enlightened self
New member
../images/Emo7.gifברצוני לספר לכם סיפור
שמעציב אותי עד מאוד אב מבוגר לארבעה ילדים מבוגרים שעברו את גיל השלושים+, שחיי עדיין בדפוסי התנהגות שאמא שלו הכתיבה לו, ואלה הם דפוסי התנהגות קשים מנשוא, תוך השפלה עצמית גבוהה. את אותם דפוסי התנהגות הוא השריש עמוק בתוך עצמו והוא משליך אותם עכשיו על אחרים, קרי על משפחתו שלו. הילדים פגועים אך מסרבים להכיר בכך ומשתדלים לנהל אורח חיים בריא ככל האפשר, אך עדיין משהו דפוק. הפסיכולוגיה העצמית של אותו מבוגר, כולל ההסטוריה הרפואית שלו (חולה סכרת מאז ימי מלחמת ששת הימים), הופכים אותו בעיני לאדם שעדיין שווה טיפול מחד, אך (וצר לי לומר זאת) מקרה אבוד מאידך. כל הסביבה סביבו סובלת ממנו, והוא אינו במצב שיאפשר לו אישפוז או בכלל הכרה בדברים שהוא עושה לאחרים. אני תמיד השתדלתי לעזור לאותו בנאדם תוך מחשבה על אישתו, שסובלת ממנו הכי הרבה, ואפילו אומרת שהוא הורג אותה לאט לאט. לעזור לעצמו הוא לא יכול, כך שעצם המחשבה שהיא תעזוב את הבית לא מקובל עליה, כי היא עדיין מרגישה נאמנות לו ולנישואין שלהם. שניהם גמלאים, ובעוד הוא יושב כל היום בבית צופה בטלויזיה עד לכליון היא מעסיקה עצמה בחוגי העשרה ומטפלת בענייני הבית. עזרה ממנו כבר לא בא בחשבון. אני רואה אותה נובלת אט אט ונפשי דואבת. אני בא לעזור להם כל אימת שאני יכול, נותן בעיקר טיפולי רייקי, אך עדיין אני חש בסרבנות גדולה מצידו. אישתו צריכה לבקש ממני שאני אטפל בו, וליבי נכמר על שניהם. אני לא יכול להרשות שכך יימשכו הדברים, אך הם ממשיכים.
שמעציב אותי עד מאוד אב מבוגר לארבעה ילדים מבוגרים שעברו את גיל השלושים+, שחיי עדיין בדפוסי התנהגות שאמא שלו הכתיבה לו, ואלה הם דפוסי התנהגות קשים מנשוא, תוך השפלה עצמית גבוהה. את אותם דפוסי התנהגות הוא השריש עמוק בתוך עצמו והוא משליך אותם עכשיו על אחרים, קרי על משפחתו שלו. הילדים פגועים אך מסרבים להכיר בכך ומשתדלים לנהל אורח חיים בריא ככל האפשר, אך עדיין משהו דפוק. הפסיכולוגיה העצמית של אותו מבוגר, כולל ההסטוריה הרפואית שלו (חולה סכרת מאז ימי מלחמת ששת הימים), הופכים אותו בעיני לאדם שעדיין שווה טיפול מחד, אך (וצר לי לומר זאת) מקרה אבוד מאידך. כל הסביבה סביבו סובלת ממנו, והוא אינו במצב שיאפשר לו אישפוז או בכלל הכרה בדברים שהוא עושה לאחרים. אני תמיד השתדלתי לעזור לאותו בנאדם תוך מחשבה על אישתו, שסובלת ממנו הכי הרבה, ואפילו אומרת שהוא הורג אותה לאט לאט. לעזור לעצמו הוא לא יכול, כך שעצם המחשבה שהיא תעזוב את הבית לא מקובל עליה, כי היא עדיין מרגישה נאמנות לו ולנישואין שלהם. שניהם גמלאים, ובעוד הוא יושב כל היום בבית צופה בטלויזיה עד לכליון היא מעסיקה עצמה בחוגי העשרה ומטפלת בענייני הבית. עזרה ממנו כבר לא בא בחשבון. אני רואה אותה נובלת אט אט ונפשי דואבת. אני בא לעזור להם כל אימת שאני יכול, נותן בעיקר טיפולי רייקי, אך עדיין אני חש בסרבנות גדולה מצידו. אישתו צריכה לבקש ממני שאני אטפל בו, וליבי נכמר על שניהם. אני לא יכול להרשות שכך יימשכו הדברים, אך הם ממשיכים.
