../images/Emo7.gifזהו אני לא יכולה יותר! לא רוצה
להיות יותר אמא, רוצה לקחת את הדברים שלי וללכת, הבן הגדול שלי לא הלך היום לבית הספר, בפעם השנייה מזה שבועיים, הבן הקטן שלי פשוט צורח על כל דבר, לכל הוא מתנגד, הבעל שלי חוזר מותש מהעבודה, וכל הזמן יש ביננו מריבות מלאות בזעם וכעס, אני "לא עובדת" ולא עושה כלום כדברי בעלי! הבית הזה צריך ניעור מהיסוד, הבית הזה מתנהל כמו שדה קרב, כל הזמן כעס כעס כעס, נמאס לי, אני לא יכולה יותר, אין לנו שקל מיותר לטיפול, לא זוגי, לא לילדים, לא חשבתי שכך יראו חיי! הבן שלי עכשיו צועק לי מלמעלה שהוא רוצה לראות טלוויזיה, הפעם אני לא מוכנה לוותר לו, חולה? שישכב במיטה! כמובן שזה מעורר צעקות, אלוהים אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות, אין שום איזון מצד הבעל שלי, כשיש כעס, כולם כועסים, אף אחד לא מצליח להרגיע את השני, וזה פשוט סיוט. כל היום אני פה מתמודדת עם הילדים, הבעל שלי כל הזמן מעיר לי על העצבים שלי, אבל כשהוא נשאר איתם חצי יום או טיפה יותר, הוא בעצמו הופך פקעת עצבים, כמובן שאני לא מעירה על כך, כי זה הרי לא מועיל לאף אחד, אבל הוא לא חוסך במילים כמו: בעבודה אני מפקח על 20 איש ועובד בתוך סיר לחץ, ובכל זאת רק כשאני מגיע הביתה אני חוטף עצבים! מה אתן אומרות על זה? מצידי, שיעבור לחיות בעבודה שלו עם כל אותם 20 עובדים מטומטמים שנתונים למרותו ומצייתים לו! אני ממש מרגישה על סף התקף לב! לא יכולה לשמוע את המילה "אמאאאאאאאאאאאאאא!
להיות יותר אמא, רוצה לקחת את הדברים שלי וללכת, הבן הגדול שלי לא הלך היום לבית הספר, בפעם השנייה מזה שבועיים, הבן הקטן שלי פשוט צורח על כל דבר, לכל הוא מתנגד, הבעל שלי חוזר מותש מהעבודה, וכל הזמן יש ביננו מריבות מלאות בזעם וכעס, אני "לא עובדת" ולא עושה כלום כדברי בעלי! הבית הזה צריך ניעור מהיסוד, הבית הזה מתנהל כמו שדה קרב, כל הזמן כעס כעס כעס, נמאס לי, אני לא יכולה יותר, אין לנו שקל מיותר לטיפול, לא זוגי, לא לילדים, לא חשבתי שכך יראו חיי! הבן שלי עכשיו צועק לי מלמעלה שהוא רוצה לראות טלוויזיה, הפעם אני לא מוכנה לוותר לו, חולה? שישכב במיטה! כמובן שזה מעורר צעקות, אלוהים אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות, אין שום איזון מצד הבעל שלי, כשיש כעס, כולם כועסים, אף אחד לא מצליח להרגיע את השני, וזה פשוט סיוט. כל היום אני פה מתמודדת עם הילדים, הבעל שלי כל הזמן מעיר לי על העצבים שלי, אבל כשהוא נשאר איתם חצי יום או טיפה יותר, הוא בעצמו הופך פקעת עצבים, כמובן שאני לא מעירה על כך, כי זה הרי לא מועיל לאף אחד, אבל הוא לא חוסך במילים כמו: בעבודה אני מפקח על 20 איש ועובד בתוך סיר לחץ, ובכל זאת רק כשאני מגיע הביתה אני חוטף עצבים! מה אתן אומרות על זה? מצידי, שיעבור לחיות בעבודה שלו עם כל אותם 20 עובדים מטומטמים שנתונים למרותו ומצייתים לו! אני ממש מרגישה על סף התקף לב! לא יכולה לשמוע את המילה "אמאאאאאאאאאאאאאא!
