בא לי לבכות... ארוך...

[ציף שלי]

../images/Emo7.gif בא לי לבכות... ../images/Emo18.gif ארוך...

אאווףף אני מתחילה להשבר!

חזרתי לעבודה (במשרה חלקית), אני לומדת (יום בשבוע - תואר שני) ואני אמא במשרה מלאה לישי המקסים. אני מרגישה שאני לא מספיקה כלום!! חזרתי לשאוב חלב לישי שנראה מרוצה מהעניין אבל זה לוקח הרבה זמן. כל עבודות הבית עליי ובגלל שבעלי עובד עד מאוחר כל יום - כל הטיפול בישי עליי כמובן. והוא עוד היה חולה - דלקת בסימפונות וגם עכשיו הוא לא ממש בריא. בלילה הוא מתעורר ב-4 או ב-5 אוכל קצת וחוזר לישון ומי קם אליו? כמובן שאני. אין לי טענות כלפי בעלי שעובד קשה עד שעות מאוחרות ובכל זאת אין לי כמעט זמן לעצמי ואפילו ללכת לקניות כרוך באריזה של ישי שלא לדבר על הגשת עבודות לאוניברסיטה. אמא שלי שומרת על ישי כשאני עובדת והיא עושה עבודה מצויינת וכשאני חוזרת הבייתה לרוב הכביסה מכובסת, יבשה ומקופלת או שהבית שטוף או כל דבר אחר שהיא יכולה להוריד ממני והיא לא גרה קרוב אליי בכלל יש לה נסיעה של שעה-שעה ורבע. סתם הרגשתי צורך לשפוך את הלב ולקבל קצת תמיכה למרות שיצא מבולגן! ותודה רבה למי שקראה עד הסוף

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo3.gifצרת רבות?../images/Emo24.gif

אני מתכננת קיטור משלי,אבל אין לי זמן להתנסח באריכות היום, רק להשתתף ולהבין אותך הכי שיש....

 

[אמא של אריאל ומוריה]

../images/Emo24.gif יעזור???

אני כ"כ מבינה אותך, אמנם עוד לא חזרתי לעבוד, אני חוזרת ב1 באפריל ואני בטוחה שיהיה לי קשה מאד. גם בעלי חוזר הביתה מאוחר. אז פשוט לא משתגעים ועושים רק את הדברים הדחופים בבית. את באמת צריכה לשמוח שיש לך את אמא שלך שעוזרת לך מדי פעם, לא לכולן יש את הפריווילגיה הזאת. מה עם להביא איזו בייביסיטר פעם בכמה זמן כדי שאת תוכלי להתפנות לעיסוקייך??

 

[משוש30]

אוי אוי אוי...זה מה שמחכה לי בעוד

כמה ימים???

איך אני יכולה לנחם אותך כשאני קוראת את מה שכתבת ומבינה שזה בדיוק מה שיהיה לי? אני חוזרת לעבוד 3 ימים בשבוע וללמוד יום וחצי נוספים כלומר כמעט כל השבוע זה אפילו לא משרה חלקית אלא כמעט מלאה... אמא שלי תשמור על מתן ואחר כך בעלי עד גיל חצי שנה אבל חוץ מהחודש בו בעלי ישמור עליו הוא חוזר באחת עשרה בלילה מהעבודה ויוצא בשש וחצי בבוקר כך שאני ממש לבד... אני מקווה שאנחנו נצליח להתגבר. נראה לי שאחרי כמה זמן נכנסים למסלול מסוים (או שאני משלה את עצמי?) בהצלחה חמודה!!

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo24.gifלא אכתוב לך על עצמי

כי נראה לי שאת לא צריכה עכשיו קיטורים נוספים, ובטח שכשתרצי קיטורים - אז תודיעי לי ואז לא אפסיק לשפוך אותם..... אבל נראה לי שמה שאת הכי צריכה זה לנוח, וחופש. אולי תחשבו על סופ"ש איפושהו? או אולי סתם תחליטו על שבת מנוחה בבית בלי אף אחד? זו מצד אחד תקופה שעוברת והדברים נעשים יותר קלים ולא יותר קשים - אבל התקופה הזו היא באמת קשה ומעייפת מאד. אז הרבה חיבוקים ואני שולחת לך גם

בשביל המקל - כדי להשען... לילה טוב

 

[תלתלושה]

לא אתיימר להבין

כי אני לא עוברת קצה קצהו של העומס הלא פשוט שיש עליך אז רק אשלח המון גלים של

ואומר כי אני מקוה שבשלב זה או אחר(שבטח יבוא מהר)תדעי איך לנהל את הזמן בצורה שתעשה לך הכי טוב!

 

[מ ת י ל ד ה]

גם אני ../images/Emo24.gif

קשה, קשה.. אני גם בלי עבודה מתקשה ללמוד

.. לא מצליחה להתרכז. איזה יופי שאמא שלך מוכנה לעזור כל-כך! אולי תקחי עוד עזרה בתשלום, על מנת להתפנות קצת לבילויים

? אם הייתי יכולה, הייתי כבר מזמן מסדרת עוד שעתיים ביממה (ושמה אותן בלילה

).

 

[גלשני]

מבינה אותך.

גם אני חזרתי בדיוק כמוך למשרה חלקית ולתואר שני, אבל מתן היה בן 8 חודשים כשהתחלתי ללמוד מה שבהחלט שונה מהגיל של ישי שלך. הבחירה שעשית (וכמוך -אני) היא בחירה מאוד קשה של סדר יום, ואני מזדהה עם הקושי. יכולה להבטיח לך שזה נהייה קל יותר מבחינת התפעול של הקטנטנים ככל שהם גדלים ולהמליץ לך לנסות ולסכם עם הבעל על יום אחד בשבוע בו הוא מגיע מוקדם ומשחרר אותך לשעתיים- שלוש של עצמך. וכמובן שאני מצרפת המון

ים

 

[nubi]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כל כך מבינה... אצלינו בלילות בעלי קם. נכון שהוא עובד קשה ולא קל לו, אבל לפעמים זו נדרך היחידה שהוא רואה את הילדה. ויש ימים שגם אני עובדת ואז אני כל כך רצוצה שהוא מבין וקם בלי פרצופים.

 

[nikit1]

אני במצב דומה לשלך../images/Emo24.gif

גם אני לומדת, הורים גרים במרחק שעה נסיעה והבעל לומד ועובד = הטיפול בעולל כולו עליי... אז קודם כל קבלי

גדול ומבין. מה שעזר לי קצת לחזור לחיים הוא סוף שבוע אותו ארגנו במאמצים רבים (בעלי עובד גם בסופי שבוע). נסענו עם הילדון אבל לילה אחד הוא בילה עם סבו, מה שעזר לנו מאד. תנסו לשבור שגרה, אפילו במשהו קטן כמו יציאה לארוחה בחוץ או טיול משותף. אני יודעת כמה קשה למצוא זמן ואנרגיות אבל זה פשוט שווה! ממלא את המצברים

תחזיקי מעמד

 

[ציף שלי]

תודה רבה על העידוד ../images/Emo51.gif

שהגיע בדיוק בזמן בו הייתי צריכה אותו!

 

[רחל של ענבל והתאומים]

לא יודעת האם זה ינחם אותך

שלי יש שלושה... אבל בכל מקרה עצות מעשיות כבר נתנו לך. אני רק יכולה לומר שעם הזמן זה כן נהיה יותר קל, א' כי אנחנו מתרגלות וב' כי הטיפול בילדים נהיה עניין יותר פשוט ברגע שהם עצמאיים יותר וגם מתחיל להיות כיף כשהם מתחילים לתקשר וזה מכפר על הקושי. מה שחשוב הוא לא להגיע למצבי תשישות פיזית ונפשית קיצוניים, לתפוס את עצמך קצת קודם ולהזעיק עזרה: אמא או בעל או בייבי סיטר לכמה שעות (נגיד פעם בחודש) ולעשות משהו שעושה לך טוב, אם זה לישון/לנוח או לצאת לבלות או לחוג. לגבי הנקיון אנחנו פשוט מחזיקים מנקה פעם בשבועיים. בכיס מרגישים את זה פחות מפעם בשבוע, ואז זה משאיר לנו רק פעם בשבוע לנקות בעצמנו. אני מודה ומתוודה שיש שבועות שהלכלוך מצטבר עד שמגיעה שוב המנקה, אבל חיים, אין מה לעשות, לפעמים אין זמן/כוח לזה. יש לך אמא נהדרת, תהני מזה ותפרגני לה, היא עושה עבודה נפלאה. לגבי הלילות לדעתי כאן יש מקום לבעלך קצת לעזור. אם כל הכבוד, במשך היום את כבר לא בבית כמו קודם, את פעילה בדיוק כמוהו. אנחנו מחלקים את הלילות חצי-חצי. למזלנו מתוך השלושה רק אחד התינוקות מתעורר באופן קבוע אז במצב רגיל אנחנו קמים לילה כן/לילה לא כל אחד. הבעיה שלי היא שאני מתעוררת והוא לא, אבל בלילות שלו אני מעירה אותו והוא כשהוא קם אני חוזרת לישון. זה לא קל ולדעתי הקושי מתחיל בכך שלאימהות יותר איכפת לנו והסטנדרטים שלנו לטיפול בתינוקות יותר גבוהים מאשר לאבות ולכן הם הולכים לעבודה בנחת כי הם יודעים שהאישה תטפל בתינוק על הצד הטוב ביותר. סליחה אם ההכללה גורפת מידי, אבל אני נתקלת בזה כל הזמן כולל אצלי בבית. וזה לא שבעלי לא תורם את חלקו, אבל הסטנדרטים שלי בטיפול בהחלט יותר גבוהים לדוגמא, אין לא בעיה לדלג על אמבטיות יום כן יום לא, ואני נחרדת רק מהמחשבה. הוא אחראי על האמבטיות של ענבל ואני של רועי וכפיר. אני עומדת לו על הראש כל הזמן ואילו לרועי וכפיר נדיר שאני מדלגת. רחל

 

[dorlim]

../images/Emo24.gif ענק מזו שאוטוטו תשמע כמוך..