....

[טלי גולן]

../images/Emo24.gif

אך תהיי מיואשת, דווקא נשמע לי שעשית צעד מאוד חשוב בכוון הנכון. כל הכבוד שמצאת את הכוח והאומץ ללכת לדבר עם היועצת. ממה שאת מספרת זה נשמע שהיתה שיחה טובה ומשמעותית, ואתן אפילו תפגשו שוב להמשיך לחשוב על הדברים. ולגבי המורים, קודם כל יכול להיות שהיועצת תוכל לעדכן אותם, ושלא תצטרכי לעשות את זה בעצמך. תשאלי אותה על זה, תראי מה דעתה. ובמידה וכן תצטרכי או כן תחליטי לפנות בעצמך למורים, אין שום סיבה שזה לא יעבור טוב. גם מהפגישה עם היועצת חששת, ותראי איך בסוף היה מאוד מוצלח. וכמו אמרת, זה שהם ידעו יוכל מאוד לעזור לך ולהקל עליך, אז זה שווה את זה... לגבי אבא שלך, אני מבינה למה את חוששת להגיד, אחרי מה שהיה במקרים אחרים, אבל אולי כדאי לנסות שוב, אפילו להגיד לו שאת קצת חוששת שהוא יחשוב שזה לא אמיתי, אבל שחשוב לך לשתף אותו. לספר לו שדברת עם היועצת, ולספר לו מה עובר עליך במבחנים. אולי הפעם הוא יגיב אחרת... נראה לי ששווה לנסות. אם זה קשה לך, את יכולה גם לבקש מהיועצת עזרה עם זה... ולגבי פולין, באמת קשה שלא מבינים, ושאין כל-כך עם מי לדבר על התחושות הקשות. אולי תנסי לדבר עם אנשים מבוגרים יותר, נגיד עם ההורים, עם היועצת, ם אחד המורים שהיה במשלחת לפולין, אולי הם יוכלו להבין יותר...

 

[טלי גולן]

היי

אני מאוד מבינה את ההרגשה שלך. זה באמת נשמע מאוד פוגע. קשה לפנות למישהו בזמן מצוקה ולקבל תגובה קרה, וקשה אח"כ לעבור לסדר היום כאילו כלום לא קרה. את בטוחה שמה שהיא ניסתה להעביר בתגובה שלה זה שהיא לא מעוניינת שתמשיכו לדבר על זה? יכול להיות שמדובר באי הבנה? כי אם כן, וגם בלי קשר, דווקא לדבר איתה על מה שקרה ומה שהרגשת יכול להבהיר את העניין. נורא קשה בטח לשבת בכיתה אחרי זה ולהעמיד פנים שהכל בסדר... ולגבי פולין, מה עם לנסות לדבר עם היועצת על זה?

 

[מיני מאוס 05]

../images/Emo7.gif ../images/Emo5.gif ../images/Emo10.gif ....

היי טלי. זוכרת אותי? יש לי חדשות... אבל לא כל כך טובות ואני צריכה את העזרה שלך כי אני כבר לא יכולה... רבתי עם החברה הכי טובה שלי והגאווה המטופשת שלי לא נותנת לי להשלים איתה... אני לא עומדת בלחץ של המבחנים.... היום מרוב הלחץ עניתי לא נכון על השאלות ורק כשהגשתי הבנתי שטעיתי, הרגשתי שקר לי ואז חם לי, הייתה לי בחילה, כאבי בטן, חוסר תאבון,חוסר מצב רוח ואני יודעת שנכשלתי.... הפרפקציוניזם משגע אותי!!! ואמא שלי כל הזמן אומרת לי - " הפסקת עם הדיאטה" או " טוב שאת לא מגזימה" או " לא אכלת מספיק היום?" או " איבדת ברקסים בירידה" ובלה בלה והיא בכלל לא רואה שאני לא אוכלת כל היום!! רק הפסקתי לשבועיים עם החדר כושר כי אין לי זמן.... אז זה לא אומר שאני ישמין אווף אז היום הלכתי והקאתי כי אכלתי טוסט.... אני יראה לה מזה לרדת במשקל!!!!!! למרות שזה מגעיל להקיא זאת הדרך הכי טובה כדי שהיא וכל העולם ירד ממני! אווף אני במערבולת מתמשכת ונמאס לי, הכל גורם לי לבכות ואף אחד לא מבין אותי

 

[עמרי ויסמן]

שלום מ. מאוס

בנוגע ללחץ בבחינות - יש אחוז מסויים בקרב ילדים ובני נוער שסובל מחרדת בחינות, מצב שמאפיין אי מימוש הידע הנלמד בזמן הבחינה בשל התרגשות רבה שעשויה להגיע גם למצב של "בלק אאוט" מוחלט. אם זה המצב, או לחלופין את פשוט רוצה להתייעץ, את יכולה לפנות למרפאה להתמודדות עם מצבי לחץ שבמרכז שניידר- טל: 03-9244955. בנוגע לאוכל - הכי חשוב שאת !! תרגישי טוב עם הגוף שלך ועם איך שאת נראית (ושוקלת). צוות הפורום

 

[מיני מאוס 05]

היי...

אני חורשת למבחנים ואז שמגיע המבחן אני שוכחת הכל, לא קוראת את השאלות טוב, וממש כל מה שרשמתי מקודם קורה לי.... זה ממש מתסכל ומשגע אותי.... ההורים שלי חושבים שזה לא משהו רציני ואם אני יבקש הם יגידו שזה שטויות ושאני לא צריכה ושאני מעולה ושאני הכי טובה ( הכל כדי לצאת מידיי חובה) ושבעצם זה ממש לא ככה. כשמשגעים אותי בבית , גם אמא וגם אבא, אני לא יכולה יותר, באמת! נכון שאני צריכה לרדת במשקל אבל שלא יגזימו, זה ממש מעיק ומאוד מתסכל....

 

[עמרי ויסמן]

הי

התופעה שאת מתארת (בלק אאוט במבחנים) נפוצה ומוכרת היטב. במידה ויוחלט שמדובר במה שנקרא "חרדת בחינות", ולא בקושי מסויים בבחינות שנובע מגורמים אחרים, הרי שיש טכניקות ספציפיות שאת יכולה לסגל שיסייעו לך להתמודד עם הלחץ שאת חווה בבחינה. מציע שתפני למרפאת מצבי לחץ במרכז שניידר (במספר טלפון שציינתי קודם). צוות הפורום

 

[טלי גולן]

היי

נשמע שנורא קשה לך. לפגוע בעצמך כדי ללמד אחרים לקח זה אף פעם לא פתרון טוב. אני יודעת שלפעמים כשכל-כך כועסים, רוצים לעשות דווקא, אבלך מיני מאוס, בזה את פוגעת בעצמך, וזה אף פעם לא כדאי. להקיא זה לא פתרון, זה מזיק, זה לא בריא, וזה לא נעים, ואני חושבת שאלו דברים שאת מאוד יודעת. מה עם לנסות לדבר עם אמא שלך על איך שאת מרגישה עם ההערות שלה? היא יודעת כמה זה פוגע בך? כתבת שרבת עם החברה הכי טובה שלך. זה היה על משהו רציני? לפעמים הגאווה גורמת לנו לעשות כל מיני שטויות, שבסוף פוגעות בנו. תנסי לקבל החלטה שאת שמה לרגע את הגאווה בצד, ורואה מה יקרה. בדרך-כלל כשמעיזים לעשות את זה, מופתעים לגלות שהתוצאות הרבה יותר טובות ממה שציפינו שהן יהיו. ולגבי המבחנים, כמה זמן זה כבר ככה? זה משהו שקורה בכל המקצועות? המורה שלך יודעת על זה?

 

[מיני מאוס 05]

../images/Emo10.gif ../images/Emo8.gif

אני וחברה שלי השלמנו.... יו אייך אני שמחה. היא באה ובקשה סליחה על מה שהיא עשתה וגם אני אז ככה שזה יצא בסדר.... הגאווה הזאת תמיד צצה ברגעים הכי לא טובים וברגעים שבכלל לא צריך אותה

אמרתי לה, לאמא, שזה מציק לי והיא אומרת שהיא לא תחזור על אבל אז היא אחרי יום חוזרת שוב להציק לי.... אני שונאת להקיא.... אני חושבת שזה מגעיל ממש מגעיל אבל הייתי חייבת להוציא את זה.... ולפחות משהו להוציא. לא.... אף אחד מהמורים לא יודע על זה ןזה נורא מתסכל

. הייתי רוצה שהם ידעו אבל אני לא רוצה שירחמו עליי או שיתנהגו אליי כמו למוגבלת... זה ככה מתחילת התיכון ואני עכשיו בי'ב ככה שזה הרבה זמן וזה באמת מציק לי. הרבה פעמים אני מתבלבלת בשאלות או עונה הפוך או שאני כל כך בלחץ שהכל נשכח לי ושאני רואה שחור פתאום והלב שלי כבר כואב מרוב שהוא בלחץ.... אמרו לי לנשום נכון אבל זה בולשיט זה בכלל לא עובד עליי וזה נראה לי ממש טיפשי אני כבר לא יודעת מה לעות עם זה... במיוחד בבגוריות. ואני יודעת ממש טוב תחומר, אני ממש חרשנית רק שאחרי שמקבלים את הציונים אני רוצה למות כי אני יודעת שיכולתי לקבל יותר, יכולתי לקבל 100..

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo118.gif

שמחה לשמוע שהשלמת עם חברה שלך, איזה יופי. אני חושבת שזה מעולה שהבצלחת להגיד לאמא שלך איך את מרגישה עם ההערות שלה, ונשמע לי שהיא גם הביעה נכונות לנסות לשנות את זה, רק שבינתיים זה לא כל-כך עובד.ף אני חושבת שנורא חשוב שתמשיכי להזכיר לה איך את מרגישה בהקשר הזה, כי יכול להיות שהיא כל-כך רגילה להעיר שזה בא לה כבר באופן אוטומטי שהיא לא ממש שמה לב, ובשביך זה נורא חשוב שכשזה קורה, את תגידי לה. תגידי לה שמה שהיא אמרה עכשיו מאוד פגע בך, ושהיא הבטיחה להשתדל לא לעשות את זה. תגידי לה כל פעם שזה קורה, אני חושבת שזה יוכל לעזור להפזיק את זה. ולגבי המבחנים, נורא קשה לסחוב קושי כזה בבי"ס כל-כך הרבה שנים, בלי להגיד מילה. זה באמת נורא מתסכל. אני חושבת שמאוד חשוב שהמורים, במחנכת או היועצת ידעו על זה, איזשהו גורם בביה"ס שיוכל לעזור לך. זה לא משהו שיש מה להתבייש בו, ואין שום סיבה שהם יתייחסו אליך כאל מוגבלת או ירחמו עליך. זה לא בושה, זה לא מוגבלות, זה פשוט קושי שיש להמון המון אנשים, וזה משהו שאפשר לטפל בו ולהתגבר עליו. במיוחד עכשיו, לקראת הבגרויות, זה נורא חשוב. תנסי לדבר עם מישהו מביה"ס שאת מרגישה איתו הכי נוח, אני חושבת שזה יוכל לעזור. יש גם אפשרות לפנות לטיפול (טיפול פרטני או טיפול קבוצתי או סדנא), וללמוד להתגבר על הלחץ במבחנים. זה נראה לך משהו שהיית שוקלת?

 

[מיני מאוס 05]

../images/Emo121.gif

היי... אני ידבר עם היועצת אבל היא תגיד לי בדיוק מה שהיועצת הקודמת אמרה לי - " תנשמי לאט לפני מבחן " וואו ממש עוזר.... אבל לא בשבילי. אני רוצה ללכת לטיפול אבל ההורים שלי יגידו שכבר סוף הלימודים שלי ושאין לי למה ללכת... אני חייבת לספר לך משהו...מאז שחזרתי מפולין, ליפניי שלושה חודשים בערך.... אני לא מסוגלת ללמוד עליהם בהיסטוריה, זה כל כך מעציב אותי ועושה לי מצב רוח רע... גם במקומות סגורים בלי חלונות אני כבר לא מסוגלת להיות או מקומות עם חלונות סגורים או מקום שאין בו אוויר גורם לי ללחץ ופחד וחוסר נשימה... עכשיו... בדיוק בהיסטוריה אנחנו לומדים על השואה ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה לבכות מתסכול כי כל מה שראיתי ועברתי לא יוצא לי מהראש. הוא מדבר על מה שעשו ליהודים ואני מתחילה להתעצבן עליו ואני כועסת שזה לא צודק ואני לפעמים פשוט יוצאת מהכיתה כדי לא לשמוע את מה שהוא אומר וזה קשה... ממש. הכל... הכל לא עוזב אותי, לא יוצא מהראש פשוט לא יוצא... ואולי כי אני לא רוצה לשכוח? לא רוצה לסלוח?

 

[עמרי ויסמן]

מעניין....

מעניין אותי לדעת איך את תופסת את מצבך, את הקשיים שאת מתארת ? איפה טמון הפיתרון או מהי הדרך שבה צריך לנסות וללכת כדי להשיג שיפור ...? בקיצר, אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

 

[טלי גולן]

../images/Emo24.gif

פולין זה באמת חוויה לא פשוטה, שמשאירה רושם מאוד חזק. לפעמים מאוד עוזר לדבר על זה עם אנשים שהיו שם איתך. יש לך איזה חברה שהיתה איתך בפולין שאת יכולה לשתף קצת במה שטאת מרגישה? אני יודעת שהכעס והתסכול לפעמים מביאים ללחץ ולרצון לברוח, אבל תנסי להשאר בכל זאת, בכיתה או בחדר הסגור, דווקא ההשארות היא זאת שמשחררת בסוף את התחושה הקשה. לגבי המבחנים: אם זה מה שהיועצת תגיד, תספרי לה שכבר ניסית את זה, ושה לא עזר. אולי היא תוכל לעזור לך לחשוב על פתרון אחר. וגם אם לא, זה שהמורים יהיו מודעים למה שעובר עליך, נראה לי בפני עצמו משהו חשוב שיוכל להקל עליך, ולהשאיר אותך קצת פחות לבד אחרי כל מבחן. ולגבי טיפול, תנסי לדבר עם ההורים. גם אם זה עכשיו לקראת סיום הלימודים, עדיין נשארו לך מבחנים שאת צריכה לעשות, וזה סוג של טיפול שיכול לתת לך כלים שיעזרו מאוד מהר. וחוץ מזה, גם לעתיד: פסיכומטרי, אוניברסיטה, ראיונות עבודה, כלים שיתנו לך בטיפול יוכלו מאוד לעזור. תנסי להסביר את זה להורים, תראי איך הם יגיבו...