סהר...שני... ../images/Emo5.gif
תודה על התגובות, אני מבינה מה אתם אומרים, אבל אני רוצה להסביר משהו: כשמשרד הרווחה הוציא אותי מהבית, והעביר אותי למשפחה אומנת, העובדת סוציאלית שלחה אותי לטיפול, ונתנו לי להרגיש כאילו אני אשמה בכל ובגלל זה רק אני הולכת לטיפול... הייתי בת 15, ובתור ילדה הרגשתי מרומה..לי מפוצצים את הגוף, אותי מכים עד זוב דם, ואני הולכת לטיפול?!?, רק אני?!? למה, כי אני הילדה? ככה הבנתי את זה אז, לכן לא שיתפתי פעולה, והטיפול לא הצליח... מה שקורה כאן עכשיו זה פלשבקים מהעבר, הרגשה שיש סוד שמסתתר כאן שאני לא זוכרת אותו, מן פרפרים בתוך הבטן שמשתוללים ואומרים: "ילדה, אל תחיי באשליות, זה לא נגמר בזה, את תיזכרי במשהו נוסף, משהו נורא....." ואני שומעת את זה וחורקת שיניים, מנסה לנער את הראש ממחשבות, והם לא מרפים, ואני מנסה לגרש אותם, ולא מצליחה... אני פשוט לא מבינה איך עברו להן 7 שנים שקטות יחסית, בלי כל זה... אני רוצה לעזור לעצמי, אבל פוחדת.. אני רוצה לטפל בעצמי, אבל לא מסוגלת.. אני רוצה עזרה, אבל לא יודעת איך לקבל אותה.. אני פשוט מיואשת..למה לא יכלה להיות לי משפחה נורמלית כמו לכל הילדים, למה היום כאדם בוגר אני צריכה להרגיש כמו אפס, לא שווה, מישהי שלעולם לא תגיע לשום דבר (כמו שטורחים להזכיר לי שוב ושוב...), למה אני צריכה להרגיש כנועה כזו..כמו ילדה , למה??? והכי חשוב, מה אני לא זוכרת??????? למה אין לי תשובות לכל השאלות? ילדה
שלך, שני.
