ToryMaster

New member
../images/Emo7.gif

הודעה חדשה, כי לא רוצה לשרשר
היא שאלה מה קרה, אמרתי לה במילה אחת, את השם שלו. היא שאלה אם רבנו. חה, הלוואי זה אפילו לא הזיז לו מספיק בשביל לספר למישהו, כאילו הוא דרך על נמלה, וזהו, לא צריך לעשות מזה עניין, קורה ושוכחים אחרי דקה. רק אני כמו מטומטמת יושבת פה ובוכה ולא מסוגלת להמשיך הלאה, ונהרסת לי היומולדת, ואני רוצה לחתוך. יום אחרי החודש שלנו יום לפני היומולדת שלי גמכן sweet sixteen היא שאלה למה, אז הסברתי מה שהוא אמר כי הוא לא יודע מה הוא מרגיש והוא לא חשוב שזה פייר להמשיך ככה כל כך קל להמשיך להאמין בזה אבל כל סימן שהוא בעולם נותן לי להרגיש אחרת והיא שואלת: ואת יודעת מה את מרגישה? ואני עונה: אני אוהבת אותו ופה קבורה הבעיה. הוא לא נתן לי סיבה נורמלית זה כאילו הוא מרגיש טוב עם זה שזה נגמר, כאילו... גאד, כאילו דרך על נמלה, אני לא אחזור על התיאור שוב. זו סיבה? הוא לא הסביר הוןא פשוט גמר את זה בלי לשאול מה שלומי בלי לדאוג בלי להקדיש לי פאקינג מחשבה אחת בודדה אני מוכנה להמר בחיי שלא איכפת לו, שאפילו מחשבה אחת קטנה עלי ועל מה שקורה לי עכשיו לא עברה בראשו. החיים שלו ממשיכים, הוא מאושר, טוב לו, ומה אני? חוזרת לאותה נקודה, מתפרקת, בוכה, משתגעת, משתוללת, לא יכולה לחשוב, לנשום, לאכול, לקרוא, לראות טלוויזיה, לא מסוגלת לעשות כלום, כי כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה הוא. מריצה קטעים במוח, עוצרת על נקודות מסוימות, על הפנים שלו, על העיניים, עליו. לא מסוגלת לישון, לא מסוגלת לחשוב, לא רוצה בכלל, לא רוצה כלום.
 
מחבקת אותך אלי

את יכולה לבכות לצעוק להשתולל להתפרק לכעוס לקלל לשנוא אותו החיים ממשיכים, זה נכון אבל עכשיו זה הרגע שלך לעצור רגע ולחשוב אחר כך, בראש נקי להמשיך לא לשכוח. לנשום לנשום לנשום זה יעבור לאט לאט ואני פה. אם את צריכה עוד אוזן או כתף או משהו
 

oh-da

New member
מסכים עם החיפושית...

והחיים ממשיכים, השאלה אם תמשיכי איתם או שתתני לעצמך להשאר עוד קצת מאחור... והחיים ימשיכו, הם לא יחכו...אל תתני לעצמך לפספס הרבה דברים, ואל תתמהמהי יותר מידי על הרגע הזה... ותתפרקי, תבכי ותצעקי, זה משחרר...בוכים בוכי, אבל גם הדמעות מתייבשות... אוהב
 

ToryMaster

New member
הא לא

אין יותר דמעות, עכשיו זו דמעה יבשה דמעה יבשה שתקועה לי בגרון ומכאיבה כולה
 

buffgirl

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

אני כל כך מכירה את ההרגשה הזו ומזדהה. והדבר הטוב ביותר שאני יכולה להגיד לך שזה עובד. זה יכול לעבור מהר, וזה יכול לעבור לאט (כמו אצלי - ממש לאט) אבל זה עובר וכל עוד יש לך תמיכה של חברים ומשפחה ואנשים שאכפת להם ממך (ואת תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד מוזמנת לפנות אליי, בכל דרך או צורה) אז זה עוזר, ומרגישים טיפה יותר טוב. אהבה יכולה להיות דבר נפלא וגם דבר נורא אבל היא עוברת בסופו של דבר, וכל מה שאני יכולה להציע לך הוא הכתף שלי כדי שתוכלי לבכות עליה אם מתחשק לך. אוהבת אותך המון המון המון!
|תמיכה|
 

ToryMaster

New member
בחיים לא חשבתי

שזה שיצלמו אותך ללא רשותך יזכה אותי בחברה כמוך. המון המון תודה |חיבוקענק|
 

DesertRose1

New member
מותר לך.. }}../images/Emo11.gif

מותר לך לכעוס, להשתולל, לפרוק, ולהשתחרר. מותר לך לעשות הכל שיקל עלייך, אבל לא לפגוע בעצמך, ובטח לא בגלל זה. הוא הלך? הפסד שלו! הוא הלך, יבוא מישהו אחר, ואולי אפילו יותר טוב ממנו! אל תתני לו להרוס לך את ההרגשה, אל תתני לו לשבור אותך. את חזקה, יותר ממה שתוכלי לדמיין.
תחזיקי מעמד יקירתי!
 

מוּסקט

New member
כשמערכות יחסים מסתיימות

באופן לא סימטרי - כלומר, כשאחד מסיים והשני לא יודע מאיפה זה בא לו או למה לא אוהבים אותו באופו אופן שהוא אוהב את הזולת - זו קרקע פורייה לצמיחה של 'עניינים לא סגורים' unfinished business. רובם ככולם קשורים ליכולת של זה שאינו מבין למה עזבו אותו להכיל רגשות הקשורים להיפרדות ועזיבה. בכל עזיבה א-סימטרית כזו יש מעין מיני-שחזור של תחושות נטישה קדומים שלאו דווקא קשורים לאותו אדם, אלא לתחושות שלך כשהולכים ומשאירים אותך לבד. מצד אחד יש מעין כמיהה לדעת 'למה עזבו אותי'. כאילו עצם הידיעה תתן לך קצת אשלייה של שליטה על מהלך הפרידה: אילו היית יודעת למה עוזבים אותך היית יודע מה לעשות כדי שלא יעזבו. קשה לחיות כך, אין ספק. צריך לעשות משהו על מנת להתחזק ולדעת שאנשים עוזבים בגללם ולא בגללך. לא התאים לו. זה לא שאת מעכשיו 'נמלה' והחיים שלך לא אמורים להסתיים - אפילו שכך זה מרגיש. בינינו, עם יד על הלב: היית רוצה להיות חברה של מישהו שלא ממש רוצה אותך, אבל נשאר לידך מפאת איזו תחושת הגינות כלפייך? האם לא מגיע לך להיות פנויה לפגוש מישהו שירצה להישאר לידך בגלל מי שאת באמת ולא בגלל מי שאת מנסה להיות רק על מנת שישארו לידך? החיים שלו ממשיכים וכך גם החיים שלך. ואם לא אכפת לו ממך, טוב שהוא לא לידך 'עושה כאילו' אכפת לו. אין יותר גרוע מאחד ש'עושה כאילו' במערכת יחסים.
 

ToryMaster

New member
תראי

אני נפרדתי מהחבר הקודם שלי בדיוק מאותה סיבה, אבל הסברתי. הוא ביקש הסבר למה אני עוזבת אותו, הסברתי בפירוט, הוא ביקש הסבר להסבר, הסברתי שוב, בפירוט, ושוב ושוב ושוב. בסדר, אני לא אכריח אותו להישאר איתי, גם כי אני מכירה את הצד שלו, וגם כי בסך הכל, לא מגיע לו להיות כבול למישהי שהוא לא אוהב. לצערי, איכפת לי, כי אני אוהבת אותו, אבל אני אל מבקשת שיחזור אלי, כי לא משנה מה כולם יגידו, זה לא יקרה, אבל אני כן מבקשת הגינות, הגינות פשוטה שתאפשר לו להסביר לי מה לעזאזל קרה. אמרת ילו שהתחושה שלי היא שזה פשוט אל איכפת לו, שהוא פשוט מרגיש כאילו השתחרר מהעול שהיה אני, והוא מכחיש, אבל לא מוכן להסביר מה הוא כן מרגיש. למה לעזאזל זה צריך לקרות יום לפני היום הולדת? כאילו שלא הספיק לי שכמעט אף אחד לא זכר, שחוץ מההורים שלי, אפחד לא טרח להכין לי כלום. בטח, Sweet 16, לא הייתי אומרת. יותר נוטה לכיוון השבוע הגרוע ביותר בחיי.
 

מוּסקט

New member
את קושרת כמה דברים

ביחד, אבל את כולם אפשר להגדיר כאכזבה שאת חשה מהסובבים אותך. את מצפה מהסביבה ל-X ומקבלת Y. ציפית להגינות (כמו שאת מבינה הגינות) וקיבלת תגובה שלא רק שאינה הוגנת בעיניים, אלא גם עילגת מבחינה רגשית. יכול להיות שאותו אדם שאת כל כך אוהבת לא ממש יכול לעמוד בצפיות שלך לביטוי רגשי? אולי אין לו את הכלים להסביר לך מה לעזאזל קרה? מי יודע. ציפית שיזכרו את יום הולדתך באיזה אופן שלא קרה ציפית שיטרחו באיזה אופן שגם לא קרה מה ני'יגיד לך? אם מאוד חשוב לך שיתנהגו אליך באופן מסויים, יטרחו ויציינו את יום הולדתך - צריך באיזה אופן להעביר את המסר הזה הלאה. אם לך מאוד ברור 'הגינות מהי' ואת רואה שמי שמולך מדבר מתוך סטנדרטים להגינות אחרים לגמרי - צריך לעשות משהו כדי להשוות לחצים. חלק ניכר מהזמן שאנו מבלים במערכות יחסים אנו 'מבזבזים' על להגיד לסובבים אותנו איך אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו ואיך אנחנו בתמורה מוכנים להתייחס אל אחרים - ואז קורים שני דברים: אלו שמסכימים והדרישות והציפיות שלך ממש מתאימות לערכים ולסטנדרטים שלהם, נשארים לידך כחברים ואלו שלא - הולכים... בטווח הארוך, טוב שכך.
 

ToryMaster

New member
../images/Emo4.gif

אם אתה נפרד מהחברה שלך פתאום, אחרי חודש שטרחת להגיד לה שאתה אוהב אותה כל הזמן, זה רק הגיוני שהוא גם יסביר את זה, וזה רק הגיוני שהיא תצפה ממנו להסביר את זה, לא? זה מטריף אותי, בשנה שעברה כולם זכרו את היומולדת, כולם עשו לי מסיבות ובלאגנים, וכל החברים שלי הגיעו אלי והפתיעו אותי. השנה, היחידה שעשתה משהו לכבוד היומולדת, זו רחי. אז מה, שנה שעברה כל כך דאגתם וכל כך הרגשתם אשמים במה שקרה לי שפשוט הייתם חייבים להראו תשאיכפת? שנה שעברה החברים שלי, באתם כי הרגשתם רע? כי הרגשתם רע שניסיתי להתאבד כי לא היית םשם? כי שכחתם שאני קיימת? זו הסיבה שהחלטתם לבוא אלי ליומולדת? אם לא, איך תסבירו את זה שפתאום השנה שכחתם? וזה אחרי שלכל שאר החברים (אנחנו מין חבורה מאגניבה שכזאת) חגגתם בגדול? נמאס לי להרגיש בודדה, ונמאס לי להרגיש דחויה, אבל מה לעשות, זה מה שאני, וזה מגעיל.
 

מוּסקט

New member
שוב שאלות:

האם לאור מה שעבר עליך בשנה האחרונה, את מצפה שחברייך יעברו לסדר היום ויתנהגו עמך כאילו כלום לא קרה? יכול להיות שהם מרגישים אשם, אני לא יודעת - יכול להיות גם שהם מרגישים מבוכה, חוסר אונים, צורך להיזהר... מי יודע? השאלה היא איך את מרגישה איתם? האם את רוצה את החברים הללו? האם הם מתאימים לך עכשיו? האם את מוכנה לעשות או להשתנות כדי להרגיש חלק מהחבורה?
 

ToryMaster

New member
כמו שאני היום

אני מעבר לקקי של שנה שעברה, הפסקתי לקחת את הכדורים, זרקתי את הסכינים וכו'. אני חלק, אני מרגישדה חלק, אבל זה כאילו... לא שמים לב אלי עכשיו
 

SofyTofy

New member
../images/Emo4.gif../images/Emo103.gif

אני לא יודעת מה להגיד. בעיקר בגלל שגרמת לי להרגיש אשמה. על השאלות שלי. אולי הייתי צריכה פשוט לתת לך להדחיק. אבל אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, ושתוך כמה זמן הכל יעבור. אני מבטיחה לך. חיבוק ענק
 
למעלה