אני יכול להבין אותך
ולכם ההורים אנסה להסביר שמה שנראה לכם כמובן מאליו לעתים ממש אבל ממש לא מובן מאליו.... יחסי קבלה-דחייה, אהבה שנאה קיימים בקרב הומואים ולסביות. לך לונלי אומר שאף אדם בריא בגופו לא מת בגיל 24, וכמו שזה נראה עכשיו , אין טעם לשים את העגלה לפני הסוסים- כוונתי שאתה רק בן 24, לא 42 ולא 84 , אתה צעיר , וכל העולם פתוח בפניך... הרבה פעמים המשפחה היא סיר לחץ לא פשוט שאנחנו שמים אותו במערך השיקולים שלנו , לעתים בעדיפות הראשונה .. ולא לגמרי בצדק... להגדיר הומוסקסואליות כעונש היא תלוייה בעיני המתבונן... למי שמבין שלצד התסכול, הכאב, ואפילו האבל על מי שלעולם לא היית ולעולם לא תהיה כמו בעל לאישה וכו', תבין שזו מתנה ורבים מההומואים עונים שלא היו מעדיפים להיות סטרייטים. ואגב ראייה רוחנית, בעולם הרוחני אין שכר ועונש, ואני דווקא שמעתי הסבר שהומוסקסואלים היא נשמות של גברים שנפגעו מנשים בגלגולים קודמים ... אז בוא תוריד את האשמה כי אתה לא אשם במאומה.... חשוב שאתה בטיפול, חשוב לשתף את הפסיכולוגית בתכנים האלו... מניסיון שלי , האישי שלי, הוריי קיבלו אותי והיו אכן מאושרים בשבילי כשאני מאושר, והאמת יצאתי מהארון בגיל 25, כיום בן 28 עדיין לא התנסיתי במיניות או זוגיות אך הרבה יותר נינוח רגגוע ושלם עם עצמי... אינך חייב לוותר על המשפחה ועם כל החששות לרוב הכל מתברר ולטובה , ייתכן שהוריך חושדים , ייתכן שאביך בתוך תוכו יודע, רוב ההורים שהם שפויים ובריאים בנפשם לאחר תקופת ההלם , התדהמה , מתעשתים ומחבקים את הילד... אני יודע שבמשפט האחרון שפטתי את מי שלא מקבל אותנו אבל זו המציאות... אני מזמין אותך לפורום התלבטות ומיניות להמשיך לדון בקשיים ביחד איתנו המנהלים, חברי הפורום וצוות קו הקשב יש עם מי לדבר
