נשואה אך בודדה

[הנשואה]

../images/Emo7.gifנשואה אך בודדה

כשהכרנו הכל היה כיף וחלומי ידעתי שאף פעם לא ניפרד, כשאנחנו סוף סוף ביחד אתה נותן את כולך אבל אנחנו לא ביחד אפילו לא בסופי שבוע, כשיש לנו מחוייבויות אחרות לגבי המשפחה והחברים אתה יוצא מהבית בבוקר כשהילדים ישנים וחוזר בלילה כשהם ישנים כשאתה בבית מרב עייפות אתה ישן ככה שכבר לא משנה אם אתה כאן או לא במשך היום אנחנו לא מדברים בלילה אני לבד , הילדים לבד..... למה זה צריך להיות ככה למה אנחנו לא יכולים לאכול ארוחת ערב ביחד כמו כל משפחה נורמאלית (לפחות ארוחת ערב) אני לא עומדת בקצב החיים הזה יותר ממש קשה לי האם יש למשהו פיתרון??????

 

[ה מוזה]

אין פתרונות קסם..

אבל כאב , כאב לי המכתב שלך .. איך כייף חלומי נשחק נרמס ונעלם ע"י שגרה שאותה בעצם אנו יוצרים במו ידינו .. מתאהבים חולמים כל שניה היא קסם ..חולפות להן שנים ומר "מובן מאליו" שוכן לו בביתכם ..מין דייר סמוי מן העין אך את הנזק שהוא עושה .. לפעמים מאוחר מדי לתקן פתרון אחד לי עבורך - לגרש את הדייר הלא רצוי .. וטובה דקה אחת קודם. וזה תלוי רק בך . אז בואי נסכם שמהיום כל ערב את מכינה ארוחת ערב (אני אוהבת 2 סוכר בשוקו

) ופשוט מציבה זאת כעובדה לאישך וילדייך ואני בטוחה שלאחר מכן הם פשוט יתעקשו על ארוחת ערב משותפת - כמה דקות של קסם מפלט מקצב החיים .. לא לחינם נאמר יקירתי "אישה תבנה בית ותהרוס בית " זה פתרון שבהחלט מונח בידייך .. תני לילדייך זכרונות מאושרים שיוכלו להתענג על אותם רגעי קסם קוראים לרגעים האלו "מסורת משפחתית " אין לי ספק שאישך יהיה לצידך כשתפתחי את שולחן ארוחת הערב ובעוד הרבה רגעים קטנים אם רק תאמרי לו כמה זה חשוב לא לשכוח במהלך הדרך את מה שבאמת חשוב . ב ה צ ל ח ה