../images/Emo7.gif ../images/Emo5.gif ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif

אין לי מושג ממש למה. לא יודעת איך להסביר את זה. ישבתי עכשיו כמה שעות בזמן הדיונים ותוך כדי, עברו לי מחשבות פסימיות בראש. לא יכולה לזכור ולפרט ממש. העניין הוא שאני לא מבינה למה זה קורה? תמיד אני מנסה לנווט את המחשבות לדרך חיובית. אני מתה מפחד. מהכל. מהבדידות בעיקר. מפחיד אותי להשאר לבד. להיות דחויה. תמיד צריכה לרצות את כולם. אוףףף. נמאס כבר מהמצב הזה. אני נמצאת בטיפול אבל האבסורד שבזה הוא שגם זה מכניס אותי לפחדים. פחד להשאר בלי כסף. בלבול. לא יודעת באיזה דרך לבחור. פעם כתבתי כאן כמה קשה לי להוציא את הבכי. עכשיו הבכי כמעט כמעט יצא והייתי חייבת לעצור אותו. תארו לכם איך זה היה נראה אם הייתי מתחילה לבכות באמצע דיון. וזה ממש מפחיד. מה יגידו על אחת שרק בוכה כל הזמן? עם מחשבות פסימיות כל הזמן? לפעמים מפחיד אותי אפילו לכתוב כאן כי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב. מבוי סתום. על כל צעד קדימה שאני עושה, אני לוקחת שניים אחורה. ככה זה נראה עכשיו. ומה קרה לכל הכוחות שהיו לי? איפה הם עכשיו? מה קרה לנטע הילדה שידעה להחלץ ממצב שבו קבוצה שלמה של ילדים כיתרה אותה? מה קרה לנטע שידעה להחלץ מקשיים ומצבים קשים בכוחות עצמה? פתאום אני כל כך תלויה. כשאין מישהו שם איתי אני אבודה. וכל כך קר. ותמיד פוחדת תמיד חושדת. אז מה זה בעצם אהבה?
 

noobh

New member
אם אין אני לי מי לי

לא בטוח שמישהוא מסהר ראה את הודעתך מה שיש לי להגיד שאם הפורום ובלעדיו ברגע האמת רק את לעצמך לבד והגדולה היא להבין את זה ודוקא ברגעים כאלה כדאי ורצוי לומר אף אחד לא חייב לי כלום(וגם אני לא חייב לאף אחד)ההתמודדות האמיתית היא לבד והשאר זה רק עידוד
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מה זו אהבה?

טוב, שאלה מסובכת... אבל כולנו זקוקים לאהבה, לתשומת-לב, לחברות, לקירבה, לחום, למגע, להתחלקות, לחיבה, לליטוף, לעידוד, ל... אנחנו מקבלים את אלו מכל מיני מקורות, כולל משפחה, חברים, שכנים, עמיתים לעבודה, בני-זוג ועוד... כן, גם חברים וירטואליים בפורום הם מקור לחלק מדברים אלו, ואין בכך כל רע. זו אולי "תלות", אבל זו אינה תלות בגורם שלילי ומזיק, כמו סם או אלכוהול. כל זמן שאת מספקת את הצרכים שלך, מודעת לזה, לא עושה על חשבון אחרים, ולא מזיקה לעצמך או לסביבתך, אז מה רע?
 
((((((((((((((((((נטוש)))))))))))))

דבר ראשון, לא משנה איך תראי את זה, את לא לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אולי בזמן אמת זה לא ממש נראה, אבל יש פה המון אנשים שאוהבים אותך מאד. נכון, בדידות היא דבר מפחיד, מן מפלצת שחורה, גדולה ומאיימת. פעם בתיכון, כשהיה לי רע, בכיתי באמצע מבחן....(איזה בושה...)... אבל זה קורה, נכון, לא נעים, אבל הבכי לא בדיוק שואל מתי נוח לך שהוא יצא. הכוחות שלך עדיין שם, מוחבאים מתחת לערימת פחדים, מחכים לך. תחטטי קצת בערימה ותראי ששם תמצאי את נטע שרוצה להלחם. תמיד איתך. תמיד. אוהבת נורא ומחבקת חזק ילדה
 
לא יודע נטע.

אבל מה שאני כן יודע,שאת עשית הרבה יותר מצעד אחד בחייך בשנים האחרונות ומה שאת חשה כרגע איננו משקף את מצבך האמיתי לאשורו. ולא רק שעשית זאת בהצלחה,אלא שעשית זאת לבד וללא תלות באף אחד אחר. חלק מהדברים שאת עשית,אני לא מצליח עדיין לעשות. כל פעם אני מוצא תירוצים אחרים. אל דאגה נטע.את לא לבד. יש לך חברים ואת יכולה לסמוך עליהם. ממני
לא יודע מה קורה לי,בזמן האחרון אני משתמש יותר מידי באיקונים. מצד שני אין דבר כזה יותר מידי,כל עוד אנו מרגישים בנוח עם זה. כל טוב.
 
תודה לכולכם

כן, אני אכן תלויה בכם מאוד ועכשיו אני רואה את זה יותר מתמיד, עכשיו כשזמן הגלישה שלי באינטרנט מצומצם ומוגבל מאוד. כאמור עכשיו אני יכולה לגלוש רק מהעבודה וגם זה כמובן בערבון מאוד מוגבל. אתמול כשנגמר יום העבודה ממש פחדתי לחזור הביתה. פחדתי מהבדידות. חיפשתי בטרוף כל מיני דברים לעשות, להתעסק איתם כדי לא לחשוב מחשבות מעיקות. אבל באמת לא הייתי לגמרי לבד. לא יכולתי אומנם להיות ברשת, אבל דיברתי עם חלק מכם בטלפון ומאוחר יותר יצאתי לסיבוב בעיר עם שני המקסימה. לפעמים המחשבות הפסימיות לא עוזבות אותי, אבל עכשיו, כשאני די נטולת אינטרנט (בבית), למרות שזה קשה אני רואה גם את הצדדים החיוביים שבזה: כך למשל הלילה ישנתי! אתמול, אחרי שהרגשתי כפי שהרגשתי הלכתי לרופא המשפחה שלי כדי שיתן לי את הכדורים שהפסיכיאטרית רשמה לי בזמנו. היה לי כל כך רע שהחלטתי שכדאי להתחיל עם זה בכל זאת. אבל אז הוא אמר לי שכפי שהפסיכיאטרית רשמה את זה, קופת החולים לא יכולה לאשר את זה. לא הבנתי בדיוק מה הוא אמר, רק שאצטרך ללכת אליה שוב כדי לקחת איזה טופס מתאים או משהו כזה. אוף, אין לי כח לזה ואני גם לא יודעת אם זה שווה את המאמץ. שוב תודה לכולכם, אוהבת, נטע
 
למעלה