../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif
היה לי יום כזה שחור, פשוט לא יאמן. קודם כל קיבלתי תוצאות של שני מבחנים. באחד קיבלתי את הציון הכי נמוך שאי פעם קבלתי. אני פשוט לא מאמינה שבכלל קבלתי ציון כזה. התפרצתי בבכי הסטרי בכיתה ועד עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. את המבחן עשיתי בשבוע שבו הרגשתי לא טוב ודברתי עם המרצה והוא אמר שהוא יתחשב בי אבל הציון הזה תמיד יחרט בזכרוני, אני מרגישה ממש כשלון. בנוסף, בדרך הביתה פגשתי אחת שעבדתי איתה והיא שאלה אותי למה יש לך פצעים והתנפחת? נמאס לי כבר אני כל כך מתוסכלת ומתביישת בעצמי. עבר הרבה זמן מאז שהפסקתי עם הסטרואידים ועדיין יש לי פצעים ופנים נפוחות. כל זה ביחד פשוט גורם לי לרצות להעלם, אני מרגישה שאני לא שווה כלום. למה הייתי חייבת לא להצליח? איך אני אשכח מזה? כבר אין בי כוחות, אני יוצאת ביום חמישי לחופשת סמסטר ובעצם זה רק הולך להיות יותר קשה- טונות עבודות ומחקרים להכין. אין לי למה לצפות. אני לבד בבית אחי בצבא ואחותי בארה"ב ואני פה עם כל העומס הזה- אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. אפילו שאני רושמת את זה זולגות לי דמעות. אני מצטערת עם אני מדכא אותכם, אני פשוט מרגישה שאני חייבת לדבר עם משהו.
היה לי יום כזה שחור, פשוט לא יאמן. קודם כל קיבלתי תוצאות של שני מבחנים. באחד קיבלתי את הציון הכי נמוך שאי פעם קבלתי. אני פשוט לא מאמינה שבכלל קבלתי ציון כזה. התפרצתי בבכי הסטרי בכיתה ועד עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. את המבחן עשיתי בשבוע שבו הרגשתי לא טוב ודברתי עם המרצה והוא אמר שהוא יתחשב בי אבל הציון הזה תמיד יחרט בזכרוני, אני מרגישה ממש כשלון. בנוסף, בדרך הביתה פגשתי אחת שעבדתי איתה והיא שאלה אותי למה יש לך פצעים והתנפחת? נמאס לי כבר אני כל כך מתוסכלת ומתביישת בעצמי. עבר הרבה זמן מאז שהפסקתי עם הסטרואידים ועדיין יש לי פצעים ופנים נפוחות. כל זה ביחד פשוט גורם לי לרצות להעלם, אני מרגישה שאני לא שווה כלום. למה הייתי חייבת לא להצליח? איך אני אשכח מזה? כבר אין בי כוחות, אני יוצאת ביום חמישי לחופשת סמסטר ובעצם זה רק הולך להיות יותר קשה- טונות עבודות ומחקרים להכין. אין לי למה לצפות. אני לבד בבית אחי בצבא ואחותי בארה"ב ואני פה עם כל העומס הזה- אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. אפילו שאני רושמת את זה זולגות לי דמעות. אני מצטערת עם אני מדכא אותכם, אני פשוט מרגישה שאני חייבת לדבר עם משהו.