נמבר וואןtom22
New member
../images/Emo7.gif
אתמול חברה שלי לקחה אותי לאימא של בחור שלא ניצח את המחלה. הלכתי... דבר ראשון שהסתכלתי זה על הידית של הדלת.. אחר כך על עיצוב הבית והחמאתי, אחר כך הסתכלתי על הספה שהוא בטח היה חוזר מהצבא ונמרח עליה.. ורק אחרי שדמניתי את הבחור הזה הכל כך יפה הזה בית..מבלי לשים לב שיש מלא תמונות שלו ממש מול הפרצוף שלי.. (והוא באמת היה יפה), נתתי לעצמי את הזכות להסתכל על ההורים שלו. לחצתי להם את היד.. הכל היה נחמד.. הכינו לנו שתיה חמה, עוגות.. ואני ישר אמרתי- "אסור לי.." והכרתי משהו חדש. הכרתי הורים לילד . אבל הם לא התיחסו אלי בתור ילדה הם דברו אלי רגיל ולא ניסו להסתיר כלום. דברנו על המחלה שלי ועל המחלה של הבן שלהם והשוונו דברים. אחר כך הלכנו לראות בסלון את התמונות שלו. חבל שלא יצא לי להכיר אותו .. חשבתי לעצמי.. הפסדתי.. הם הבינו אותי ואני הבנתי אותם. פחדתי לפגוע במילה מיותרת אבל במהללך היחה הכל היה רגיל ואמיתי. ומי יזכר אותי.. איך זה יהיה.. המבטים של ההורים שלו דברו \בעד עצמם.. היתי מרוכזת בכוס קפה עם האגוזים הפעם חח. אבל מצאתי לי לולבן שלהם משהו משותף חח הוא גם אהב מסעות .. טיולים כאלה של שעות והוא היה פאייטר בצבא.. הינו צריכות לסיים כבר וללכת הביתה, נפרדנו והפעם לא בלחיצת יד ממש.. לאבא לחצתי את היד.. לאימא שלו נתתי כבר חיבוק מכל הלב. אין מה לדבר- המילים קרבו אותי יותר ויותר. היו לאימא שלו ניצוצות של דמעות בענים ולא שמתי לב רק חברה שלי ראתה. זה קשה לה בטח .. תהינו . נסגרה הדלת שלה , נטרה הדלת שלנו.. עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית שלי- והיא הבטיחה שהיא תבוא לבקר. הלואי חח. אני צריכה את זה אבל רק מאנשים עם אנרגיות טהורות. תבואי.. תום תום.
אתמול חברה שלי לקחה אותי לאימא של בחור שלא ניצח את המחלה. הלכתי... דבר ראשון שהסתכלתי זה על הידית של הדלת.. אחר כך על עיצוב הבית והחמאתי, אחר כך הסתכלתי על הספה שהוא בטח היה חוזר מהצבא ונמרח עליה.. ורק אחרי שדמניתי את הבחור הזה הכל כך יפה הזה בית..מבלי לשים לב שיש מלא תמונות שלו ממש מול הפרצוף שלי.. (והוא באמת היה יפה), נתתי לעצמי את הזכות להסתכל על ההורים שלו. לחצתי להם את היד.. הכל היה נחמד.. הכינו לנו שתיה חמה, עוגות.. ואני ישר אמרתי- "אסור לי.." והכרתי משהו חדש. הכרתי הורים לילד . אבל הם לא התיחסו אלי בתור ילדה הם דברו אלי רגיל ולא ניסו להסתיר כלום. דברנו על המחלה שלי ועל המחלה של הבן שלהם והשוונו דברים. אחר כך הלכנו לראות בסלון את התמונות שלו. חבל שלא יצא לי להכיר אותו .. חשבתי לעצמי.. הפסדתי.. הם הבינו אותי ואני הבנתי אותם. פחדתי לפגוע במילה מיותרת אבל במהללך היחה הכל היה רגיל ואמיתי. ומי יזכר אותי.. איך זה יהיה.. המבטים של ההורים שלו דברו \בעד עצמם.. היתי מרוכזת בכוס קפה עם האגוזים הפעם חח. אבל מצאתי לי לולבן שלהם משהו משותף חח הוא גם אהב מסעות .. טיולים כאלה של שעות והוא היה פאייטר בצבא.. הינו צריכות לסיים כבר וללכת הביתה, נפרדנו והפעם לא בלחיצת יד ממש.. לאבא לחצתי את היד.. לאימא שלו נתתי כבר חיבוק מכל הלב. אין מה לדבר- המילים קרבו אותי יותר ויותר. היו לאימא שלו ניצוצות של דמעות בענים ולא שמתי לב רק חברה שלי ראתה. זה קשה לה בטח .. תהינו . נסגרה הדלת שלה , נטרה הדלת שלנו.. עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית שלי- והיא הבטיחה שהיא תבוא לבקר. הלואי חח. אני צריכה את זה אבל רק מאנשים עם אנרגיות טהורות. תבואי.. תום תום.