../images/Emo7.gifעצוב לי בלב היום
למה אלוהים גודע חיים בתחילת הדרך, מה כבר ראתה ילדה קטנה, היא רק בת 11 ועברה כל-כך ייסורים למההההההההההה. אני מבקרת פעמיים בשבוע בביה"ח , מאושפזת שם ילדה יקרה בת 6 ילדה שקרובה מאוד לליבי (בת אחי), בעקבות הביקורים הדחופים שלי שם, החלטתי להתנדב ולעזור לאותם ילדים במח' אונקולוגית לילידים, שזה ביה"ח לילדים בתוך ביה"ח גדול, ופעמיים בשבוע אני שם, יושבת עם אותם ילדים משחקת איתם, מספרת סיפורים, מנסה לבדר את רוחם, מידי פעם אני מגיע בידיים עמוסות במתנות קטנות, חוץ מהילדה בת 6 שהיא קרובת דם שלי, נקשרתי מאוד לילדה בת 11 ילדה פשוט מדהימה, בוגרת בנפשה הייתי משוחחת איתה שעות, הייתה בה כזו אופטימיות, כזו בגרות היא נילחמה כמו נמרה, אני והיא ייצרנו ממש חברות מיוחדת במינה, היא הייתה כל-כך בוגרת שזה מדהים. בימים קשים שלה, אחרי טיפולים נוראיים הייתי יושבת ורק מחזיקה בידה, היא הייתה בוהה בי ללא מילה, לא היו לה כוחות לדבר בימים של טיפולים קשים. זו ילדה מבית קשה יום, ילדה שבקושי בקרו אותה בני משפחה, אחת לשבוע אמא שלה הייתה מבקרת וגם זה בקושי, לא שאלתי את אמא שלה מדוע היא לא יושבת רק ליד בתה, פשוט הבנתי שיש לה בעיה. ואני רק בגללה אותה ילדה לקחתי על עצמי משימה ובקרתי אותה באופן קבוע במשך 5 חודשים, גם בימים שבת אחי, הייתה בחופשות בבית. אני נסעתי בכל זאת לבקר את בת ה11 דאגתי לה מעומק ליבי. בביקור האחרון שלי אצלה, זה היה ביום שלישי, הבטחתי לה שכאשר תתאושש מעט ותקבל חופש להיות קצת בבית, אני אדבר עם אמא שלה ואקח אותה אלי הבייתה עד הטיפול הבא. אתמול בלילה בשעה 2:30 אחר חצות, קיבלתי טלפון מאחות במחקלה שידעה כמה הילדה הזו נקשרה אלי ואני אלייה - היא הודיע לי בקול חנוק, מלאכית איננה עוד. זהו היא ניגאלה מייסוריה. גופה הקטן לא עמד בתופעת הלוואי לטיפול האחרון והקשה שלה, כך הסבירה לי האחות. ואני היום כואבת וכועסת על כל העולם למה אלוהים מתאכזר לילדים למה אלוהים נתת לה לסבול ולעבור את הייסורים האלה למה אלוהים אם ידעת מראש, שהיא לא תשאר בעולם הזה אז למה נתת לה לסבול, אתה הרי הכל יכול. ואני, אני באמת לא יודעת מה עכשיו מה לעשות, האם להמשיך להתנדב שם ת'אמת זה שבר אותי, הייתי בטוחה שהיא תתגבר על הכל ותצא מזה היו הרבה רגעים אופטימיים גם מצד הרופאים והצוות שאמרו לא פעם, היא ילדה חזקה והיא תתגבר, הגוף שלהם תמיד מייצר נוגדנים חדשים ויהיה בסדר. כך אמרו הרופאים. ואני, אני חייבת להמשיך לבקר שם יש לי את מי וזה כל קשה לי עכשיו אלוהים שומע את בכי הלב משתתף בצער חש את הכאב מרחם כמו אבא רוב הזמן אוהב לפעמים קוטף גם פרח מלבלב הייתי מצרפת שיר... אך כשכואב גם לשיר כבר לא עוזר
יהי זכרך ברוך מלאכית קטנה
מוניק
למה אלוהים גודע חיים בתחילת הדרך, מה כבר ראתה ילדה קטנה, היא רק בת 11 ועברה כל-כך ייסורים למההההההההההה. אני מבקרת פעמיים בשבוע בביה"ח , מאושפזת שם ילדה יקרה בת 6 ילדה שקרובה מאוד לליבי (בת אחי), בעקבות הביקורים הדחופים שלי שם, החלטתי להתנדב ולעזור לאותם ילדים במח' אונקולוגית לילידים, שזה ביה"ח לילדים בתוך ביה"ח גדול, ופעמיים בשבוע אני שם, יושבת עם אותם ילדים משחקת איתם, מספרת סיפורים, מנסה לבדר את רוחם, מידי פעם אני מגיע בידיים עמוסות במתנות קטנות, חוץ מהילדה בת 6 שהיא קרובת דם שלי, נקשרתי מאוד לילדה בת 11 ילדה פשוט מדהימה, בוגרת בנפשה הייתי משוחחת איתה שעות, הייתה בה כזו אופטימיות, כזו בגרות היא נילחמה כמו נמרה, אני והיא ייצרנו ממש חברות מיוחדת במינה, היא הייתה כל-כך בוגרת שזה מדהים. בימים קשים שלה, אחרי טיפולים נוראיים הייתי יושבת ורק מחזיקה בידה, היא הייתה בוהה בי ללא מילה, לא היו לה כוחות לדבר בימים של טיפולים קשים. זו ילדה מבית קשה יום, ילדה שבקושי בקרו אותה בני משפחה, אחת לשבוע אמא שלה הייתה מבקרת וגם זה בקושי, לא שאלתי את אמא שלה מדוע היא לא יושבת רק ליד בתה, פשוט הבנתי שיש לה בעיה. ואני רק בגללה אותה ילדה לקחתי על עצמי משימה ובקרתי אותה באופן קבוע במשך 5 חודשים, גם בימים שבת אחי, הייתה בחופשות בבית. אני נסעתי בכל זאת לבקר את בת ה11 דאגתי לה מעומק ליבי. בביקור האחרון שלי אצלה, זה היה ביום שלישי, הבטחתי לה שכאשר תתאושש מעט ותקבל חופש להיות קצת בבית, אני אדבר עם אמא שלה ואקח אותה אלי הבייתה עד הטיפול הבא. אתמול בלילה בשעה 2:30 אחר חצות, קיבלתי טלפון מאחות במחקלה שידעה כמה הילדה הזו נקשרה אלי ואני אלייה - היא הודיע לי בקול חנוק, מלאכית איננה עוד. זהו היא ניגאלה מייסוריה. גופה הקטן לא עמד בתופעת הלוואי לטיפול האחרון והקשה שלה, כך הסבירה לי האחות. ואני היום כואבת וכועסת על כל העולם למה אלוהים מתאכזר לילדים למה אלוהים נתת לה לסבול ולעבור את הייסורים האלה למה אלוהים אם ידעת מראש, שהיא לא תשאר בעולם הזה אז למה נתת לה לסבול, אתה הרי הכל יכול. ואני, אני באמת לא יודעת מה עכשיו מה לעשות, האם להמשיך להתנדב שם ת'אמת זה שבר אותי, הייתי בטוחה שהיא תתגבר על הכל ותצא מזה היו הרבה רגעים אופטימיים גם מצד הרופאים והצוות שאמרו לא פעם, היא ילדה חזקה והיא תתגבר, הגוף שלהם תמיד מייצר נוגדנים חדשים ויהיה בסדר. כך אמרו הרופאים. ואני, אני חייבת להמשיך לבקר שם יש לי את מי וזה כל קשה לי עכשיו אלוהים שומע את בכי הלב משתתף בצער חש את הכאב מרחם כמו אבא רוב הזמן אוהב לפעמים קוטף גם פרח מלבלב הייתי מצרפת שיר... אך כשכואב גם לשיר כבר לא עוזר
