Mישהי ושMה Nיקול
New member
../images/Emo7.gif חיבוק ../images/Emo7.gif
אתם יודעים.. לא יעזור בדין - אנחנו אף-פעם לא נעריך דברים, עד שכמעט נאבד אותם, גם אם אנחנו מודעים לכל העניין. אני עם מישהו.. אנחנו כבר שלושה חודשים ביחד.. רבים המון.. באחד הריבים ממש נפגעתי. אמרתי לו שאני אדבר איתו כשיעבור לי, שאני צריכה זמן. הוא התעצבן, אמר שנמאס לו מהמשחקים שלי ושהוא לא ילד קטן, שאני לא אדבר מתי שבא לי, ו... ש... ש... שעדיף לגמור עם זה (!). הוא אמר לי את כל זה באייסיקיו. החרא הזה! אחרי זה התקשרתי אליו, כי פשוט לא האמנתי שהוא אמר את זה, שבכזאת קלות הוא מסוגל לוותר עליי, שאלתי אותו אם זה היה הוא באייסיקיו, הוא אמר שכן. כולו בקול רגוע, בסבבה שלו, ואני - אני כולי רועדת, בקושי מצליחה לדבר. אמר לי - אז את מפסיקה לשחק איתי משחקים או שנפרדים?! אמרתי לו - לא יודעת. אמר לי- לא, אבל אני רוצה שתעני לי, תעני לי, תעני לי. אמרתי לו שיש לי שיעור נהיגה וניתקתי. מאז אני לא יכולה לנשום. אני אפילו לא יודעת איך להעביר את השעה הקרובה, כל דקה אני מרגישה יותר גרוע מזאת שלפניה. אני יודעת שמאיפה שאנחנו עכשיו כבר אין דרך חזרה. אני יודעת שבחיים לא אוכל לשכוח איך שהוא היה מוכן לוותר עליי בצורה כזאת. אני יודעת שבחיים לא אסלח. אני כל-כך מפחדת... הייתי כל-כך מאוהבת בזמן האחרון... אני לא רוצה לאבד אותו. לא ידעתי שיש לי כל-כך הרבה דמעות... אלוהים, רק אתמול לקחתי פוסטינור 2, הוא אפילו לא שאל איך אני מרגישה.. ישר התנפל עליי. אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא יכולה! אני כל-כך צריכה חיבוק. אלוהים אני רוצה להיעלם... איך קמים בבוקר עכשיו? איך ממשיכים בלעדיו? איך ממשיכים לתפקד? לדבר עם אנשים? לחייך? איך??? ע ז ר ה בבקשה...
אתם יודעים.. לא יעזור בדין - אנחנו אף-פעם לא נעריך דברים, עד שכמעט נאבד אותם, גם אם אנחנו מודעים לכל העניין. אני עם מישהו.. אנחנו כבר שלושה חודשים ביחד.. רבים המון.. באחד הריבים ממש נפגעתי. אמרתי לו שאני אדבר איתו כשיעבור לי, שאני צריכה זמן. הוא התעצבן, אמר שנמאס לו מהמשחקים שלי ושהוא לא ילד קטן, שאני לא אדבר מתי שבא לי, ו... ש... ש... שעדיף לגמור עם זה (!). הוא אמר לי את כל זה באייסיקיו. החרא הזה! אחרי זה התקשרתי אליו, כי פשוט לא האמנתי שהוא אמר את זה, שבכזאת קלות הוא מסוגל לוותר עליי, שאלתי אותו אם זה היה הוא באייסיקיו, הוא אמר שכן. כולו בקול רגוע, בסבבה שלו, ואני - אני כולי רועדת, בקושי מצליחה לדבר. אמר לי - אז את מפסיקה לשחק איתי משחקים או שנפרדים?! אמרתי לו - לא יודעת. אמר לי- לא, אבל אני רוצה שתעני לי, תעני לי, תעני לי. אמרתי לו שיש לי שיעור נהיגה וניתקתי. מאז אני לא יכולה לנשום. אני אפילו לא יודעת איך להעביר את השעה הקרובה, כל דקה אני מרגישה יותר גרוע מזאת שלפניה. אני יודעת שמאיפה שאנחנו עכשיו כבר אין דרך חזרה. אני יודעת שבחיים לא אוכל לשכוח איך שהוא היה מוכן לוותר עליי בצורה כזאת. אני יודעת שבחיים לא אסלח. אני כל-כך מפחדת... הייתי כל-כך מאוהבת בזמן האחרון... אני לא רוצה לאבד אותו. לא ידעתי שיש לי כל-כך הרבה דמעות... אלוהים, רק אתמול לקחתי פוסטינור 2, הוא אפילו לא שאל איך אני מרגישה.. ישר התנפל עליי. אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא יכולה! אני כל-כך צריכה חיבוק. אלוהים אני רוצה להיעלם... איך קמים בבוקר עכשיו? איך ממשיכים בלעדיו? איך ממשיכים לתפקד? לדבר עם אנשים? לחייך? איך??? ע ז ר ה בבקשה...
