../images/Emo7.gifדיכאון הרבה אחרי לידה...
קודם כל אני אפתח בזה שאני לא משתתפת קבועה כאן בפורום. גולשת בעיקר בפורום שכן ןעןד כמה פורומים. נכנסתי בשם בדוי כי איני מעונינת שיזהו אותי (הבושה,הבושה...
). ועכשיו לבעיה. אתן חושבות שיש דרגות ל"דיכאון אחרי לידה"??? ילדתי את ילדי הראשון לפני כמה חודשים. הריון קשה, לידה מסויטת, טראומה קשה מהבי"ח, החלמה מזויעה, בעיות הנקה, והתאוששת איייייייייייייטיייייייייייייתתתתתתתתתתת!!! כמו שאמרתי עברו כבר כמה חודשים ואני עדין מרגישה זוועה, אמנם לא פיסית אבל בתוכי אני שבורה. מרגישה לגמרי לא מחוברת לילד האהוב שלי, כלומר מתה עליו, לא יכולה לצאת מהבית בלעדיו, אבל בפנים אני מרגישה שהוא כאילו לא שלי (אמרו לי שזה סימפטום הקיסרי ), טראח ניתוח, התאוששות, והנה ": שלום זה הילד שלך"... לכי תסבירי להם שלא הרגשתי את הלידה , לא הרגשתי אותו באמת יוצא ממני, וכאילו הביאו לי אותו עטוף יפה בבגדים ולרגע הרגשתי שהביאו לי ילד לשמור עליו... עם התחושה הזו אני מסתובבת עד היום, ילד חמוד בלי התחושה האמיתי של החיבור. (אני כותבת את זה ובוכה...). מעבר לזה אני מתפקדת נורמלי לחלוטין. שמחה (יש גם ירידות), יוצאת מהבית, חיה עם בעלי , חזרנו לעצמינו (יש גם כאן ירידות) ובגדול גדול- הכל בסדר. ושוב, אני חיה בתחושה של דיכאון, אין לי ספק "שחטפתי אותה" בפוסט טראומה שאחרי הלידה. ומכאן אין לי מושג אייך לעלות. המצב לא חמור כמובן, וחוץ ממני ובעלי היקרררררר אף אחד לא משער לעצמו שזה המצב, כי כמו שאמרתי אני לגמרי משדרת "העסקים כרגיל"... אני מאוד מאוד רוצה לפתור את הבעיה לפני שהיא תחמיר והשלב הראשון היה להודות בזה שאני ללא ספק בדיכאון. השאלה שלי קודם כל מה עושים? דבר שני אם בכלל קיים דבר כזה שאחרי כמה חודשים טובים אפשר להגיע למב כזה? ואם מישהי במצב דומה לשלי. לתשובתכן אודה.
קודם כל אני אפתח בזה שאני לא משתתפת קבועה כאן בפורום. גולשת בעיקר בפורום שכן ןעןד כמה פורומים. נכנסתי בשם בדוי כי איני מעונינת שיזהו אותי (הבושה,הבושה...
