../images/Emo7.gifלמה לא איכפת להם?
ולא, לא סיימתי כל כך מוקדם, רק התחילו לילמוד לפניי עשרים דק' בערך.. אספר לכם למה הגעתי מוקדם, הגעתי אני וחברה שלי כרגיל לטומשין מוקדם, יושבות, אוכלות, מדברות קצת... הגענו לכיתה הקבועה, ושם היה שלט על הדלת, שם היה רשום "ג"ג בכיתה מס' 5020" טוב, הלכנו.. העיניים שלי חשכו! אני רואה מדרגות! פאק, מה אני עושה עכשיו, חברה שלי [נרקיסטית] מסתכלת עליי במבט של.. "וואלה, מה עושים עכשיו...?" מכירים את הכיתה הזאת, שיש מדרגות רחבות כאלו ועליהם שולחנות? כמו באונברסיטה, זה מה שהיה בעצם, הלכתי למזכירה שם, [שלא ממש מחבבת אותי ואין לי מושג למה] {אגב, למי שלא זוכר, אני על כיסא גלגלים..} אני מספרת לה איפה הכיתה שלי ואם יש אפשרות להעביר אותי לכיתה אחרת, היא כזה, בלי לחשוב עושה ישר שלא. ידעתי שלא ממש מזיז לה ממני, יצאתי בחוץ, חברה שלי לא מוותרת, וניכנסת שוב למזכירה, היא עושה לה שהיא רוצה טלפון של האחריי כדי לדבר איתו, היא עושה לה "מצטערת, לא מחלקת טלפונים" ונרקיסטית עושה לה:"סליחה! יש לי חברה נכה! באה כל הדרך! היא לא תפסיד יום לימודים!" היא קמה, היתקשרה, ושוב פעם, אין מה לעשות.... כמעט בכיתי, יענו, מה? אף אחד לא מוכן לבוא לקראתי? רק אנשים שאוהבים אותי?! שילמתי הון תועפות לביה"ס הארור הזה ולא מניד עפעף לכיוון שלי?! הריי אני לא סתם עוד סטודנטית, יש לי צרכים מיוחדים, אז תבואו לקראתי! היתקשרתי לאימא שלי, היא ממש כעסה, היא עושה לי "בערב את באה איתי, ואנחנו שנינו הופכים להם ת'שולחנות!!!" אני עושה לה... "אממ.. אממ..." היא עושה לי "אל תהססי לי עכשיו! אנשים לא מתביישים?! לא באים לקראת הנכים ושמים להם פס?! שירגישו איך זה להיות נכה?! למה הם מרימים תמיד אף כשהם בסביבת נכה?! הוא יותר טובים ממך?!" אימא שלי ממש הוציאה עצבים, תוך כדיי שאני יושבת ברכב שלי בחנייה כמעט מורידה דמעות, כי היא תמיד יודעת מה היא אומרת, ומה שהיא אמרה זה נכון. זה פוגע.
ולא, לא סיימתי כל כך מוקדם, רק התחילו לילמוד לפניי עשרים דק' בערך.. אספר לכם למה הגעתי מוקדם, הגעתי אני וחברה שלי כרגיל לטומשין מוקדם, יושבות, אוכלות, מדברות קצת... הגענו לכיתה הקבועה, ושם היה שלט על הדלת, שם היה רשום "ג"ג בכיתה מס' 5020" טוב, הלכנו.. העיניים שלי חשכו! אני רואה מדרגות! פאק, מה אני עושה עכשיו, חברה שלי [נרקיסטית] מסתכלת עליי במבט של.. "וואלה, מה עושים עכשיו...?" מכירים את הכיתה הזאת, שיש מדרגות רחבות כאלו ועליהם שולחנות? כמו באונברסיטה, זה מה שהיה בעצם, הלכתי למזכירה שם, [שלא ממש מחבבת אותי ואין לי מושג למה] {אגב, למי שלא זוכר, אני על כיסא גלגלים..} אני מספרת לה איפה הכיתה שלי ואם יש אפשרות להעביר אותי לכיתה אחרת, היא כזה, בלי לחשוב עושה ישר שלא. ידעתי שלא ממש מזיז לה ממני, יצאתי בחוץ, חברה שלי לא מוותרת, וניכנסת שוב למזכירה, היא עושה לה שהיא רוצה טלפון של האחריי כדי לדבר איתו, היא עושה לה "מצטערת, לא מחלקת טלפונים" ונרקיסטית עושה לה:"סליחה! יש לי חברה נכה! באה כל הדרך! היא לא תפסיד יום לימודים!" היא קמה, היתקשרה, ושוב פעם, אין מה לעשות.... כמעט בכיתי, יענו, מה? אף אחד לא מוכן לבוא לקראתי? רק אנשים שאוהבים אותי?! שילמתי הון תועפות לביה"ס הארור הזה ולא מניד עפעף לכיוון שלי?! הריי אני לא סתם עוד סטודנטית, יש לי צרכים מיוחדים, אז תבואו לקראתי! היתקשרתי לאימא שלי, היא ממש כעסה, היא עושה לי "בערב את באה איתי, ואנחנו שנינו הופכים להם ת'שולחנות!!!" אני עושה לה... "אממ.. אממ..." היא עושה לי "אל תהססי לי עכשיו! אנשים לא מתביישים?! לא באים לקראת הנכים ושמים להם פס?! שירגישו איך זה להיות נכה?! למה הם מרימים תמיד אף כשהם בסביבת נכה?! הוא יותר טובים ממך?!" אימא שלי ממש הוציאה עצבים, תוך כדיי שאני יושבת ברכב שלי בחנייה כמעט מורידה דמעות, כי היא תמיד יודעת מה היא אומרת, ומה שהיא אמרה זה נכון. זה פוגע.
