן) בהצלחה!

 

[קטרפי]

מבין אותך לגמריי ../images/Emo110.gif

לכולם יש בעיות כאלה עם ההורים, אין מה לעשות זה מה שהם, בשבילהם את רק הבובה שלהם ואת חייבת לעשות כול מה שהם רוצים, רק בגלל שלטענתם "הם הביאו אותך לעולם" - cum on, מי ביקש ממכם בכלל להביא אותי לעולם!! הנה קצת חומר למחשבה על ההבדלים בין אהבה של משפחה לאהבה של חברים

חברים - אנשים שאת אוהבת אותם כי יש לכם משהו במשותף, כי את מתחברת אליהם ואת יודעת שתמיד תהייו שם אחד בשביל השני, רק בגלל שניפגשתם בנסיבות מקריות לגמריי. אין משהו שאפשר לרצות יותר מזה. משפחה - אנשים שמהרגע שנולדת את אמורה לקבל כעובדה את זה שאת אוהבת אותם, ואם זה לא מה שאת מרגישה אז אין מה לעשות שכולם מצפים ממך למשהו אחר ואת כמובן חייבת להיתנהג לפי הדרישות שלהם. כמובן שעדיף שתסתדרו כי אחרי הכול לא צריך ריבים מיותרים, אבל אם הם מתייחסים אלייך כנחותה מהם, אז הבעייה כבר לא מתחילה ממך, ואין שום דבר שאת יכולה לעשות בשביל לפתור אותה, כי אין מה לעשות שהורים הם יצורים מפגרים. אולי אני אומר את זה רק בגלל שבמקרה שלי הבעיות

יותר מתוסבכות מבמקרים אחרים, אבל אני רק רוצה שתדעי שאת לא לבד. קבלי

ענקיים ממני, ושיהיה לך מעכשיו רק טוב

 

[קורטי]

עדכון

למרות שהמצב רוח שלי לא השתפר מי יודע מה- ההיתי אתמול\ היום במסיבה של החבר הזה שלי- ישנתי אצלו גם, עם עוד כמה אנשים, ועוד אנשים שהכרתי רק אתמול- המטאליסטים היחצנים האלה נדמה לי... בקיצור שתינו מלא מלא בירה וודקה- אני אישית שתיתי בסביבות ה-6 בקבוקי בירה וכמה שוטים טובים של וודקה- הקאתי פעם אחת אחרי בקבוק וחצי של בירה- וזה בגלל שהלגימה לא נכנסה לבפנים אז העדפתי להקיא... בקיצור, שתיתי המון וקצת יותר מדי- ההאנגהובר היה נוראי! הלכתי לפארק עם 2 חברים טובים שלי שהיו גם שיכורים תחת, ועשינו קצת בלגן- הפחדנו פרחות קטנות.... בקיצור, בסוף הסתבכתי עם המפתח שהלך ביחד עם הגוטית שלי איצתה הבייתה- כך שנשארתי בלי מפתח- לכן נשארתי לישון שם, וגם לא ממש הייתי במצב פיזי ללכת- למרות שהייתי משום מה שפוייה רק טיפה מסובבת... בקיצור, ישנתי עם חבר שלי- אל תדאגו רק ישנו ותו לא- הראש שלי כאב קיבינימאט! ובבוקר ניסנו לחפש משהו אכיל בבית- מצאנו חלב עמיד שספק אם היה אכיל... אני אכלתי רק כריות- ולכן אני הולכת עכשיו לאכול... בקיצור, יוצא שאני לא יוצאת בטוח עד יום חמישי, וגם ביום חמישי זה לא כזה בטוח- כי אני לא יודעת מה יהיה עד אז... אז, זה קצת רומם לי את מצב הרוח, אפילו עד מאוד... וכרגע הדבר האחרון שאכפת לי ממנו זה אמאבא- כי הם שמים עלי זין תמיד... כלומר, כן אכפת לי מהם- אבל אני אנסה לחיות בנפרד כמה שיותר- לזכות בכמה שיותר עצמאות ולהפסיק להיפגע מהאימרות המעליבות שלהם..

 

[MAX D]

../images/Emo45.gif

אבל תשתדלי לשתות פחות, מניסיון- זה לא מוסיף כבוד (מה שעושים בעיקבות השיכרות).

 

[king kazabubu]

אני רק יכול להגיד לך

לספוג את זה ולהבליג. אין מה לעשות, לחיות לבד זה קשה מאוד ולא בטוח יסתדר לך בשלב כה מוקדם של החיים. אני יכול גם להוסיף שאני מכיר אנשים שהמצב שלהם עם ההורים גרוע הרבה יותר.