אני משתגע כבר

[אדם ללא שם]

../images/Emo7.gifאני משתגע כבר

קודם כל תזכורת קטנה. אין לי משהו שידרבן אותי, אני אדיש להכל ..גם בשיחה עם המטפלת בקושי דיברתי והימים חולפים וזה מצד אחד אדיש לי ומצד שני מציק לי נורא ואני מרגיש חסר אונים ואין לי כוחות או כלים לעשות שום דבר - אני חסר חשק להכל...לא אוכל הרבה ורוב הזמן על המחשב מהרגע שאני קם ועד הרגע שאני הולך לישון - בדרך מקלחת,אוכל וכו' בלבד ואני לא יודע כבר ..אני משתגע עם כל יום שעובר.. ואני פשוט לא - לא מסוגל = קו"ח אני שולח רק באמצעים שלא דורשים ממני לדבר עם אנשים - מייל פקס וכאלה - אני לא מסוגל לקחת טלפון ולהתקשר ואני מפחד מהמון דברים ואני פשוט מרגיש שאני מקרה אבוד , שאני פשוט לא הגעתי מוכן לחיים האלה ושאני סתם פה לסבול - אני כבר בן 24 זה לא צחוק להיות בגיל כזה בלי שעבדת מעולם ובלי הרבה ידע על החיים שאין לי ועם המון דברים שגורמים לי להתבייש בי ועם בטחון עצמי שהוא במינוס 100 בערך. בגלל שאני מרגיש מתבטל גם אין לי חשק ליצור קשר חברתי מכל סוג וגם לא לדבר ממש עם אנשים אפילו באינטרנט במסנג'ר ובאייסיקיו וכו' , אני על סף ייאוש טוטאלי .

 

[חלודה סגולה]

אדם../images/Emo141.gif

יש ימים שכאלה, הכל מתעצם למיימדי ענק... אני ביום כזה, מרגישה רק את הכעס והזעם של עצמי על עצמי, בלי יכולת למצוא פיתרונות, הדבר היחיד שקרה זה שמצאתי את עצמי מול המחשב, נכנסת לפורום, רוצה לצעוק לעולם.. ורואה תהודעה שלך, מרגישה הזדהות חזקה... מנסה למצוא מילים והן ריקות לי, אבל.. נזכרת, גם לי יש אמצעי תקשורת, כמו שלך... אבל נכון לעכשיו בוחרת לא לתקשר מעבר לפורום, וגם זו בחירה, ואם נרצה לבחור אחרת, נוכל לתקשר. מכירה מקרוב את הבעיה של חוסר האפשרות להרים טלפון, לחפש עבודה, לדבר בשם עצמי.. להעלם, לכן צעדים קטנים נכונים לנו, מצאת מקום <גמני מצאתי> יש פה אנשים מקסימים שיוכלו לעזור, להציע, ולכוון ברגעי שבירה ואפילו מעבר.. אני קצת מנותקת, קצת הרבה כועסת.. אז לא אוסיפ בטח לא כתגובה ..

 

[אדם ללא שם]

../images/Emo24.gifאצלי כל יום כבר הוא כזה ../images/Emo4.gif

 

[sh kk]

אדם עם שם,

ואני מתעקשת שיש לך שם. אני לא מסכימה שתמחוק את עצמך כך, אני בטוחה שיש בך דברים נפלאים שאתה כלל לא מודע אליהם, יקירי, אני אמנם לא אשת מקצוע אבל אין לי ספק שאתה שרוי בדיכאון, חוסר חשק לעשתו משהו חוסר חשק בכלל להתקיים, הייתי שם. אין ספק שהטיפול לא עוזר לך, אתה מתוסכל, אתה עייף ואין לך כוח בכלל להתחיל לחשוב מה עושים מאיפה מתחילים אתה חייב אכן לקחת את הדברים לאט לאט, אולי לעשות רשימה של הדברים החשובים שאותם אתה רוצה לקדם בחייך להחליט על סדר עדיפויות, אבל אין ספק שאתה צריך לדבר עם המטפלת שלך על זה, נשמע לי שאתה חייב לבהליף אותה, גם הכדורים ייתכן ולא עוזרים והשילוב של מטפלת וכדורים שלא עוזרים הוא הרסני. אז קח לעצמך עוד יום יומיים של "עייפות" ותחליט שדיי לך לבחור בדיכאון, אני יודעת שזה קשה ואני לא רוצה להשמע יומרנית הייתי שם אדם, שכבתי מהמיטה ויצאתי ממנה רק כדי לעשות פיפי. יותר נמוך מאיפה שהייתי לא ניתן להגיע לכן אני יודעת לאילו תהומות יכול הדיכאון להביא אותנו, אנא חשוב על דברי, אתה מדאיג אותי, בבקשה תבקש להיפגש עם מטפל אחר תבקש להחליף את הכדורים. ואז לאט לאט תממש את החלומות שלך את האפשרויות העומדות בפניך, אתה עוד צעיר כל נחיים לפניך. הוריך לא יכולים לעזור לך? אין איזה חבר או חברה שיכולים לאסוף אותך ולעזור לך??? ואם לא, אנחנו פה תמיד בשבילך. הרבה אהבה ואושר יקירי

 

[אדם ללא שם]

הי מתוקה ותודה קודם כל ../images/Emo25.gif

אממ..אי אפשר להחליף טיפול. אין לנו בכלל כסף במשפחה וזה דרך קופת חולים , אין לנו כסף בכלל להוציא אפילו על פגישה אחת זה בעיה. לגבי הכדורים נוטלים אותם אחרי הארוחת צהריים ובגלל שאין לי תאבון בכלל ואני לא אוכל כמעט כלום בצהריים - בשאר היום אני אוכל כל מיני דברים - אז אני לא נוטל את הכדורים שהם בעיקר לטיפול בחרדה ולא ממש בדכאון - אני אנסה בימים הקרובים לאכול קצת ולחזור בהדרגה לקחת אותם...

 

[sh kk]

אני לא מקבלת את זה שלא ניתן

להחליף טיפול, גם במסגרת השירות הפסיכולוגי או מה שזה לא יהיה, יש עוד מטפלים, עובדת הסוציאלית שמטפלת בך היא לא היחידה אני מקוה. גם בין מטפל-מטופל נוצרים קליקים לא כל מי שטוב לך, טוב לאחר ולהפך,אני מניחה שיש מישהו שמנהל את המקום, ניתן לפנות אליו, אני יודעת שלבקש ממך להיות אסרטיבי עכשיו זה כמו לבקש ממך לטפס על האוורסט אבל אנא ממך, עשה זאת. פנה למי שצריך, ותבדוק את האפשרות להחליף כדורים כי נראה לי שהחרדה כרגע היא רק סימפטום הדיכאון יותר מטריד אותי. אל תוותר, כי בעצם הוויתור אתה מוותר על עצמך.

 

[אדם ללא שם]

לא חושב שהיא הבעיה

מה גם שאני מורגל אליה ויחסית איכשהו כן פתוח איתה ולהתחיל מהתחלה עם אדם אחר וכל זה - לא ממש נראה לי . זה מין מעגל סגור כמו שהיא אמרה - הדכאון מלא לעשות כלום בגלל החרדה החברתית גורם להמשיך לא לעשות כלום ולהכנס לדכאון ומזה הכל נובע - אם הייתה לי עבודה כלשהי אני בטוח שלאט לאט הכל היה מסתדר לי והיה לי חשק להכל והכל היה ממש מסתדר לי

 

[sh kk]

זו רק הסיבה?

העבודה? אם כך, אל תתיאש, אתה חייב לנסות להיות אופטימי כי ברגע שתשנה את האינרגיות סביבך והן תהיינה חיוביות יותר, אני מאמינה שהכל ישתנה, כפי שהיא אומרת, המטפלת שלך, אתה בלופ של דיכאון: רע לי ולא טוב לי, כלום לא מצליח לי, ואז אתה נופל יותר, במה היית רוצה לעבוד? מה מתאים לך? אני יודעת שמי שבאמת רוצה מוצא, אל תוותר, קח ת'זמן שלך, כלום לא בוער, תוריד את הלחץ, ובינתיים נסה לצאת להתאוור, להכיר אנשים אולי נשים, לאהבה יש כוח ריפוי עצום יקירי

 

[אדם ללא שם]

יש הרבה עבודות שנפסלות

שמלחיצות מאוד אותי כמו מכירות בחנות וכו' ככה שהייתי מעדיף משהו יותר שקט,נינוח בלי מישהו שנועץ בך מבט ובוחן אותך -מה שניסיתי בעבר וזה מלחיץ כמו דוכן פיצה בקניון שניסיתי וגם ניסיתי לעבוד בנציג שירות אבל היה כרוך בזה דינמיקה קבוציתית שזעזעה אותי - ממש נוראי! הקטע שאין לי זמן לקחת הכל באיזי כי אין לי ממש כסף לכל שנת הלימודים הקרובה וזו שאחריה וההורים לא ממש יוכלו לעזור ונמאס לי מהימים שעמום האלה ומצד שני אין לי ממש משהו שאני יכול לעשות כי אני מרוקן מאנרגיות וכי המון דברים מלחיצים אותי ובגלל זה אני גם לא מנסה להכיר אף אחד או להפגש עם אף אחד ולגבי אהבה - זה נכון יש לה כוח ריפוי עצום אבל גם כח הרס עצום - היה לי חבר ששימש גם כידיד וכמישהו שהרגשתי איתו הכי בנוח ועזר לי וחיזק אותי ומאז שהכל נגמר ניתקתי קשר לגמרי מרב כאב

 

[sh kk]

מה נגמר?

אולי תעבוד בשמירה? זה הדבר הראשון שעלה בראשי. לא צריך יותר מידי מגע עם אנשים, מה אתה לומד? אסור לך לעבוד כרגע בעבודות מלחיצות כגון איש שירות , מכירות, או פיצרייה כי זה אכן מצריך מגע רב עם אנשים, מה עם שליח? אני יודעת שאתה הרבה יותר מכל מה שהצעתי אבל אולי זו רק דרך החוצה לצאת מהלופ, מה עם נקיון? אתה חייב להתחיל ממשהו כדי להתחזק לא משנה מה, אולי לענות לטלפונים, אומנם יש מגע אבל לא מגע פיזי אלא רק מאחורי הטלפון... אלו רק הצעות, אני אחשוב על עוד אפשרויות

 

[גילה זילברמן]

זו לא פעם ראשונה ../images/Emo110.gif

שמישהו נכנס עם הבעת יאוש ומשהו מנסה לעודד אותו ולתת לו עצות וכוונים והאדם דוחה את ההצעות השונות וממשיך להחזיק ביאושו וזה מביא את השני לנסות עוד יותר לעזור והראשון ממשיך להחזיק ביאושו ופוסל את כל ההצעות שמובאות לו והשני מתאמץ עוד וכן הלאה. והשרשור נגמר בכך ש SH KK מציעה שהיא תחשוב על אפשרויות נוספות...

 

[sh kk]

ומה אני אמורה להבין מדבריך?

האם עלי להרפות, אני חייבת לשתף אותך בחשש שלי שאולי אני מנסה יותר מידי חזק (באנגלית זה נשמע טוב יותר)....

 

[גילה זילברמן]

זו אינטראקציה מוכרת ../images/Emo79.gif

שגם אנשי מקצוע נופלים בה לעיתים כשהם מנסים לעזור. וזה לוקח שניים לטנגו. אחד שמאד רוצה לעזור והוא אקטיבי ולוקח על עצמו את כל האחריות והשני שלוקח את הקצה השני של לא לקחת אחראיות ולהיות פסיבי וככל שהאחד מתחפר בעמדה אחת, השני מתחפר בעמדה שנייה. אז כן, אולי את נוטה מדי לקחת על עצמך אחריות רבה מדי ואולי אדם ללא שם נוטה לא לקחת אחראיות . הנטיה הזו יכולה לנבוע מגורמים רבים. היא יכולה להיות דפוס נלמד מהבית, להיות בטוי של פחד להכשל, או להצליח, לנבוע מנסיון עבר של כשלונות חוזרים. פסיביות יכולה להיות בטוי של תוקפנות ודרך להפגין עמידה על שלך ויכולה לשקף תחושה שאסור להיות אקטיבי או להתבגר כי זה מאיים באיזהשהוא אופן על הסטטוס קוו המשפחתי. את הגורם הספציפי ניתן לברר בטפול. כמו כן, טפול פרדוקסלי, בו המטפל מעביר אחראיות למטופל בכך שאינו מאיץ בו לעשות דבר ואפילו מזמין אותו להמשיך באותו קו, יכולים להניע את האדם למצוא את המוטיבציה לשנוי, בעצמו, מבפנים.

 

[גילה זילברמן]

ועוד משהו קטן ../images/Emo28.gif

מה שקורה בסופו של דבר זה שהאדם הפסיבי יוצר בזה שמנסה לעזור לו תחושה דומה לתחושה הקשה שהוא מתמודד עימה בעצמו- ההרגשה שלא חשוב איזה מאמץ תעשה, כלום לא יעזור, תחושה של יאוש וחוסר אונים.

 

[sh kk]

תודה גילה, באמת התחלתי

להרגיש שאני הולכת עם הראש בקיר. פעם איש אחד חכם אמר לי שהוא לא יוכל לעזור לי אם לא אעזור לעצמי ממש ערכנו חוזה בינינו. אני מבינה שכדי שאני לא אצבור פה תסכולים מיותרים עלי להרפות בזמן, ושוב תודה ענקית.

 

[בוזיקית]

נראה לי שמה שגילה ניסתה לומר לך

זה שלא תלכי עם הראש בקיר ולא תנסי להאכיל בכוח את מי שאינו מעוניין בפתרונות, אלא מעוניין להנציח את מצבו ולקטר. וסליחה לאדם בלי שם אם פגעתי חלילה, פשוט ניסיתי להבין, כי גם לי כבר אמרו את הדברים האלה לא אחת...

 

[בוזיקית]

איזה קטע, התגובה נקלטה רק עכשיו

לפני שקראתי מה שגילה כתבה... שלחתי אותה מזמן...