[not myself anymore]

../images/Emo7.gif

זהו נשברתי אני לא יכול יותר. אני לא מאמין שאני כותב פה, שאני באמת מבקש עזרה, אבל אני לא יכול יותר.... אני יושב מול המחשב, אנשים פונים אליי במסנג'ר ובאיסיקיו ואני לא עונה. לא כי אני אדם רשע או משהו פשוט הדמעות לא מפסיקות לזרום, ואני לא אדם נחמד כשאני בוכה.. אין לי כוח לאנשים לא רוצה לשמוע עוד פעם חיבוקים ונשיקות וירטואליות הם לא אמיתיים... כבר נשארו כל כך מעט דברים אמיתיים בחיים שלי.... ואני אפילו לא יודע מאיפה הגיע המצב רוח הפעם סתם ישבתי לי כהרגלי ופתאום התחלתי לבכות פתאום היה לי כל כך נמאס מהכל שכיביתי את כל תוכנות המסרים המיידיים והלכתי לבהות בקיר על המיטה- אך זה לא הועיל... אני מרגיש שכל כך נמאס לי נמאס לי מהכאב הזה שמלווה אותי בוקר וערב לילה ויום כבר יותר מ13 שנה עם כל נשימה חדשה כואב לי עם כל יום שעובר ואני מתבגר כואב לי כואב לי כי אני אני כואב לי כי אני עוד גר פה- בבית הזה... כואב לי כי, כואב לי כי שום דבר לא השתנה ב8 שנים האחרונות, התבגרתי החכמתי אבל אני עדיין אוכל את אותו החרא כואב לי כי שום דבר לא ישנתה גם ב3 שנים הקרובות אותו חרא כל יום כל הזמן ולפעמים אני מקווה ממש לפני שאני הולך לישון שמחר בבוקר אני לא אתעורר עוד... אני אוהב לדמיין את הלוויה שלי, מה אנשים יגידו, כמה שזה יצחיק אותי כל הצביעות... אני חי בעולם צבוע, בו אנשים אומרים לך משהו בפנים ויגידו ההפך כשתסובב את גבך זה כל מה שאני רוצה כל שאיפותיי כרגע ללכת לישון ולא להתעורר מחר בבוקר זו הדרך היחידה להפסיק את הכאב, להפסיק להרגיש בכלל אני יודע שכשאני אתעורר מחר בבוקר (אולי בעוד כמה ימים, תלוי כמה מהר מישהו ימצא את ההודעה הזו) כשאני אתעורר אני אמצא תגובות של אנשים חברים שיודעים עליי יותר מכל אדם ממשי שאי הכרתי לא יודע מה ניסיתי להביע לא יודע מה רציתי להגיד פשוט כואב לי כל כך לבד לי כל כך שהייתי חייב לפרוק את זה איפהשהו

אני בטוח שאני אצטער שאי פעם כתבתי את זה עד מחר בבוקר

 

[lollapalooza]

תומשי ../images/Emo4.gif

התגובה שלי היא לא לפה. דבר איתי, אם אתה רוצה. אל תצטער שכתבת, זה חשוב. יש אנשים שאין בהם שמץ של צביעות כלפיך, ואתה יודע את זה. ואולי אנחנו נפגשים לרוב בוירטואלי, אבל אוהבים באמת. באופן זמני- עד יום רביעי, שזה יהיה אמיתי-

 

[מורי לנצח]

../images/Emo7.gif (וכן הבכי אמיתי )

איך אומר השיר שלנו

בכל העולם לא מוצאים בן אדם שיקח ת'כאב ויתן לך לישון... הלוואי והייתי אותו בן אדם זה שיקח לך את כל הכאב העצום הזה שאתה כל כך אוגר בך. הלוואי והייתי יכולה לעשות משהו אמיתי ! "לא רוצה לשמוע עוד פעם חיבוקים ונשיקות וירטואליות" אני לא רוצה לתת לך חיבוק וירטואלי וגם לא נשיקה וירטואלית ,אין לי צורך בכך ,חוץ מזה שלא יהיה בה שום תועלת במיוחד כי אתה לא רוצה בה ! אני מקווה שהשאיפה שלך לא תתגשם ! תקרא לי אגואיסטית ,אבל אני רוצה אותך פה ! בעולם הזה איתי ! לא רוצה שתלך לי למקום אחר ! אני לא אסיים את מה שיש לי לומר לא בחיבוק ולא בנשיקה . אני רק אומר לך את האמת הכי פשוטה שיש : אני אוהבת אותך ,וכשרע לך רע לי .. ובשניה שתרצה אותי אני אהיה שם עם חיבוק ונישקה בכלל לא וירטואלים. אוהבת אותך

 

[neta s]

כל כך רוצה...

רוצה למצוא ישהו שמכיר באמת מישהו שיבטיח שמשהו יקרה שזה כבר ייפסק שלא תהיה לבד כל כך רוצה ולא יכול. מרגיש שהדמעות, שהכאב, שהלבד מאיימים לחסל. יודע שאיפושהו זה כבר הפך למין מצב קיומי, משהו שאולי פעם ייגמר, אבל בינתיים נראה כמו נצח. יודע שביום יום אף אחד לא רואה, אף אחד לא יודע. וכמה שזה כאילו טוב, כי איך אפשר לסבול כל כך הרבה כאב, זה גם כל כך לבד... אני מקווה שלא תצטער שכתבת מותר לפרוק מותר למצוא אנשים שאיתם מרגישים פחות לבד..

 

[A N I g M A]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif תומררררררררר ../images/Emo24.gif

נאמ נאמ... אוף זה מעצבן אותי.. אני לא מכירה אותך מספיק טוב כדי להגיב על הודעית שכזו. אני אנסה בכל זאת. 1. אם אתה רוצה חיבוקים ונשיקות אמיתיים אתה יכול להגיע לביתה של אישתך (או לחילופין למפגשפורום) 2. תומר בוכה זה לא יפה..

אבל מי אני שאכריח אותך לחייך? 3. אל תחשוב דברים כאלה! הדבר הכי נוראי לבקש הוא לא להתעורר בבוקר למחרת. אתה לא באמת רוצה את זה, זה רק ההרגשה המפגרת הזו שנחתה עליך. זה לא חשוב שאתה לא יודע מה ניסית להגיד - לפחות הוצאת קצת (ואני מניחה שזה רק חלק ממה שבאמת מציק לך.) הממ.. שוב

. ואני כאן (שם) אם אתה צריך.

 

[מוּסקט]

אתה צודק!

כשמבלים המון זמן מול המחשב פתאום כמהים לחיבוק אמיתי, לא וירטואלי. פתאום שמים לב כמה זמן אתה תכלס לבד בחדר. המרחק מהכמיהה לחיבוק ותחושת הלבד המחודדת עד למחשבה שאתה לבד בעולם וכנראה זה סופי היק קצרה עד מאוד. אני רק יכולה להגיד לך שהדרך לצאת משם היא לבלות שם בחות זמן, ולהתחיל לקבל עזרה אמיתית פנים אל פנים, לא מחברים אלא מאיש מקצוע. מישהו שיהיה בעדך 100%, לא משוחד ובלי דעות קודמות. מישהו יביט עמך ביחד על מה שיש לחיים להציע לך ויתמוך בבחירות האמיתיות שלך - לא אלו הוירטואליות. חברים, כבודם במקומו מונח. הם חשובים עד מאוד ויכולים לתמוך אבל לא ממש לתת לך את המנוף לצאת מהנקודה עליה נתקעת. מה הפלא שאתה חושב שהעולם צבוע כשמולך מסרים וירטואליים אינספור? העולם לא צבוע ולא 'לא צבוע'. העולם הוא עולם, רק שהתפיסות שלך לגביו משתנות על פי העמדות שאתה נוקט והפירושים שאתה נותן לחוויות שלך. המשך יותר ספציפי - במסר.