[הילית111]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

מיואשת היי לכולם אני כותבת מתוך הדמעות ...די סופית אין לי כוח נשברתי התרוקנתי מכל המצברים נכון יש לי רק ילד אחד לא תאומים לא ילד נוסף אבל אזלו לי הכוחות. ממש נגמרו. לא רואה את עצמי בשום תסריט ובעד שום הון שבעולם עם ילד נוסף אבל זה סיפור אחר... הבן שלי בן שנה וחודשיים לפני כמה ימים התחילה לו כמעין פריחה עם נקודות בלי צבע בכף רגל רק בצד אחד אח"כ נהיה כמו בליטות אדומות כאלו באזור והתפשט ברגליים עד אזור הברך .קצת בפנים קצת בכתפיים קצת בכל מקום. ובשני לילות אחרונים גם חום. עשיתי לו עד כה את כל החיסונים בזמן כולל אבעבועות רוח שעשיתי לו לפני חודש וחצי בערך. הרופא שלו אמר לי שזה ויראלי (לא אומר לי כלום ) ורק לתת אקמול זה לא אדמת לא אבעבועות אין לזה שם בקיצור מה שאני יודעת שיומיים הילד בקושי אוכל מקיא וכל הזמן אבל כל הזמן בוכה וסובל. ניראה לי שקשה לו לבלוע זה גם בלי להיות רופא אני שמה לב. הרופא לא נתן שום תרופה. היום הרופא שלו לצערי לא היה אז הלכתי לרופאה אחרת שזיהתתה שיש דלקת בפה ולכן קשה לו לאכול והוא אפילו מים בקושי רוצה –אני נותנת לו בכפית . בלילה כל הזמן בוכה. ושוב גם היא אמרה לי אין מה לתת לא לתת כלום זה יעבור. ואין לה שם לתת לי.... היא אמרה שיכול להיות שזה מחלת הפה והטלפיים (מה זה בכלל ? מפחיד פחד מוות מה זה???? אין חיסון לזה?) אבל היא ממש לא בטוחה כלומר סבירות נמוכה אבל רק השם הזה עושה לי חלחלה.... וכל זה בתקופה שאנו אמורים לחפש דירה כי החוזה שלנו נגמר עוד חודשיים וחצי..... אבל יותר מדאיג אותי הילד. בגן הרבה פעמים הילדים יחפים שאלתי את הגננת אם עקץ אותו משהו כי בהתחלה זה נראה לי כאילו עקץ אותו משהו היא אמרה שלא. מה יהיה? ונגמר לי כבר הכוחות פשוט אין לי אנרגיות היה לי יותר קל אם היו נותנים שם ותרופה.... בכל מקרה גם הרופא שלו אתמול שהייתי לא נלחץ נתן לי משחה של טבעקוטן זה נקרא למרוח פעמים ביום על הנגעים מה שנקרא ולתת אקמול וזה יעבור וזה רופא שאני סומכת עליו. מקווה שאת השיא עברנו ועכשו תהיה הקלה. בלילה הוא כמעט ולא ישן ועכשו גם כל היום רק עכשו הוא נרדם ואני כותבת . אני באפיסת כוחות . בני עם עור רגיל לגמרי ובריא ילד רגיל לגמרי. אחרי שהוא יבריא ברור לי לגמרי שאני עומדת להיות חולה ובגדול. ממש קשה לי עם זה שלא רק שאין תרופה גם אין משהו להקל עליו חוץ מאקמול הרי לא תמיד יש לו חום אבל הוא בוכה וסובל עצות יתקבלו בברכה אני גמורה

 

[hirshfe]

ילד חולה,

וזה קשה, כי הילד לא אומר כלום ורק מתנהג כמו סמרטוט אבל אין מה לעשות, זה ייעבור אז לקחת אוויר ולחייך - כי הוא צריך לראות שאמא שלו שמחה

 

[batzush]

אל תדאגי

היה לנו משהו דומה עשינו לו אמבטיה עם אמול , ולקחנו אותלו לרוםא עור שנתן לו משחה אנטיביוטית וזה עבר תוך 3 ימים. לגבי המושג ויראלי , זה מושג שהרופאים ממציאים במקום להודות שהם החסירו כמה שיעורים בלימודים ולא יודעים לזהות את המחלה , לכן אני ממליץ בחום לקחת אותו באופן פרטי על מנת לקבל חוות דעת נורמלית. תנסי להחזיק מעמד , כשעומר היה חולה נשברתי פעם אחת והתרסקתי נפשית לחתיכות וזה לא עזר לא לאשתי ובטח לא לעומר הכי חשוב שתהיי חזקה ותחייכי למרות כל הקשיים.

 

[aviah]

מסכים לגמרי

ביקור אצל רופא נוסף יכול לחסוך מכם ומהילד שבוע של ייסורים.

 

[ferdinand]

וגם לך,

יש לי מה ל'גיד!

לא חייבים לחייך! גם ככה "הם" רואים בנו מעין סופרמנים (וסופרוומנים) לא צריך לתפח ת'גישה הזו יותר מדי! מותר גם לאמא (ואבא) להיות עצובים, עייפים, מדוכאים, עצבניים. גם ככה "הם" יקבלו אותנו! צריך לקחת אוויר - זה כן, להחזיק מעמד, ולחכות שיעבור. ותגיד - הסיגרייה האלקטרונית הזו, זה באמת!?

 

[schlomitsmile]

../images/Emo45.gif לא רק אותנו יקבלו גם כך, אלא גם את עצמם, בחוסר מושלמותם, בחולשותיהם,יקל עליהם לקבל ../images/Emo13.gif

 

[hirshfe]

אתה יודע מה אתה צודק

אבל אני שהילד חולה מעדיף לשקר לו, מספיק שהוא חולה במצב נורמלי, אתה צוחדק במאה אחוזים והסייגריה אמיתי, המקורית, היחדיה שיש לא אישור של מדר הבריאות בישראל (תכנס תתקשר לטלפון הראשי ותדבר עם אישתי)

 

[Master Stav]

../images/Emo24.gif שיהיה בריא

אני יכול להמליץ לך על טיפול שיחזק את מערכת החיסון שלו פני אלי במסר פרטי אם את מעוניינת ....מדובר בתכשיר טבעי שכולם אצלנו בבית משתמשים בו החל מתוםבן הכמעט שנה וכלה בי ובזוגתי ולא אני לא מוכר ו/או מרוויח מהעיצה הזו ....בשום צורה שהיא .

 

[ferdinand]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

"ויראלי" לצערי לא לכל המחלות יש דיאגנוזה ברורה. יכול להיות כפי שאמר batzush הרופא שלכם לא מקצועי מספיק אבל לא נראה לי! לרופא שלנו יש מספיק "אומץ" להגיד: אני לא יודע! זה כנראה משהו ויראלי ואין לי תרופת פלא לתת לכם! ופשוט צריך המון סבלנות ואורך רוח, אקמול להקל על כאבים וחום, לנשוך שפתיים ולחכות שיעבור! ולפעמים – כן. כדאי לקבל "חוות דעת שנייה" למרות שצריך להיזהר שמרוב לחץ (על הרופא) הוא לא ייתן בסוף סתם איזו משחה או אנטיביוטיקה רק בשביל להוריד אתכם מהווריד שלו! סורי, אין לי בשורות פה, רק אמפטיה. ועוד מש'ו: אחד ההבדלים בין "לפני ילדים" ו-"אחרי ילדים" הוא ש-לפני, אתה יכול להרשות לעצמך מדי פעם "להישבר". לא לצאת מהמיטה, להיכנס לדיכאון, להתפטר מהעבודה, לנסוע להודו, אפילו לקפוץ מהגג! אבל אחרי – האופציה הזו, "להישבר", באמת להישבר, לא קיימת! זה גם לא הכי מנחם או מעודד. ממה שהתרשמתי ממך, ממה שכתבת פה, מהדאגה והמסירות שלך, אני בטוח שאיכשהו תמצאי כוחות ותסחבי הלאה. רק מה – כשהכול, או לפחות השיא יהיה מאחורייך – ואולי היום, יומיים אחרי שכתבת ת'הודעה, זה מאחורייך – במקום לחלות, פשוט קחי לך איזה פסק זמן מתוכנן! קחי איזה יום יומיים חופש. תבקשי מבנזוגך שיצא מוקדם יותר, אולי אפילו שייקח איזה יום או חצי יום חופש, וקחי זמן לעצמך, להתמוטט במיטה, או לעשות כל דבר אחר שעושה לך טוב! החזיקי מעמד!

 

[schlomitsmile]

מה יהיה? מתי סוף-סוף אני כבר אוכל לחלוק עליך?../images/Emo3.gif מעבר לזה, הילית יקרה, אולי שווה לך להציץ בפורומים השונים להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. זה עשוי לתת פרופורציות...

 

[ferdinand]

אז יאללה, בואי נתחתן!

ככה לא תפסיקי לחלוק עליי!!!

אבל תרשי לי לחלוק עלייך(?) יש ת'שיר הזה - Streets of London מוסיקה רכה, נעימה מלטפת, ממכרת. אבל אחרי שהקשבתי למילים, שהן בעצם ברוח העצה שלך - קשה לי לשמוע ת'שיר הזה!

זה נכון, צריך פרופורציות. חצי עולם או אפילו יותר מזה, רעבים ללחם, וזה לא רק 'צורת ביטוי' אבל כשרע לך - זה לא ממש עוזר לדעת שיש אחרים שרע להם יותר!

 

[hag70]

מצד אחד יש בעולם כל כך הרבה צרות וחוליים

שלא בטוח שזה ממש מעודד כשאתה בסך הכל עייף/מותש/או סתם יש לך ילדה שחולה כבר שבוע+ ומשתפרת לאט לאט (נחשו למי יש ילדה כזאת

) מצד שני, כאתה רואה עם איזו בעיות אתה רואה שאחרים צריכים להתמודד (ולא כאלה שחיים באפריקה או במקומות עולם שלישי אחרים) אתה באמת נכנס לפרופורציות ומבין שזאת רק תקופה וזה עובר. ובקשר לשיר ששמת, שהוא באמת מקסים מקסים, מסתבר שאנשים מקשיבים רק לחלק מהמלים let me take you by the hand and lead you thtough the streets of London I'll show you something that will help you change your mind ומשמיעים אותו כשיר הלל ללונדון. ומסתבר שצריך להקשיב למלים כדי להבין את השיר

(ראו למשל השיר tell me why I don't like Mondays). אבל זה כבר נושא לשרשור אחר

.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif../images/Emo25.gif אתה צודק כמובן. לכן במשך יומיים שתקתי. ובכ"ז, אני מוצאת, שפרופוציות יכולות לעזור, כמו שהאג כתב- כשאתה מבין שהקושי שלך הוא זמני בלבד, דבר שהוא לגמרי לא מובן מאליו. אוסיף גם וידוי: אחרי קריאת שירשורים בפורום אוטיזם, על אמא ששוקלת לאשפז את בנה (בן 9) בבי"ח פסיכיאטרי, על אמא שחוגגת את הפיפי הראשון של הילד בשירותים (הוא בן 4), על מאבקים מתישים מול הרשויות (ביטוח לאומי-קצבת ילד נכה, מחלקת החינוך העירונית, משרד החינוך שלקח סייעות אישיות מילדים שזקוקים להן ועוד), על הורים שכבר 10 שנים לא הלכו לסרט (שלא לדבר על חופשה), כי אין עם מי להשאיר את הילד המיוחד, וכו' וכו', וכיון שעם כ"כ הרבה מזה אני מזדהה, בעוונותיי קשה לי לחוש אמפטיה כשמישהו צועק הצילו כי הילד לא מרגיש טוב ולא ישן כמה ימים. אני מודה שזה לא נחמד מצידי. מתנצלת, באמת.

 

[hag70]

עכשיו הכנסתי אותי לבעיה../images/Emo13.gif

כי באמת יש את שני הצדדים וברור לי מאפה מגיעה ההרגשה שאת כותבת עליה (למרות שאין לי שום יכולת להבין אותה באמת) אבל מאד "מכעיס" אותי (לא יודע אם זאת המילה הנכונה) שאנשים לא צריכים להתלונן כי איפה שהוא יש אנשים במצב יותר קשה מהם. שני צדדים שאני לא בטוח שאפשר לגשר עליהם וכל אחד ישאר בעמדתו (ובצדק רב).

 

[schlomitsmile]

למה בעיה? הרי אמרתי בעצמי, שאני מסכימה עם פרדיננד, ואפילו התנצלתי על הקושי שלי לחוש אמפטיה עם הודעות "הצילו!" (לא עם אנחות, רק עם זעקות) כי הילד לא בטוב כמה ימים. אולי חשבת שההתנצלות נכתבה בציניות- אז לא, בכנות גמורה. זה קושי שלי, שנובע ממצבי הקיומי, ולא עמדה עקרונית. אנשים צריכים להתלונן, אם זה עוזר להם. אנשים יכולים גם להזכר שהקושי שלהם זמני, אם זה מה שעוזר להם. אגב- אני מכירה בעיה הפוכה: אנשים שמצבם הקיומי קשה מהממוצע, ולא מעיזים לשתף אחרים, כי במילא לא יבינו אותם, ישפטו אותם וכד'.

 

[hag70]

ברור לי שהיית רצינית. וברור לי למה כתבת את זה

הבעיה היתה בגלל שאני מבין (תאורטית בלבד) על מה את מדברת אבל זה לא היה נעים לקרוא את זה. זה הכל

 

[schlomitsmile]

שבה ומתנצלת לא התכוונתי לגרום לאי-נעימות לאף אחד. לפעמים כשקשה לי, אני עוצרת, וחושבת איזה מזל יש לי, שאני מסוגלת ללכת. שאני מסוגלת לראות. לדבר. לאכול בעצמי. ללדת. כל אלה לא מובנים מאליהם, ואנו נוטים לזלזל בברכות שהתברכנו בהן, ולהתמקד בקשיים שלנו. כשאני מזכירה לעצמי בכמה הרבה ברכות התברכתי, אני מחייכת, וממשיכה בכוחות מחודשים לסחוב את העגלה הכבדה. כל כוונתי היתה להציע את הדרך הזאת, למי שהיא מתאימה לו. (ויחד עם זה, תרשה לי הערה אישית, ולו בסוגריים. כשבנאדם משתף ברמז בקשייו, ואף מספר שיש אנשים שלא מעיזים לשתף בקשיהם כי ממילא לא יבינו וישפטו אותם, והתגובה שהוא מקבל היא 'לא נעים לקרוא את זה', אז אם הוא לא בטוח בכוונותיו הטובות של הכותב, הוא עלול להפגע מאד. טוב שאני כן בטוחה בכוונותיו הטובות ../images/Emo13.gif)

 

[hag70]

עכשיו תורי להתנצל../images/Emo13.gif

ולגבי ההערה - את צודקת. לא הייתי כותב את זה לכל אחד. הרגשתי נח לכתוב כי ההרגשה שלי היא שהכוונות של שנינו טובות. אולי זה לא היה במקום. ה'לא נעים לקרוא את זה' לא היה על הכתיבה והשיתוף (המאד מוערך בעיני) שיש לכותב ולאחרים קשיים, אלא על המסר שאני הבנתי (ואולי בטעות) שעל צרות קטנות וחולפות זה לא לגיטימי להתלונן. ההסבר הזה הוא רק להבהרה ולא מוריד מההתנצלות הראשונית. הכוונה היתה אכן טובה ולא היהת שום כוונה להעליב או לפגוע. ושוב סליחה

.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo140.gif ההתנצלות מתקבלת, כמובן ../images/Emo24.gif וממש לא התכוונתי שלא לגיטימי להתלונן.