חביתת הקהל
New member
../images/Emo7.gif (נכתב ברגע של ייאוש)
הלוואי שתבינו שבשבילי זה כואב לחייך וזה לא עניין פשוט הלוואי שתדעו שהכל מסיכות ובפנים הלב מתפוצץ הלוואי שלא היה כואב כל כך לנשום, לדבר, לחייך הלוואי שלא היה כואב לקום בבוקר הלוואי שבלילה הם לא היו באים החלומות הפחדים הלוואי שלא היה את הפחד הלוואי שהיית מבינה הלוואי שיכולתי להסביר לך, אהובה לך זה יישמע מטומטם לך זה יהיה פשוט במקום דמעות כבר יש דם וכואב מתכווץ הלב נשבר הפחד הזה הלוואי שימות שונאת אותך עד מוות הלוואי שהיית מניח לי לנפשי כל כך רשע אכזרי מדכא מתיש מרימה את המכשיר ומתחילה לחייג 0 5 .......... ואז הוא עוצר אותי הפחד וצחוק של רשע בעיניו "תעזוב אותי" אומרת "אני אעזוב אותך, אבל תישארי לבד" עונה "תשאיר אותי לבד, עדיף" משיבה "איך תסתדרי? מה תגידי לה? אם היא לא תאהב אותך? היא בטוח תתאכזב החיים זה לא האינטרנט" עוצמת את העיניים חזק רועדת הגוף נחלש כואב בבטן אין אוויר סחרחורת כל כך קשה הלב כבד מידי האצבעות רועדות לא מצליחה לחייג מניחה את הטלפון ליד הכרית ומשכיבה את הראש הדמעות זולגות "שוב ניצחת" אומרת לפחד הוא מביט בי, מאושר "פעם הבאה יהיה לי אומץ, רק שתדע" אני לוחשת "נחיה ונראה", הוא אומר הכל שחור הדמעות זורמות כמו נהר הראש כואב ואני נרדמת. אני לעולם לא אתגבר על הפחד.
הלוואי שתבינו שבשבילי זה כואב לחייך וזה לא עניין פשוט הלוואי שתדעו שהכל מסיכות ובפנים הלב מתפוצץ הלוואי שלא היה כואב כל כך לנשום, לדבר, לחייך הלוואי שלא היה כואב לקום בבוקר הלוואי שבלילה הם לא היו באים החלומות הפחדים הלוואי שלא היה את הפחד הלוואי שהיית מבינה הלוואי שיכולתי להסביר לך, אהובה לך זה יישמע מטומטם לך זה יהיה פשוט במקום דמעות כבר יש דם וכואב מתכווץ הלב נשבר הפחד הזה הלוואי שימות שונאת אותך עד מוות הלוואי שהיית מניח לי לנפשי כל כך רשע אכזרי מדכא מתיש מרימה את המכשיר ומתחילה לחייג 0 5 .......... ואז הוא עוצר אותי הפחד וצחוק של רשע בעיניו "תעזוב אותי" אומרת "אני אעזוב אותך, אבל תישארי לבד" עונה "תשאיר אותי לבד, עדיף" משיבה "איך תסתדרי? מה תגידי לה? אם היא לא תאהב אותך? היא בטוח תתאכזב החיים זה לא האינטרנט" עוצמת את העיניים חזק רועדת הגוף נחלש כואב בבטן אין אוויר סחרחורת כל כך קשה הלב כבד מידי האצבעות רועדות לא מצליחה לחייג מניחה את הטלפון ליד הכרית ומשכיבה את הראש הדמעות זולגות "שוב ניצחת" אומרת לפחד הוא מביט בי, מאושר "פעם הבאה יהיה לי אומץ, רק שתדע" אני לוחשת "נחיה ונראה", הוא אומר הכל שחור הדמעות זורמות כמו נהר הראש כואב ואני נרדמת. אני לעולם לא אתגבר על הפחד.